האם צריך לגלות דברים שליליים מהעבר בשידוכים?

קוראים יקרים,

שמחתי לקרוא את תגובותיכם למאמרי הנחיות לבחורים שיוצאים לפגישות שידוכים. האכפתיות שלכם ראויה להערכה. אתרום גם אני משהו לדיון.

א. לגבי גילוי דברים שליליים מהעבר או מהווה

- ברור ששידוכים ונישואים צריכים להיות מושתתים על יושר, אמינות והוֹגְנוּת. יש בזה הנחיות ברורות על פי התורה, ואגב, כשקוראים את מה שכתוב במקורותינו בנושא זה, רואים עד כמה התורה נותנת הדרכה נכונה ונפלאה.

יש דברים שחובה לגלות עוד לפני שנפגשים, יש דברים שמגלים רק במהלך הפגישות ויש שאינם רלוונטיים כלל לצד השני או להצלחת הנישואים, ולכן אין צורך לגלותם. תסכימו איתי שלא כל טעות שאדם עשה בצעירותו – עליו לגלות.

כמובן, אם יש בעיה רפואית או נפשית קשה, מסוג שרוב האנשים אינם מוכנים להינשא לאדם כזה, חובה ליידע על כך עוד לפני הפגישה. יחד עם זאת, כדי לא להפסיד הצעות פוטנציאליות, שיכולות כן להתאים בסופו של דבר, חשוב להתייעץ עם אישיות תורנית לפני שנוקטים בצעד כלשהו.

- הזהירות האמורה כאן בגילוי פרטים, היא גם לטובת הצד שאינו מודע לדברים כרגע.

כל אדם מורכב ממכלול של פרטים. אישיותו וחייו אינם מבוססים רק על פרט אחד. לא הוגן לשפוט אותו על פי דבר אחד בלבד. לכן צריך לאפשר לכל צד להכיר קודם כל את מכלול האישיות והנתונים של העומד מולו, כולל מעלותיו, ללא דעה קדומה או מוטה בגלל פרט שלילי אחד, שתופס את תשומת הלב ו"צובע" בשחור את כל התמונה.

רק אחרי שהתקבל הרושם הכללי של המעלות והחסרונות, אפשר להעריך בצורה הוגנת את האדם הניצב מולך, ולהחליט אם להמשיך את הקשר.

- ועוד דבר. תארו לכם מצב בו בחורה סיפרה על עצמה מידע שלילי אישי רגיש כבר בפגישה הראשונה, כי אמרו לה ש"חייבים לספר הכל" – והקשר הסתיים לאחר אחר פגישה זו.

איך תרגיש אותה נערה, ביודעה שמישהו זר מתהלך עם מידע רגיש אודותיה? ואולי אותו בחור אינו יודע לנצור את פיו, והמידע "יזלוג" הלאה?

ועוד, שלפי עיקרון זה, עליה לספר זאת לכל המשודכים הבאים, וכולם צריכים לדעת.

הגיוני? גם כאן, ההדרכה התורנית מגינה על פרטיותם של שני הצדדים.

- הנושא מורכב. מומלץ מאוד לשאול רב הבקי בתחום, או לעיין בספרים הדנים בכך. לדוגמה, דבריו של הרב אהרן לייב שטיינמן זצ"ל בספר "בינת המידות"; בספרו המצוין של הרב שמחה כהן "ביתך שלום", בפרק "אמת ושקר במשפחה"; או בספר "מידע לשידוכים" של הרב יהודה שוורץ.

ב. לגבי ליווי הביתה בסיום הפגישה

- ודאי שלא משאירים בחורה לחזור לבדה בלילה באזור מסוכן. אבל באזור מגורים "רגיל", יש בנות שמשיקולי צניעות ושמירת הפרטיות אינן מעוניינות לנסוע ברכבו של הבחור, או שלא נוח להן שהוא יגיע קרוב לביתן, כל עוד לא ברור להן מה טיבו באמת, ושהקשר מתקדם לכיוון רציני.

* בנוסף, יש בנות שבסיום הפגישה הראשונה ממשיכות למקום אחר: אל הרבנית שלהן או לביתה של חברה טובה, להתייעץ אודות השידוך. הן אינן מעוניינות לשתף בלו"ז האישי שלהן מישהו שעדיין לא רכש את אמונן.

ג. פגישה ראשונה ארוכה אינה מומלצת, מסיבות שונות

- יש התרגשות טבעית רבה בפגישה זו, הנערכת בין שני זרים, וישנם גם קצת חששות מפני הבלתי מוכר. לכן עדיף לפתח את ההיכרות בהדרגה, ולא להעמיס הרבה בפגישה ההתחלתית.

- מלבד זאת, אתה אולי נהנה ורוצה לשוחח עוד שעתיים, אבל יתכן שהצד השני אינו מעוניין בכך! אולי הוא כבר התרשם שהשידוך לא מתאים לו, אבל הוא לא מראה זאת כדי לא לפגוע? הפתרון הפשוט הוא לסיים פגישה ראשונה מוקדם, ואם תהיה פגישה שנייה, נבוא אליה בצורה חיובית, בידיעה שאכן יש על מה לדבר.

- אך גם כאן יש יוצאים מן הכלל. הכרתי זוג משודכים מבוגר, לקראת נישואים שניים. היא גרה ברמת הגולן, והוא בדרום. כדי לקיים פגישה כל אחד מהם היה צריך לנסוע לפחות שעתיים לכל כיוון, ולהשאיר ילדים קטנים בבית. במקרה כזה הם יכולים להאריך את זמן המפגש הראשון ככל שנראה להם, מתוך התחשבות במאמץ שנדרש כדי להגיע.

כך גם בהרבה דברים אחרים: לא מדובר בהלכות או בדברים שחייבים לנהוג כך ולא אחרת, אלא להפעיל שכל ישר והתחשבות בזולת.