השמחה – השער לחירות

הגענו לרגעים החגיגיים האלה, שכל ניקיונות הפסח כבר מאחורינו, ושבעת ימי חג החירות לפנינו.

כתוב בספרים שבכל שנה ושנה מתחדשת הארה של גאולה בכל רגע מימי חג הפסח, ולכן בימים כאלה אסור להחמיץ את הדעת דרך החמץ, שרומז ליצר הרע, השאור שבעיסה. כמו חדר ניתוח, שבו מגיעים למקומות פנימיים וצריך הרבה זהירות וסטריליות, כך בדיוק גם בפסח, נפתחים חלקים פנימיים בעמקי נשמותינו, מתחיל לצמוח שתיל חדש של אמונה וקשר בינינו לבוראנו, ובימיו הראשונים הוא מחייב תנאי חממה, ולכן אסור אז לאכול חמץ, על אף שבכל השנה הוא מותר ומצווה, כי בימים הללו יש הארה פנימית שמחייבת עודף זהירות.

אבל החממה הסטרילית הזו של ימי הפסח מחייבת לא רק זהירות של "סור מרע", מן החמץ, אלא גם "עשה טוב", גם חומר דלק חיובי שידשן ויצמיח את האילן הרגיש והצעיר. מבואר בספרים שעבודתנו בפסח, מעבר לאכילת מצה, היא להגיע למצב של שמחה, ולכן יש מצות עשה מיוחדת לשמוח בחג, וזו מצות עשה מן התורה, שנוהגת גם בגברים וגם בנשים, גם בחג וגם בחול המועד (משנ"ב סי' תקכ"ט ס"ק ט"ז וסי' תק"ל סק"א).

מצוות השמחה היא מצווה התלויה בלב, ונשאלת כאן השאלה, היאך שייך לצוות על הלב, ומה יעשה מי שרוצה לשמוח – אך ליבו אינו שמח באותו זמן? כידוע, החג מביא הרבה זמני משפחה אינטנסיביים, בבית או בדרכים, וקשה מאד להימנע לגמרי מחיכוכים משפחתיים, ואיך אפשר לשמוח כל ימי החג?

אכן, מבואר בפוסקים, שהמצווה אינה כוללת רק את התוצאה (של תחושת השמחה) אלא גם את ההשתדלות להגיע לשם, עצם העיסוק במעשים ופעולות המביאים לידי אוירה של שמחה, ומניעת והרחקת המעשים אשר יכולים להביא לידי כעס, צער ודאגה.

אז איזה השתדלות אפשר לעשות כדי לשמוח? בשר ויין זו דוגמא אחת, אבל יש עוד עצות שמסייעות לאדם להגיע לשמחה, כמו מוסיקה, וכמבואר בפסוק (מלכים ב' ג' ט"ו): "וְהָיָה כְּנַגֵּן הַמְנַגֵּן", שהמוסיקה היא תנאי לנבואה, שאינה שורה אלא מתוך שמחה. עוד דוגמה שמוזכרת בספרים, היא שגם אם מרגיש שקשה לו – שיעשה עצמו כאילו הוא שמח, ואז על ידי זה יזכה שהשמחה באמת תתיישב בלבו (שיחות הר"ן, ע"ד), שאחרי הפעולות – נמשכים הלבבות (חינוך מצוה ט"ז), או יעשה אפילו איזה מילתא דשטותא (ליקו"מ תנינא כ"ד), וכידוע שאם רוקדים ומוחאים כף הדבר מושך את השמחה.

עצה נוספת שמובאת בספרים, היא להתעלם לרגע מכל הרע, ולהתמקד בטוב, לחפש נקודות טובות, בנו, בבנות זוגנו, בילדינו. לעשות את זה "עבודה פנימית", להתבונן במעלתם. לשכוח לרגע מהפער ומהתסכול של כל מה שלא השגנו, ברוחניות ובגשמיות. להניח לרגע מהתחרותיות ההישגית. לשים אותה בצד. בפסח צריך לשמוח במה שיש, כי השמחה היא השער לחירות אמיתית. ההתמקדות בטוב מקרבת את זה, בניגוד להתמקדות ברע, שמרחקת אותנו מעצמנו, מבוראנו, מעמנו, וכמו שמסופר על האדמו"ר מויזניץ זצ"ל, ששאלו אותו למה נוהגים לשרוף בערב פסח את הנר של בדיקת חמץ ביחד עם החמץ שנמצא, וענה האדמו"ר, שנר שכל היום חיפש חמץ – צריך גם הוא ביעור. מי שרק מחפש את הרע לא ראוי להיכנס לזמן החירות של העם הקדוש והנפלא שלנו. נכון, יש זמנים לתשובה ולחשבון נפש, יש גם זמנים ודרכים לתוכחה, אבל עכשיו, בפסח, צריך להתמקד בשמחה, בטוב שמקיף אותנו.

עצם ההשתדלות לנסות לחפש את הטוב, להתעלם לרגע מהרע, מביקורת, תסייע לנו לקיים את מצוות החג: "ושמחת בחגך", ובכך למשוך על עצמנו עוד ועוד שמחה אמיתית, שעוד תלווה אותנו כל השנה כולה, והאילן שמתחיל בפסח לנבוט, ודורש כזו סטריליות, לא רק יקבל את הזהירות מהלחץ והכעס, אלא גם הרבה דלק ומזון של שמחה, שתצמיח פירות מופלאים של אמונה ושפע בעתיד.

לרכישת ספרי הרב דן טיומקין להדרכת בעלי תשובה בהידברות שופס, לחצו כאן.