"אני מחפשת סימנים בחיים!"

יהודית שואלת:

"שלום רב, רציתי לשאול - כאשר נושא כלשהו מטריד אותי אני מחפשת 'סימנים', לדוגמא מטילה מטבע, ולפי הצד שהוא נופל אני מקבלת תשובה, או שאני מחייגת למישהי ועושה עם עצמי סימן שאם היא תענה לפני שלושה צלצולים - התשובה היא 'כן' ואם אחרי - התשובה היא 'לא'. אני כבר ממש מכורה לזה ועושה את הסימנים הללו כל היום... הייתי מעוניינת לדעת אם זה מותר ע"פ התורה".

* * *

שלום וברכה יהודית,

את שואלת שאלה חשובה, היות וישנם רבים בדורנו שטועים לחפש הכוונה בחייהם מתוך סימנים, או המאמינים בסימנים שהמציאו הגויים כדי לחזות בהם עתידות שהוסתרו מאיתנו, פנייה למדיומים וקוראים בקפה.

התורה אסרה כל אלה: "לא תנחשו ולא תעוננו" (ויקרא פרק יט, כו). ניחוש הוא ניהול חיינו לפי סימנים אקראיים: "כגון אלו המנחשין בחולדה ובעופות, פתו נפלה מפיו, צבי הפסיקו בדרך"; לא תעוננו מתייחס למגידי העתידות שאומרים: "יום פלוני יפה להתחיל מלאכה, שעה פלונית קשה לצאת" (רש"י, שם).

העיסוק בהם נקרא בתורה בשם תועבה: "לא ימצא בך... קוסם קסמים, מעונן ומנחש ומכשף, וחובר חבר, ושואל אוב וידעוני, ודורש אל המתים, כי תועבת ה' כל עושה אלה" (דברים פרק יח, י).

אין ספק כי עלינו לפשפש במעשינו ולמצוא את יד ההשגחה הפרטית בחיינו, אך כשם שנאסר עלינו לאכול את כל סוגי המאכלים, יש בשר כשר כמו שיש בשר טרף, כך גם ישנה אמונה מותרת וישנה אמונה שהיא פסולה ומזיקה לנו.

האמונה שהקב"ה משגיח על כל מעשינו, ומכוון הכל לטובתנו היא האמונה האמיתית והנכונה ביותר לחיות לפיה, כל עיכובה לטובה, גם מה שנראה לנו כרגע כרע נועד בסופו של דבר להטיבנו באחריתנו. חיינו מנוהלים על ידי בורא עולם עד הפרטים הקטנים ביותר - כאשר אדם מחפש כסף בארנקו ומוציא בטעות סכום לא מדוייק - אפילו פרט פעוט זה נקבע משמים כתיקון לנשמתו (ערכין דף טז, ב), קל וחומר בעניינים גדולים.

אולם האמונה שבכוחנו לחזות מה לעשות או לא לעשות על פי סימנים חיצוניים ובלתי הגיוניים, היא גישה פסולה מאוד, המעידה על חוסר אמונה בהשגחתו המטיבה של הקב"ה בחיינו. האדם הבוטח בבוראו אינו צריך לחפש סימנים אקראיים כדי להטיב עם עצמו - כי יש לו אבא שמכוון הכל לטובתו. עלינו להיות תמימים עם אבינו שבשמים, לשים עצמנו בידיו כילד קטן הבוטח בהדרכת אביו ואמו המכירים את יכולותיו ומדברים עמו לפי שפתו.

הבה נלמד מיוסף הצדיק אשר נמכר לעבד במצרים ונאסר, אך הכל התגלגל לבסוף לטובתו הגדולה ביותר. יוסף נהג בתמימות כי ידע שרק "לאלוקים פתרונים" (בראשית מ, ח). מי שמאמין שהכול לטובה, סומך על על ה' יתברך שמכוונו בפשיטות, ולא מנחש את מה שלא נאמר לו בפירוש. יוסף סמך על הקב"ה שישים את המילים הנכונות בפיו ויכוון את מעשיו על הדרך הטובה ביותר, וכך היה.

מנגד זאת, קיימת גאווה במחשבה שבכוחנו לנחש נסתרות או לגלות עתידות. הרי את מה שרצה ה' שתדעי את יודעת, ואת מה שלא רצה - אינך צריכה לדעת כיום. הייחודיות שלנו על פני כל העמים תמיד היתה בעובדה שאנו סומכים על ה' בכל ענייננו ולא על מגידי עתידות, גורלות, פרסות סוסים או חתולים שחורים. יש לנו רק את ה' אלוקינו! ה' אחד מוחלט, והוא לבדו עשה ועושה ויעשה לכל המעשים.

תורתנו הקדושה מדריכה אותנו הדרכה אישית לחיים: "תמים תהיה עם ה' אלוהיך" (ספר דברים יח, יג), ומפרש רש"י: "התהלך עמו בתמימות ותצפה לו, ולא תחקור אחר העתידות, אלא כל מה שיבוא עליך קבל בתמימות ואז תהיה עמו ולחלקו".

כמו כן נאמר: "הנסתרות לה' אלוקינו, והנגלות לנו ולבנינו עד עולם לעשות את כל דברי התורה הזאת" (דברים, פרק כט, כח).

הדרכה זו מתבטאת בהלכה: מעת שירדה תורה מסיני, אנו מצווים ללמוד בה לפי כוחנו ולפסוק הלכות אך ורק לפי יכולת הפסיקה האנושית: "לא בשמים הוא לאמור, מי יעלה לנו השמימה ויקחה לנו וישמענו אתה ונעשנה... כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו" (דברים פרק ל, יב).

