מדוע המבול נקרא "מי נח", מהי התביעה על נח?

בהפטרת השבוע מכונה המבול 'מי נח'. מדוע נח מקבל את ה'זכות' שהמבול יקרא על שמו?

ההקדמה לתשובה על כך נמצאת בדברי חכמנו ז"ל בזוהר הקדוש כי לאחר שיצא נח מן התיבה וראה את החורבן בעולם, הוא ראה 'שואה'... הכל נכחד רק הוא ומשפחתו נשארו "התחיל בוכה, ואמר: ריבונו של עולם, נקראת רחום וחנון, היה לך לרחם על בניך". השיבו הקדוש ברוך הוא, רעיא שטיא (=רועה שוטה)! עכשיו אתה מבקש רחמים? כשאמרתי לך קץ כל בשר בא לפני והנני משחיתם את הארץ - לא עשיתי כל העיכוב הזה אלא כדי שתתפלל, ואילו היית מתפלל הייתי מבטל הגזירה, אבל אתה לא עשית כן אלא כשראית שאתה תהא ניצול לא אכפת לך, ועכשיו אתה מתפלל. כיון שראה נח שהוא הגורם, מיד הקריב קרבנות לפני הקדוש ברוך הוא לכפר על חטאו" (זוהר חדש דף מ"ב ע"א ב').

חכמנו מכנים את נח 'רועה שוטה' כלומר רועה הדור – מנהיג שאינו יודע מה מוטל עליו ומה עליו לעשות בשעת מצוקה – הוא שוטה. ויש שאומרים שלכן נקרא המבול על שמו! הוא היה יכול וצריך למנוע אותו בתפילותיו!

עדיין אנו מנסים להבין, מדוע זו שטות? אולי היה יותר נכון לקרא לזה אדישות!

הבה ננסה להיכנס לראש של נח. מסביבו שחיתות מוסרית בכל התחומים, עריות, גזל ועבודה זרה. הוא בונה את התיבה במשך שנים והסובבים בזים לו, הוא מנסה לעורר אותם לעונש העתיד לבא והם מגחכים, בקיצור רשעים מרושעים וחסרי תוחלת.

באופן טבעי אדם טוב שונא את הרוע, במיוחד כשהרוע הזה הוא גם אנטי אנושי, האדם האצילי מתעב השחתה, והוא רואה בסילוק הרוע פתרון הכרחי למצב המידרדר. כך סבור כנראה נח ולכאורה די בצדק. אולם הבה נראה איך מגיב אברהם איש החסד במצב דומה.

אברהם איש החסד – הקונטרה של אנשי סדום

בפרשה הבאה נקרא על כך שהקדוש ברוך הוא מגלה לאברהם שהינו הולך להפוך את סדום סמל הרשע וההשחתה... די, אי אפשר יותר לקיים בעולם ממלכת רשע כזו.

ואברהם איש החסד, הקונטרה והאני תזה של סדום - עומד בתפילה ומנהל משא ומתן ארוך: אולי יש חמישים צדיקים בתוך העיר והם יצילו את כולם ולאחר מכן הוא יורד לארבעים ושלושים וכו' ואינו נמנע מלנסות להציל את האנשים שכל כך מרוחקים וזרים לגישת החיים שלו, מקום שחרת על דגלו שנאה ותיעוב לצדקה והכנסת אורחים!

כאן לא מדובר על השמדת העולם אלא על חיסול ממוקד של תא רשע אכזרי וגם זאת מבקש אברהם למנוע במקום לשמוח על אבדן הרשעים. (יש לציין כי ה'אור החיים' על אתר מביא גישה אחרת לכך שנח לא התפלל, ואדרבה, אברהם למד ממנו שאין סיכוי בהעדר עשרה צדיקים).

מאברהם אנו למדים שהגישה הנכונה היא להתפלל גם על הרשעים תוך כדי תקוה ותפילה שגם ישובו בתשובה, וכפי שנאמר (תהלים פרק קד) יִתַּ֤מּוּ חַטָּאִ֨ים מִן־הָאָ֡רֶץ – ולא יתמו 'חוטאים'.

ובכן נח טעה, וטעות של מנהיג – רועה, המונעת הצלה מהעם -  מכתירה אותו כרועה שוטה, נח לא היה אדיש אלא בעל שיקול דעת לא נכון. אולי נעמיק את המשל, שה אבד מן העדר... על אף שריקות הרועה וקריאותיו הוא לא נמנע מלהתרחק. האם הרועה לא ינסה להשיב אותו?

נח חשש שאיננו ראוי – ובכל זאת היה לו להתפלל!

במקור נוסף ניתן הסבר שונה לכך שנח לא התפלל "אמר יודע אני שאין אני צדיק רק בדורותיי, אפקיע את עצמי". הכוונה כפי הנראה גם מההמשך - שנח סבר שהוא אינו ראוי לבקש על אחרים ובקושי הוא עצמו ניצל...

ובכל זאת קובע המדרש "מכל מקום לא יפה עשה, דניחא קמיה קודשא בריך הוא מאן דאמר טבא על בנוהי, (רצוי לפני הקדוש ברוך הוא מי שאומר טוב על בניו) שהרי גדעון בשביל שדיבר טוב על ישראל זכה שהושיע הקדוש ברוך הוא על ידו ממדין" (ראה ספר שופטים פרק ו' ובילקוט שמעוני). לא רק שאין בכך חסרון או חס ושלום חוצפה כלפי שמיא, אלא שזה רצונו של אבינו שבשמים שימליצו טוב על ברואיו ועל כך נאמר לגדעון 'לך בכוחך זה - בכח הסנגוריה שלימדת על בני' (אמנם יש להעיר מהדימוי לגדעון שם מדובר על מי שדיבר טוב על ישראל שהם בנים למקום ואיך ייאמר כאן לגבי דור המבול שהקב"ה מרוצה ממי שמדבר טוב על בניו).

ובכן הרינו למדים כי תפקידו של מנהיג לא רק להורות דרך וללמד דעת, לא רק להוביל אלא גם להתפלל על דורו וללמד עליהם סנגוריה, ואכן אנו מוצאים שכהן גדול אמור להתפלל על מניעת מכשול הרציחה בשוגג, וכמו כן מצינו לחכמים שראו בכך כישלון כאשר ארע אסון במקום מגוריהם – משום שהיו אמורים להתפלל על בני מקומם.

תפילת המנהיג על רוחניות הדור

ולא רק על מצבם הגשמי והפיזי ולמניעת גזרות רעות, אלא גם על מצבם הרוחני שלכאורה נתון לבחירתם החופשית – גם על זה יכול המנהיג להתפלל - והוא אף נדרש לכך. וכפי שנאמר למשה כאשר אמר הקדוש ברוך הוא במעמד הר סיני 'מי יתן והיה לבבם זה להם כל הימים' אמר אחר כך למשה "'היה לך לומר תן אתה" דהיינו אם וכאשר היית מתפלל עבור הדור היתה מתקיימת בזה בחירה בטוב ותפילה זו מועילה אף על רוחניות.  

כך גם הרב על תלמידיו כך גם ההורה על ילדיו – יכולים להועיל הרבה מאד בתפילה על הצלחת הילדים ברוחניות. וכבר אמרו חכמים כי רבים גדלו תלמידי חכמים בזכות 'הדמעות של האמא'...