גיל שנתיים הנורא

יש לי ילד בן שנתיים ו- 10 חודשים. לאחרונה הילד מתנהג בצורה ממש שונה מזו שהכרנו עד כה, זה מתבטא בכמה דברים: חוטף דברים, מכה, מתווכח, לא מקשיב, מתחצף, לא מוכן לקבל את המילה "לא", תגובתו היא בכי וצרחות. מה עושים?

יש סיבה טובה לכך שהשלב ההתפתחותי של גילאי השנתיים נקרא "גיל שנתיים הנורא" או "גיל ההתבגרות הראשון". אתם חווים את זה על בשרכם... כמו בגיל ההתבגרות של העשרה, גם בשלב הזה הילד בודק את הגבולות, ודרך זה את הנפרדות שלו, את זהותו.

על שני דברים חשוב לתת את הדעת בגידול ילדים, תמיד, ובעיקר בתקופות של שינוי ומעבר (שלבים).

1. ילדים מכורים לתשומת לב! הם יעשו הכל כדי לקבל התייחסות. אם הם לא מקבלים אותה ע"י התנהגות חיובית, הם יימצאו דרך לקבל אותה ע"י הנהגות שלילית. שימו לב היכן אתם מספקים יותר התייחסות: האם כמענה להתנהגות חיובית, או כמענה להתנהגות שלילית? עבדו על עצמכם!

2. ילדים זקוקים נואשות לגבולות, כי רק בתוך מסגרת הם בטוחים לפעול בחופשיות ויכולים לתת ביטוי לעצמם. שימו לב האם אתם מספקים גבולות ברורים ויציבים, ובכך מספקים לילדכם ביטחון, ואת ההרגשה שהוא יכול לסמוך עליכם, שאתם שם כדי לשמור עליו, ולא מתקפלים מכל רטינה, בכייה או יללה שלו. קחו אוויר, נשפו, והתעשתו.

(סמדר פרגר, פסיכותרפיסטית, מתמחה ביחסים הורות ומשפחה ומנחת קבוצות מוסמכת)

* * *

אני עם 3 ילדים, כרגע בחופשת לידה. שתי הבנות שלי עם בעיות תקשורת, כל אחת בבעיה שונה. אני מרגישה שאני קורסת תחת לחץ... לאחרים זה יראה שאני לא בלחץ, אבל משהו בתוכי לוחץ עלי, ואני מרגישה רע עם זה עד כדי כך שאני רבה עם הילדה הבכורה, מה לעשות? אני רוצה להיות אמא טובה ואוהבת, אמא רגועה, ולא אחת שצועקת ורבה.

ממה שתיארת, יתכן שאת סובלת מדיכאון שלאחר לידה.

בדיכאון הרבה דברים נראים כבדים ושחורים, הערך העצמי יורד וממילא יש התפרצויות כעס ותסכול עד כדי ייאוש. ניתן לטפל בזה בכמה אופנים.

א. הגדלת התמיכה הסביבתית – יתכן שהטיפול בבנות הגדולות קשה ותובעני מידי בתקופה זו שאת מתאוששת מהלידה ועסוקה בטיפול בתינוק החדש, ע"כ כדאי לבקש את עזרת בני המשפחה ואף לפנות לארגוני עזר ליולדת – אין מה להתבייש.

ב. פעילות גופנית – מחקרים מעידים כי הליכה של חצי שעה מידי יום (לפחות 3 פעמים בשבוע) מעלה משמעותית את רמות הסרוטונין במוח, ועוזרת להשתחרר מהתסמינים הדיכאוניים.

ג. תיקון שגיאות חשיבה – מחקר בן 10 שנים, הנתמך ע"י המכון הלאומי לבריאות הנפש האמריקאי, בחן מדוע רגשות קשים מתמידים אצל אנשים עם דיכאון. החוקרים מצאו כי אדם הנמצא בדיכאון מפרש מצבים שונים בצורה שגויה ולא תואמת למציאות. החשיבה השגויה משפיעה על מה שהוא מרגיש וכך משתמר הדיכאון. על כן ע"י שינוי קוגניטיבי עם עבודה על תיקון עיוותי החשיבה והתאמתה למציאות – ההרגשה משתפרת מיד, עד שלאחר התרגולים יוצאים מהדיכאון.

ד. העלאת רמת ההנאה – שימי דגש על פעילויות מהנות כמו יציאה עם בעלך, מפגש עם חברות, קריאת חומר קריאה מהנה וכדו'. זה משחרר ומאוורר מעומס המשימות היומיומיות ונותן כח להמשיך.

ה. ניתן ללכת לרופא שישקול מתן טיפול תרופתי לזירוז ההחלמה.

(רבקה פינקלשטיין, פסיכותרפיסטית מוסמכת, מומחית לטיפולCBT  מערכתי)

* * *

לפני שנה עשיתי תאונה קלה עם הרכב. כמעט ולא נגרם נזק, למעט שריטות, אך מאז המקרה, לצערי הפסקתי לנהוג. נכנסו לי מחשבות שאני נהגת מסוכנת ומוטב שלא אנהג, ביטחוני ירד, קשה לי גם לנהוג לצד בעלי בשל הערותיו במהלך הנסיעה. איני רוצה לוותר על הנהיגה, בפרט שהדבר משמש אותי להסעת ילדי ולעצמאותי, אך המחשבה על נהיגה מלחיצה וגורמת מתח רב.

המצב שאת מתארת מוכר, אך פתיר בהחלט. באמצעות שיטת CBT ניתן להתגבר עליו ביעילות.

אחשוף חלק מהשיטה: נראה שהמחשבות חולפות בראשך באופן אוטומטי, ויש להן השפעה ניכרת על רגשותייך. למעשה, למחשבות שלנו יש השפעה על צורת הרגשתנו והתנהגותנו, לא פעם ללא בחינת העובדות בשטח.

את מתארת שלא ארע דבר אשר עשוי להגדיר אותך כ"נהגת מסוכנת", אך מחשבה שלילית ושגויה זו על היותך מסוכנת מניעה אותך להאמין בזה כמציאות. אם תסכימי להכניס מחשבה חליפית כמו, "תאונות קורות מידי פעם לנהגים", אזי מחשבה זו תשפיע על הרגשתך וממילא על ביטחונך לשוב לנהוג.

בעניין הקושי לנהוג לצד בעלך, שתפי אותו בהרגשתך, ספרי לו מה היית רוצה שיהיה. תיטיבי אם תגייסי אותו למציאת רעיון שיעזור לך לנהוג לצידו. ישנה גם אפשרות לשלב טיפול CBT קצר וממוקד.

(אורלי סמירה, מדריכת כלות, יועצת נישואין, פסיכותרפיסטית ובעלת תואר ראשון בפסיכולוגיה)

יש לכן שאלות בנושאי נפש, זוגיות, פרנסה ועוד? כתבו אלינו למייל debi@htv.co.il בנוסף, אם את מומחית בעלת ניסיון רב, נשמח לצרף גם אותך לפאנל המומחיות