אין הקב"ה רוצה שנחפש את הדרכתו ההלכתית בסודות ונסתרות. החכמים עמדו בנסיון זה, שלא לפרש את התורה על פי סימנים, ושמעו לאחר מכן בת-קול שאמרה להם "נצחוני בני, נצחוני בני" (בבא מציעא דף נט, ב).

חשוב להבין שכל הנאמר כאן הוא בגדר מצווה חמורה מן התורה. הקב"ה אוסר על היהודי לנחש את עתידו ולנהל את מעשיו על פי סימנים ומעשי ניחושים. פסק הרמב"ם במשנה תורה:

"אין מנחשין כגויים, שנאמר 'לא תנחשו' - כיצד הוא הניחוש: כגון אלו שאומרין הואיל ונפלה פיתי [לחמי] מפי, או נפל מקלי מידי, איני הולך למקום פלוני היום, שאם אלך אין חפציי נעשין; הואיל ועבר שועל מימיני, איני יוצא מפתח ביתי היום, שאם יצאתי, יפגעני אדם רמאי. וכן אלו ששומעין צפצוף העופות ואומרין יהיה כך ולא יהיה כך, טוב לעשות דבר פלוני ורע לעשות דבר פלוני...

וכן המשים לעצמו סימנים, אם יארע לי כך וכך אעשה דבר פלוני, ואם לא יארע לא אעשה, כאליעזר עבד אברהם.  וכל כיוצא בדברים האלו, הכול אסור; וכל העושה מעשה מפני דבר מדברים אלו, לוקה" (הלכות עבודה זרה, פרק יא, ד).

בהמשך, מסביר הרמב"ם, שהתורה אוסרת לגשת גם ל"מגידי עתידות", כגון קוראים בקלפים ובקפה. את כל הדברים הללו אסרה התורה, לא רק כדי שלא ניכשל להאמין לכל אותם שרלטנים המשתמשים ברמאות ובכוחות טומאה, אלא בראש ובראשונה כי בכך אנו מראים על אמונתנו הגמורה בה', שהוא לבדו מדריך ומנווט אותנו בחיינו לטובה, מגלה לנו את מה שאנו צריכים לדעת, ומסתיר מאיתנו את מה שאיננו צריכים לדעת כעת, כפי שהדריכו חז"ל:

"במופלא ממך אל תדרוש ובמכוסה ממך אל תחקור, במה שהורשית התבונן, אין לך עסק בנסתרות" (חגיגה דף יג, א), וביאר רש"י: "במופלא ממך - במובדל ומופרש ממך שלא רצה הקב"ה לגלות לך".

אל תרגישי שאת מפסידה בכך משהו. דעי שכל החקירות הדמיוניות אינן מעידות על האמת, שכן היהודים הם מעל המזל: "אין מזל לישראל [כלומר ישראל אינם כפופים לגורלות ומזלות] מניין שאין מזל לישראל? שנאמר: כה אמר ה' אל דרך הגויים אל תלמדו ומאותות השמים אל תחתו (-תפחדו), כי יחתו הגוים מהמה, גוים יחתו ולא ישראל" (שבת דף קנו, א).

גם אילו מגדת עתידות היתה מסוגלת לומר לך את עתידך מבלי לטעות ומבלי לשקר, עדיין לא היה מחוייב שכך יהיה, כי בתור יהודיה בכוחך לשנות את מזלך על פי מעשיך - התפילות והקבלות שאת מקבלת על עצמך. ראש השנה הוא זמן מסוגל לשבר גזירות ולשנות את מזלנו לטובה.

לימדונו חכמים שצדקה יכולה להציל מגזירה של מוות. אפילו כאשר חרב חדה מונחת על צווארו של אדם - אל יתייאש מלהתפלל לרחמים (ברכות דף י, עמוד א). זו הסיבה שאנו מרבים בראש השנה בעשיית תשובה, תפילה וצדקה - כי גורלו ומזלו של כל יהודי יכולים להתחלף בזכותם.

כל הנאמר הוא בהנחה ששאלתך נוגעת להשקפה, ואין מאחוריה בעיה אישית.

לא בהכרח שאת סובלת מבעיות אלו, אך הרגלים כמו אלו שתיארת עלולים להעיד על חוסר ביטחון עצמי ואולי על בעיה קלה של כפייתיות (OCD), אלה מוכרים לנו בדרך כלל אצל אנשים "חולי ניקיון" או "פרפקציוניסטים". אנשים כפייתים עשויים לשטוף את ידיהם מספר רב של פעמים, או לבדוק שוב ושוב אם נעלו את הדלת. מחשבות טורדניות עשויות לגרום לאדם לחפש בעקביות סימנים בלתי רציונליים בחייו כאילו היה הקב"ה מצפה ממנו להיות נביא או חוזה עתידות, ופוחד שהקב"ה יכשיל אותו, חלילה, אם לא יעסוק בטקסי הסימנים וידקדק בכל פרט.

הסטייפלר, בספרו "קריינא דאיגרתא" (איגרת שעו) מתייחס לתופעה זו, ופסק לסובל מבעיה זו להקל בעצמו ולא להשגיח על הפרטים הקטנים, אלא ינהג רק לפי עיקר הדין כדי לחדול מן הפחדים. יש לשבור את מעגל-הקסמים של הדקדקנות כדי לנהוג כדרך הארץ ככל שומרי התורה והמצוות, ולזכור בהקשר זה את מה שאמרו חז"ל: "אין הקב"ה בא בטרוניה עם בריותיו, ואינו מבקש אלא לפי כוחן" (שמות רבה לד, א).

לכן, אם תראי שקשה לך מאוד לחדול מהרגלים אלה למרות רצונך הטוב, אל תחששי לפנות לאנשי מקצוע. פסיכולוגים יודעים לאבחן כפייתיות ולטפל בבעיה קלה זו. בהצלחה רבה בעז"ה!