מציאות לא נעימה? זו השתקפות

חז"ל עמדו על הקשר לסמיכות בין פרשת נזיר ופרשת סוטה (ורש"י כבר מביא את דבריהם), וקבעו כי "הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין". מדוע? אם במקרה, בשעה שהגיע לבית המקדש, יצא לו לראות מחזה מסוים, עליו להיענש ולהזיר עצמו מן היין? מה ההיגיון בזה?

מבואר בכל הספרים שזה יסוד עצום, שנוגע לחיים של כולנו, גם בזמן הזה. אין כאן מקרה. אם בהשגחה פרטית גלגלו שנראה משהו, יש לזה סיבה וטעם, ולכן אותו מבקר תמים שזכה להיתקל בביקורו במקדש במחזה מסוים, עליו להתבונן מדוע גלגלו לו את זה. כך בכל מה שעובר עלינו, הכל זה רק מראות שמראות לנו דברים בעצמנו. כל הצדדים השליליים שכל כך קל לנו לראות בזולת – הם השתקפות של צדדים שקיימים בי. הקב"ה רק מראה לי אותם כדי שאוכל לתקן אותם – בעצמי.

לנו, בעלי התשובה, יש בזה התמודדות מיוחדת. כי החזרה בתשובה אינה רק ברבדים החיצוניים, אלא מגיעה גם לרבדים פנימיים יותר, שגם אותם צריך להחזיר בתשובה, אבל הם מתגלים רק בהמשך ניסיונות החיים: מול האישה, מול הילדים, מול טרדות החיים וקשיי הפרנסה. לא תמיד הם מסתדרים עם הפוזה הרוחנית שרצינו. אבל הם שם, והדרך שלנו להיות מודעים אליהם היא דרך מציאות חיינו, אותה אורג לנו הקב"ה בהשגחה פרטית מופלאה.

אנחנו מאמינים בכח עוצמת התשובה, אבל העבר בהכרח משאיר רושם, וגורם לכך שיהיו התמודדויות בהמשך, התמודדויות שישתקפו דרך הזוגיות, דרך חינוך הילדים, דרך הפרנסה. זה לטובתנו, כי זה מחייב אותנו להכיר ברבדים הללו, ולהחזיר גם אותם בתשובה, לתקן גם אותם.

וכן אומר גם הבעל שם טוב (אוצר החיים פ' משפטים):

קיבלנו שאין נגזר על אדם שום גזר דין, אלא אם כן הוא פוסק בעצמו כן. ובוודאי לא יפסוק על עצמו, אלא מראים לו אדם שיעשה איזה עבירה מעין מלאכתו, מלאכת עבירה שלו, והוא פוסק עליו את הדין, וחותם זה הדין על עצמו, רחמ"ל.

יש כאן פתח חדש להתייחסות לעולם (והרב יובל הכהן אשרוב הרחיב מאד במהלך זה, וקרא לו: "עין הבדולח", ומומלץ להעמיק בזה). "אין אדם רואה נגעי עצמו", ודרך בני הזוג שלנו או הילדים שלנו מראים לנו את הנגעים שלנו, שזה חסד אלוקי, על מנת שנתעורר לתקן את עצמנו. כשנתקלים במציאות לא נעימה, אפשר לעטות את תפקיד המשגיח או הרס"ר, לגעור ולבקר בתוכחות ובדינים, אבל כך מפספסים את העיקר, שזו הזדמנות לעבודת תיקון פנימית.

כמובן, יש גם השתדלות עניינית לעשות כדי לשפר מצב לא רצוי, בכל תחום לפי ענינו, ואסור לזלזל בזה. אבל אם נוותר על המישור הזה, אנו עלולים להשקיע אנרגיות רבות לריק, ובסוף להתייאש. רק פעולה משולבת של שני הממדים, שני המישורים, תוכל להצליח להביא לתוצאות ראויות ויעילות, דרך השתדלות ראויה, אך גם עבודת תיקון פנימית. איזון שני המישורים מחייב התבוננות, מחייב עצה טובה, מחייב תרגול, אך היסוד העצום שכתוב כאן בפרשה, מלמד דרך סלולה להצלחה, דרך שילוב שני המישורים.

לסדנה המלאה של הרב דן טיומקין בנושא נוער נושר, התמודדות וקירוב מחדש, הקליקו כאן.