גן המבוכה של בעלי התשובה

"לפני עור לא תתן מכשול". פשטות הפסוק מורה שאסור לאדם להכשיל את חברו. אמנם עיקר הלאו בא להורות על מכשול רוחני: האחד – על ידי עצה שאינה הוגנת לו, והשני – אם מכשיל את חברו באיסור. אלו שני גדרים שונים, והמכנה המשותף הוא ששניהם סוג של מכשול שאסור לשים בפני אדם שלא מספיק מודע לכך.

מבואר בספרים שלאיסור זה, של הכשלת אדם בעצה שאינה הוגנת לו, יש ליצר הרע מהלך מיוחד להכשיל אותנו, באופן כזה: הוא גורם לנו לדמות כל מצב לחיינו הפרטיים, ולתת עצות של מה שעבד טוב בעבורנו. למרות הכוונה הטובה, בהרבה מקרים זו טעות, כמו רופא עיניים שימהר להמליץ על משקפיו הפרטיות לכל חולה, ויתפלא איך יש חולים שמצב ראייתם לא משתפר... אלא ברור לכל רופא מתחיל, שיש להקדים בשלב שנקרא "אבחון", שבו יש לאבחן היטב היטב, מתוך מקצועיות וניסיון, את מצבו של החולה, ורק אז לתת משקפיים במספר שמתאים לאותו אדם. כך בדיוק גם כאן, בעניין יעוץ, יש להיזהר מאד שלא למהר ולייעץ על פי ניסיון העבר או דברי החכמה בלבד, אלא להיזהר ולבחון דבריו היטב היטב, כדי לתת עצה שבאמת הוגנת לו. שתתאים לו, על כל מורכבותו. לא למהר לדמות לחיינו ולניסיוננו העשיר, אלא לתת עצה שהוגנת לו.

נתקלתי בכמה הזדמנויות שבהם התייעצתי עם גדולי ישראל, איך הם נזהרו מהפזיזות לדמות דבר לדבר, אלא שאלו וחקרו על כל פרט, מתוך ניסיון אמתי להבין את מורכבות המצב, כי בלי הבנת המקרה – ההוראה לא תהיה מדויקת. אחד מגדולי הדור אמר לי פעם, בתשובה לשאלה: "אני לא יכול לענות לך על זה. חסרות לי יותר מדי הקדמות. אני לא מספיק מכיר אותך, אני לא מספיק מכיר את המשפחה שלך, את הציפיות שלהם ממך, אני לא מספיק מכיר פתרונות טכניים לעקוף את הבעיה. בדבר הזה פשוט לא אוכל לומר דעת תורה. אני חושב שרק בעל תשובה ותיק, פיקח וירא שמים, יכול לסייע לך. המסילת ישרים נותן משל של "גן מבוכה", מבוך שאפשר להסתבך בו ימים שלמים, אבל מי שהגיע למרכז – יכול לייעץ לאחרים. גן המבוכה של בעלי התשובה הוא ייחודי להם. תמצא רב כזה.

זו תשובה שהיתה אנטי-תזה מוחלטת לקלות שבה עד אז כל אברך שאיתו התייעצתי מיד דימה את השאלה למשהו שהוא עבר, והזדרז לתת לי תשובה מוחלטת. באותו רגע הבנתי שיש דברים שאיתם באמת חייבים למצוא רב שמצוי בסוגיות הללו. בעלי תשובה באים עם "גן מבוכה" משלהם, ולמרות הפיתוי למהר ולפסוק, יש הרבה השלכות והרבה זהירות שמחויבת, כדי שניתן עצה ההוגנת לכל אחד, במצבו.

ובאמת שגם בזה יש יצר רע מיוחד, שבא לפתות לדבר עם האדם המתייעץ בצורה החלטית, איך הוא "חייב" לנהוג. אבל קיבלנו מרבותינו שאין זו דרך ראויה, כיון שהבחירה בסופו של דבר היא אישית, ורק האדם המתייעץ ישא בתוצאות ובהשלכות של אחריות מעשיו, לכן נתינת "עצה טובה" פירושה לעשות סדר ובהירות בכל אחת מהאפשרויות, ובהשלכותיהן האפשריות, ולא להכריע ממש. כך בדיוק בורא עולם נוהג, בכך שהוא נותן לנו את הבחירה, אף על פי שידוע לפניו שלפעמים יהיו טעויות במהלך הדרך, גם זה חלק מהתהליך, ו"שֶׁבַע יִפּוֹל צַדִּיק וָקָם", וזה מחיר שראוי לשלם כדי להשיג בסופו של דבר מעורבות ואחריות אישית. כך גם אנו צריכים לכבד את המתייעץ, ולא להתפתות להשתלט ולדבר בצורה חד משמעית, איך הנועץ "חייב" לנהוג, אלא לסייג, לברר, לעשות סדר, לדבר על האפשרויות ועל השלכותיהן, ולא מעבר לכך – וגם זה בכלל ה"מכשול' שאסור לתת בפני המתייעץ.

זה דורש הרבה התבוננות, הרבה התבודדות, הרבה מודעות והרבה ענווה. כל הדרכים בחזקת סכנה, ומתחת לכל דרך – פעורה תהום. אבל כשמכירים את גבולות הגזרה האלה, יש סיכוי, בס״ד, למצוא את הדרך העולה בית ה', באופן שמכבד את הבחירה האישית של כל אחד בדרכו.

לרכישת ספרי הרב דן טיומקין להדרכת בעלי תשובה בהידברות שופס, לחצו כאן.