שיקול דעת בעולם התשובה

האם ההנהגה שלנו, כבעלי תשובה, אמורה להיות רק "העתק הדבק" של חיקוי הסביבה התורנית, או שמא עלינו לעשות איזו התאמה אישית, של שילוב בין העולם התורני לבין כוחות נפש אישיים, באופן שמחייב הרבה התבוננות ובירור?

נראה במקורותינו שהתשובה די חד משמעית. למרות הצורך ללמוד ולקבל, מבחינה תרבותית צריך להפעיל שיקול דעת: לא כל הנהגה ראויה לחיקוי. לכן אסור להתפתות רק אחרי מה שנראה מרשים, אלא צריך לבחור מהלך ש"יחזיר בתשובה" גם רבדים פנימיים יותר, בתהליך ארוך טווח. זה מחייב הכרה והתאמה של הנהגות נכונות, לא להיות אלים עם הנפש, אלא לבחור מהלך שישלב הרבה פיוס למערכות הגשמיות. גם זה חלק מעבודת ה', והטיפוס לדרגות גבוהות מחייב להתייחס למכלול כולו, "יודע צדיק נפש בהמתו", להתייחס גם לחלק הבהמי שלנו.

לדוגמה: מצוי אצל בעלי תשובה רבים שהיו מכורים בעברם למוזיקה, לחדשות ולעיתונים, ועתה הם מונעים מעצמם דבר זה לחלוטין. או חובבי ים וטיולים שנמנעים מכך לגמרי. הם לא מודעים מספיק ללחץ ולתסכול הנגרם לנפשם כתוצאה מכך. אם רק ישכילו לתת לעצמם קצת גם מדבר זה (די במידה קצובה, כדי שליבם ירגיש שיש לו פיתו בסלו), הם יקבלו על ידי כך מנוחת נפש, רוגע ושלווה עצומים. הניסיון הוכיח שהדבר משפר גם את איכות הלימוד ואת הסיפוק מעשיית המצוות, ונותן יישוב דעת לחינוך ילדים באופן רגוע יותר.

צריך להדגיש, שלעולם אין בדבר זה כללים ברורים, והדבר תלוי בכל אדם ואדם (עד כמה היה שקוע בדבר ועד כמה הוא נוטה לכך בטבעו), בכל עניין ועניין (כגון אדם הרוצה להפסיק לעשן ומרגיש שהדבר אפשרי רק אם יפסיק לגמרי, לעומת דבר שראוי להמשיך לקבל באופן מותר ובמינון מסוים) ובכל זמן וזמן (יש שלבים בתהליך החזרה בתשובה בהם ראוי לנטות קצת לכיוון זה או אחר לפי העניין).

כדאי לבעל התשובה להקיף את עצמו בחברים בעלי השקפה דומה. למרות הטרדה והעומס שבשגרת היום יום, כדאי לדבוק בעצת חז"ל (אבות פ"א מ"ו): "קנה לך חבר", ולייחד זמן להשקיע בחברים, וכמו שכתוב בספר החיים (שנכתב על ידי אחיו של המהר"ל מפראג, פרק פרנסה וכלכלה, פ"ג): "אל תהי סעודת המרעים קלה בעיניך, (בזמן שאין שחוק וקלות ראש), ולא לחינם אמרו חז"ל לעניין הסעודה שאם התחיל כבר, אין מפסיקים אף לתפילה, כי גדולה לגימה שמקרבת את הרחוקים ומחזקת את האהבה שבין איש לרעהו".

בספר קובץ אגרות (לחזו"א) מובאות כמה אגרות בהן מבקש החזו"א מאלה שעבורם נשלחו האגרות, שיסורו למעון קיץ לחודש ימים, מאחר שחוק הטבע להתעייף, ולכן באותו זמן עליו להפסיק לימודו ולהרבות בכלכלה ובמזון מבריא, ולהוסיף על השינה והטיול ועוד מענייני הבטלה, ראה שם. אמנם אין אנו יודעים למי נשלחו האגרות ומה היה מצבם, אבל הכלל הנלמד הוא שאין לזלזל ולהתעלם מצרכי הגוף והנפש.

מי שידבק במהלך זה, יקבל כוחות להתמודד עם נפשו, שלא תבעט ולא תתפרץ גם כאשר יכלו כוחות ההתלהבות הראשונית לאחר מספר שנים. כדי להצליח בכך, אנו נדרשים להרבה התבוננות, על חיינו ועל הכוחות הנפשיים העומדים ברשותנו, ואז נצליח לשלב את הלב בעבודת ה'.

לסדנה המלאה של הרב דן טיומקין בנושא נוער נושר, התמודדות וקירוב מחדש, הקליקו כאן.