נוער נושר? ביטוי לא מדויק

פעם קראו לזה "נוער נושר". אחר כך גילו שזו תווית בעייתית מאד. עלה שנושר כבר לא חוזר, וחבל לסגור את הילד עם כזאת הגדרה מוחלטת וחד-סטרית. בהמשך צצו שמות אחרים רבים לתופעה: נוער בסיכון, נוער בסיכוי, נוער מתמודד, נוער מנותק, נוער מקולקל, שבאבניקים, נוער מאתגר וכן הלאה. יהיו השמות מה שיהיו, התופעה רחבה ומוכרת. הילד או הילדה החמודים והמקסימים מתחילים למרוד, להתחצף, להיפלט ממוסדות הלימוד, להתחבר עם חברים שליליים ולעשות שטויות. הם מתנהגים בחוסר אחריות, וגורמים הרבה כאב-לב להורים. חוצפה יסגא.

אף אחד לא יודע את המספרים המדויקים של התופעה, אבל בשנים האחרונות היא הולכת וגדלה. תופעת הנשירה מתחילה בגילאים צעירים יותר ויותר, והיא פונה אל רחוב שמלא בסכנות זמינות מתמיד. כבר אין ספק שזו מכת מדינה, וזאת בזמן שכל מקרה ומקרה הוא עולם ומלואו, מלחמת גוג-ומגוג פרטית. מדובר באלפי נערים ונערות שפשוט לא מחוברים, אלא מנותקים. אין להם כח. "לא בא להם". הם שטופים בהבליהם. וההורים, המומים, שבורי לב, מרגישים נבגדים; צופים בעמלם, אלו הבנים, כשהם נתונים לעם אחר, באבני הקודש המשתפכים בראש כל חוצות, ואין לאל ידיהם להשפיע דעת בנער המנותק. והלב כואב.

אין פתרון פלאים למצב זה, ומסתבר שהעצה הטובה ביותר במקרים האלה היא להתפלל ולהתפלל, וזו העצה הטובה מכל. בראש ובראשונה צריך להשתדל רבות בתפילה ובקשת רחמים. עם זאת ראוי לדעת גם איך להתמודד עם מצב זה בצורה נכונה, איך להתייחס לילד שמתנהג בצורה כל כך קשה ופוגענית...

זה מחייב הרבה סבלנות ואורך-רוח, להבין מה עובר על הנערים האלה. אסור להתבלבל – למרות הפוזה המאושרת שהם מפגינים כלפי חוץ, הם די אומללים מבפנים, ויש בהם הרבה כאב. אם נבין ונזהה את שורש מעשיהם, נוכל לשדר להם שאנו באמת מאמינים בהם, ואוהבים אותם.

ההתנהגות הרגילה, של חינוך "רגיל", דרך משמעת וגבולות, החרמות, סמכות וסנקציות מצליחה בדרך כלל רק להחמיר את המצב. כמו "מכת צפרדע": אתה מחרים משהו אחד – ושניים אחרים צצים במקומו... אם נמשיך להתעקש איתם על הלבוש או דקדוקי המצוות, לא צפוי שינוי. להיפך. אבל אם נבין יותר לעומק את הכאב שלהם, ונצליח להגיע איתם למצב של יחס חם, אהבה וכבוד, עם הרבה אמון ואהבה, אז יתחיל, בעזרת ה', מהלך אחר. ואז, יש סיכוי שכאשר ירד האסימון, יתחיל מהלך חדש, מהלך של תיקון ובניה, בדרכו, בקצב שלו.

לעומת זאת, אם האווירה שהנער מקבל היא של תוכחה וביקורת מתמדת, אכזבה וייאוש, אז אין לו מה להפסיד, בעיניו, וזה הכי גרוע.

מתוך ניסיון שהצטבר בסדנאות ובשיחות מול מאות ואלפי הורים ומומחי חינוך, ניסינו ללקט ולהביא כמה כללים יסודיים שיכולים לשנות את התפיסה אצל ההורים, עם שלל עצות מעשיות לשלבי טרום-נשירה ועד למקרים הקשים ביותר (נשק יום הדין), מתוך תקווה שההורים יצליחו להזדהות ולהגיב בצורה הנכונה, כדי לאפשר את תחילתו של השינוי.

לסדנה המלאה של הרב דן טיומקין בנושא נוער נושר, התמודדות וקירוב מחדש, הקליקו כאן.