לעצור ויכוח שמתלהט

כאשר בעלי ואני מתווכחים, לא פעם הוויכוח נכנס למעגל של התלהטות. במקרה זה אני מחליטה לסיים את השיחה ופורשת לעיסוקי. בעלי כועס על כך מאד. האם אני שוגה?

זוגות רבים מתארים שכאשר הם מתווכחים והוויכוח מתלהט, אחד מהם מתנתק ומסיים את השיחה. הוא מסביר שהוא חושש להיפגע מבן הזוג או לפגוע בו, או שאינו יודע כיצד לנהוג במצב הנוכחי, ולכן מנתק מגע. המתנתק מרגיש שהוא מסייע, משום שהוא מונע את המשך ההתלקחות, אך לא פעם, בן הזוג השני מרגיש מושפל, פגוע וחסר אונים לנוכח העובדה שהוא נותר לבדו עם התחושות הקשות. התנהגות זו לאורך שנים יוצרת פגיעה קשה במרקם הזוגי, ועלולה להוביל לנתק רגשי.

הפתרון הוא שילוב של שני הדברים יחד – לאפשר לשיחה להמשיך להתנהל, ומצד שני, למנוע את המשך ההתלקחות.

כדאי להשתמש במה שנקרא "ניסיון תיקון". כלומר, קבעו ביניכם שבפעם הבאה שהוויכוח ביניכם יתלהט למצב שבו אחד מכם מרגיש שאין טעם להמשיך, הוא יאמר זאת לשני, אלא שהוא לא יפרוש באופן חד צדדי, אלא יציע להמשיך את הוויכוח במועד אחר. ניתן לומר משהו כמו: "אני מרגישה שאנחנו נכנסים למבוי סתום. באופן כזה אין טעם להמשיך. אני מציעה שנעצור כאן, ונמשיך בערב בשיחה מסודרת ורגועה יותר".

כך לא תיווצר התחושה שהשיחה הסתיימה באופן שרירותי, אלא בצורה הגיונית, כאשר ניתן זמן שבו היא תימשך.

(אורלי סמירה, יועצת זוגית, פסיכותרפיסטית CBT)

* * *

בני, בן 1.8, שמדבר ומבין כמעט הכל, התחיל לאחרונה לבדוק את הגבולות – בכל פעם שאינו מקבל מידית את מה שרוצה – צועק וכועס מאוד, על אף שיודע מה זה "לא" (יש גבולות ברורים מאד בבית). מצד שני מקבל המון חיזוקים וחיבוקים. השאלה שלי היא איך לגרום לו להבין שזו התנהגות שאינה חיובית ולהעמיד במקום, ומצד שני לא לתת יותר מידי תשומת לב להתנהגויות שליליות מסוג זה. האם להתעלם או לא?

נראה לי שהפעוט שלכם מבין היטב שיש גבולות, הוא רק לא משוכנע שאתם שלמים איתם.

זו הסיבה שהוא מנסה אתכם: הוא צועק, הוא בוכה, הוא כועס, הוא לא מרוצה. טבעי, לא? אף אחד לא אוהב שמגבילים אותו.

אתם אלה שצריכים להגיע להשלמה ביניכם ובין עצמכם. להפנים את זה שכמו שאני תמיד אומרת: "הורה טוב חייב לפעמים להיות קצת 'רע'", כלומר, להגיע להשלמה ולדעת שאת הורה ממש טוב גם כשאת עושה דברים שבאותו רגע אולי נתפסים אצל הילד כלא נעימים. וזה בסדר. את עושה את התפקיד שלך.

הורה טוב זה לא הורה שעושה כל מה שהילד שלו רוצה, אלא זה שיודע גם לומר לא (אף על פי שזה לא נעים), כי זה הדבר הנכון עבור ההתפתחות הבריאה של הילד שלו.

כשאתם תהיו שלמים עם הגבולות שלכם, גם הילד ישלים איתם.

(סמדר פרגר, פסיכותרפיסטית, מתמחה ביחסים הורות ומשפחה ומנחת קבוצות מוסמכת)

* * *

שמעתי לפני שנים הרצאה של מישהו שטען ואמר שהבעל אוהב לחזור לבית נקי ומסודר, ולראות את אשתו נקייה ולבושה. הוא טען שטוב תעשה האישה אם אכן תדאג לכך, ואם לאו – לא פלא שהוא ממורמר... אני זוכרת שעם תום ההרצאה ניגשו אליו הרבה מאד נשים והסבירו לו שאישה שסחוטה מיום עבודה והרגע סיימה להשכיב את הילדים אינה יכולה להתלבש כרגע. נותרתי עם מחשבות עמוקות. האם זה הגיוני? האם האישה אמורה להיות סוס עבודה?

אני יודעת שמרצים שונים אומרים את הדבר הזה. אני גם מודעת לכך שזה לא הגיוני. אני רואה אימהות נאנקות תחת העומס, הן בקושי מרימות את עצמן מהכריעה אל מול האמבטיה במשך הערב, הן בקושי מחזיקות עיניים פקוחות בהשכיבן את ילדיהן. בוודאי שהן לא מסוגלות להתלבש עכשיו בבגדים מיוחדים. לעומת זאת, ואולי לזאת הכוונה, כשאישה מסיימת את מלאכתה, במקום להרים טלפון לחברה ולהתחיל לספר לה סיפורים - טוב תעשה אם תיגש לחדר, ותלבש משהו שנעים יותר לראותה בו.

אני חושבת שהרבה יותר חשוב שאישה תקבל את בעלה בחיוך על הפנים, במילים טובות ומפנקות ובסלט שהוא אוהב, מאשר שתלבש את בגדי השרד שלה.

יותר מכל אני חושבת שחשובה כאן התקשורת הבונה, הגלויה. במקום שבו האישה יכולה לשמוע מבעלה מה הוא אוהב ואיך הוא אוהב שהיא מקבלת את פניו, והוא יכול לשמוע מאשתו באיזה אופן היא שמחה שהוא נכנס הביתה, בבית כזה אני בטוחה שגם הבעל וגם האישה ידעו איך לנהוג ומה לעשות.

(מנוחה פוקס, סופרת ומומחית תהליכי חינוך)

יש לכן שאלות בנושאי נפש, זוגיות, פרנסה ועוד? כתבו אלינו למייל debi@htv.co.il בנוסף, אם את מומחית בעלת ניסיון רב, נשמח לצרף גם אותך לפאנל המומחיות