אמא יש רק אחת! תדאגי לעצמך

מה גורם לאמא אחרי לידה להתמוטט? פשוט להתמוטט, כן כן.

לבכות כל כך הרבה, לא ליהנות מהתינוק שלה, להיות עצבנית, לכעוס כל היום על הילדים, לקחת משככי כאבים (על אף שהם לא כ"כ עוזרים), להגיד בלי הפסקה שנמאס לה, ושהיא מתמוטטת, והיא לא ישנה לא ביום ולא בלילה, ושלא אכפת לה מכלום, מצידה שהילדים יאכלו כל היום פרוסות עם ממרח שוקולד...

לפני כשבועיים הגיעה אלי אמא כזו.

היא באמת הייתה מפורקת, בכתה בלי הפסקה. היא רק מחכה להיעלם לאיזשהו מקום. לברוח! פשוט לברוח ולא להיות.

בנוסף לכל, כיוון שהיא ילדה בתקופת החגים – כל ילדיה היו בבית, ולא היה לה שקט ומנוחה.

לאחר שבכתה ופרקה את התסכולים והקשיים שלה, שתתה מים ומעט נרגעה, שאלתי אותה מה סדר היום שלה, והאם יש לה עזרה.

הייתי מופתעת. כיצד יתכן שאמא לאחר לידה שמינית תחזור הביתה, ומיד לתפקוד מלא? כן, כן, היא לא יכולה לראות את הבית הפוך, שהדברים לא במקום והכלים בכיור, שערימת הכביסה עולה על גדותיה וכו'. מזיזה את המיטות ומנקה כהרגלה...

(צילום: shutterstock)

קשה לה, היא באמת לא יכולה לראות את הבית לא נקי ולא מסודר. אז היא קמה ועושה את זה.

"בני כמה הילדים הגדולים שלך?", אני שואלת אותה.

הגדולה בת 14, אחריה בן – בן 13, וכך הלאה...

"את נותנת להם הוראות ומשימות?", שאלתי.

"כן, הם עושים פה ושם, אבל יש דברים שרק אני יכולה לעשות, אני לא יכולה לתת להם".

יצא המרצע מן השק...

מדוע יש דברים שרק אמא יכולה לעשות?

מה יקרה אם אטיל סמכויות ומשימות?

מה יקרה אם תשחררי, והדברים לא יהיו בדיוק כמו שאת רגילה או רוצה?

אימהות רבות מתלוננות ש"קשה להן", ש"אין להן מספיק עזרה", ש"הן הרוגות", ש"הן מתמוטטות", ואז בלית ברירה הן משחררות הכל, שוכבות במיטה ו"מפגינות".

"היום אני לא מכינה צהרים. שיאכלו מה שיש! אני מתה"...

למה צריך "למות"? למה צריך לשבור את הכלים?

מה עושים כדי לא להגיע למצב כזה שבו אמא לאחר לידה (או שלא) מרגישה שהיא כבר לא מסוגלת, שאין לה כוחות, שנמאס לה מה"תפקידים" הקבועים שלה, שהיא אפילו מאבדת את הטעם הטוב מהילדים?

מה עושים כדי להישאר שפויה ושמחה?

תחשבי על עצמך!

את אמא מסורה. את אמא שכל הזמן חושבת רק איך לעשות טוב יותר לבעלך ולילדים שלך. שהבית יהיה נקי, שיהיה אוכל חם לילדים, שהבגדים יהיו מגוהצים ונקיים, שלא יחסר כלום בבית. רצה, הולכת, קונה, מסדרת, זוכרת כל דבר אפילו בראש...

את התור לרופא של הילד הקטן, את בדיקת העיניים לילדה. מחליפה מגבות מטבח, שיהיו נקיות, קונה שרוכים לנעלי השבת של הילד, אפילו זוכרת ביום חמישי בערב להשרות במים את השעועית לחמין. זוכרת לקחת חבילת מגבונים למעון של הקטן כי ביקשו, כי נגמר... והרשימה עוד ארוכה, ואלו רק חלק מהדברים הקטנטנים שאף אחד לא רואה ולא יודע, ובטח לא היה חושב עליהם.

ומה איתך?

בתוך כל הרשימה הזו של כל כך הרבה דברים גדולים וקטנים שאת, אמא יקרה, דואגת להם, את שוכחת מעצמך. "למי יש זמן בכלל לשבת לאכול?"...

מתי בפעם האחרונה את זוכרת את עצמך עושה משהו שכיף לך, שאת אוהבת?

אמא יקרה!

תחשבי על עצמך! את עמוד התווך של הבית. בלעדייך (ח"ו) כל הרשימות והמטלות לא שוות כלום. הילדים שלך ודאי יוותרו על הכל כדי שתהיה להם אמא שמחה, בריאה, רגועה ולא לחוצה.

מה שאת צריכה לעשות זה להסכים!

להסכים לשחרר, להסכים שלא הכל יהיה בדיוק כמו שאת אוהבת, שלא הכל יהיה כמו שאת רגילה (אני מבטיחה לך שהם ילמדו לעשות הכל מצוין).

תני להם אחריות, תסמכי עליהם.

תאכילי את הקטנים לפני שאת מתיישבת לסעודת שבת, כדי שבסעודה תשבי כמו מלכה.

תהיי בנתינה מול עצמך. זו גם נתינה בעקיפין לבני הבית שלך, אבל תדאגי לעצמך.

כי אמא יש רק אחת.

בהצלחה!

יוכי דנחי – ייעוץ חינוכי ותמיכה רגשית לגננות ואימהות, מומחית למשמעת וסמכות Yd0548414745@imahut.org.il