סוכות
"מועדים לשמחה" – נופלים, קמים, שמחים
מסבירה החסידות באופן מתקתקת שהברכה "מועדים לשמחה" טומנת בחובה את הנפילה – המעידה, ואת הקימה, "כי נפלתי, קמתי – השם אור לי!"
- הרבנית חדוה לוי
- פורסם י"א תשרי התשע"ט |עודכן
(צילום: shutterstock)אחרי ימי הרחמים, הסליחות והמחילות יוצאים בריקודים ומחולות.
סוכות הוא זמן שמחתנו, כפי שכותבת התורה, זה הזמן האופטימלי לקבל שפע של שמחה ממעייני הישועה.
"שלוש פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני ד'" – סוכות הוא אחד ממועדי העלייה לרגל, כמו פסח ושבועות , משמעות המילה רגל היא חג, והמשמעות השנייה היא רגל – רגליים, האברים שהשם נתן בנו כדי שנוכל, ללכת, לרקוד ולטפס.
"מצווה גדולה להיות בשמחה תמיד"!
החסידות מלמדת שכשם שהרגליים הן האברים המסייעים לאדם להתקדם – ע"י הליכה, להתרומם על ידי קפיצה וטיפוס, כך כשהרגלים קופצות ומתרוממות בזמן הריקוד, האדם מתרומם ל"מחוזות עליונים" גם בנפשו ובכך סולל עבורו דרך חדשה.
"כי בשמחה תצאון" – ממה תצאו? מאירה החסידות: מכל הצרות! "ובשלום תובלון", השמחה היא כלי המחזיק שלום בכך שמפיצה אנרגיה חיובית המסלקת מצבי מצ"ר (ממצב רוח רע).
מצוות החג היא "ושמחת בחגך והיית אך שמח", כלומר רק שמח! בשמחה תמידית! נשאלת השאלה: איך אפשר באמת להחזיק בשמחה?
נדמיין את התסריט הבא: משפחה טיפוסית, עם ילדים קטנים ומתוקים. האמא היקרה טורחת מהבוקר, מבשלת, מנקה, מקשטת את הסוכה, הילדים לבושים בגדי חג. והנה הילדה הקטנה נכנסת לסוכה בשקט בשקט, ומוזגת לעצמה כוס מיץ אדמדם וקורץ. מגיע האח הקטן, ובקריאת "גם אני" מזיז את היד של אחותו וכל השולחן מתמלא בנוזל הדביק...
"אממממאאאאא" – וההמשך ידוע...
מסבירה החסידות באופן מתקתקת שהברכה "מועדים לשמחה" טומנת בחובה את הנפילה – המעידה, ואת הקימה, "כי נפלתי, קמתי – השם אור לי!".
הטקטיקה היא התאוששות מידית ונקיטת פעולה חיובית מיד אחריה.
במקום לצרוח ולבכות על מר מזלך, דעי שההתגברות וההחזקה ב"שמחה" תשפיע בהמשך אור גדול. תאמרי מיד "זה לטובה", הכל מהשם", "תצמח לי ישועה ממעייני הישועה".
כל ניסיון מגיע מהשמיים כשמטרתו לרומם אותך! תקומי אל השמחה, אל תישארי על הרצפה,
כשמועדים (נופלים), אומרים: "אך" (כואב). התורה אומרת "והיית אך שמח" – אע"פ שיש "אך" של כאב בדרך, אף על פי כן תחזיקי בשמחה.
צריך לזכור ולשנן: כשהאדם מועד ומודע לכך שמטרת הנפילה היא כדי שיתרומם (זה ניסיון שיהפוך לנס) כמובא במשלי "שבע יפול צדיק וקם", ואף עושה חשבון נפש מדוע נפל, ואפילו דומע (מתוך עבודה מודעת של תשובה וחרטה) – אז אף על פי כן הוא קם ועומד כעמוד איתן. זה הניצחון האמתי של עם הנצח. גם אם הרגשת ש"צנחת" – קומי, תמשיכי הלאה. כך תנצחי ותהיה לך נחיתה טובה, מעין צניחה חופשית שבסופה נחיתה יציבה (נחיתה שתרווה לך נחת, מעין "צניחה חופשית" מתוך שמחה).
היה סבא שחינך את הנכד שלו בדרך מיוחדת. כשהיה נופל, היה אומר לו "תקום ואעזור לך ללכת".
שבעת האושפיזין
כותב דוד המלך בתהלים: "סכותה לראשי ביום נשק". הקדוש ברוך הוא מסוכך ומגן עלינו בזמנים של מלחמות ומחלוקות, ובחג הסוכות נשלחים מן השמים שבעת הרועים, שבעת האושפיזין (ולא כדי לאשפז אותך אחרי הנפילות...), כדי להעניק לך כוחות להתמודד וכדי להשפיע עליך שבע כוחות / מידות שבנפש: חסד אברהם, גבורת יצחק, תפארת יעקב, נצח משה, הוד אהרון, יסוד יוסף ומלכות דוד, ואיתם שבעת ענני הכבוד מסוככים עליך כפי שליוו את בני ישראל במדבר. הם אתנו כדי שנחזיק חזק בציווי "ושמחת בחגך והיית אך שמח (אפשר לקבל אותם במחיאות כפיים בסדר של 7X7 מתוך שמחה וריקודים).
מובא בחז"ל ש"אך" – בגימטרייה 21, שזה הזמן שבין ראש השנה לשמיני עצרת, ובימים האלה האדם יכול לזרוע זרעים של שמחה שיתנו פירותיהם במהלך השנה כולה.
השמחה היא היכולת לעורר את הלב לביטחון ולאמונהץ היציאה אל הסוכה היא יציאה מגלות הנפש אל הגאולה, לצאת מפחד לביטחון, ממרירות למתיקות, מעצבות אל השמחה!
שנצא תמיד משמחה לשמחה בשמחה!