הפתרון למידת הכעס – מידת הענווה

הפתרון האמתי למידת הכעס, הוא לקנות קנין בליבנו במידת הענווה, מפני שהיא שמביאה את האדם למידת הסבלנות. כמו שפירש רש״י (במדבר י"ב, ג') את המילה ״עניו״ שפל וסבלן. ע"ש. כלומר שהשפלות של משה רבנו הביאה אותו להיות סבלן, וזה על פי מה שהבאתי בפרק "הדרך לענווה", שאם נרגיש בליבנו שאנו לא יותר טובים מהזולת, אלא אדרבא, יכול להיות שהוא טוב יותר מאתנו, ממילא לא נכעס עליו, שהרי יתכן שאנחנו היינו מתנהגים גרוע יותר ממנו, אם היינו במקומו.

אדם שמרגיש עצמו כעפר, כמו שאנו מזכירים בתפילה ״ונפשי כעפר לכל תהיה״, אינו מגיע לידי כעס לעולם. ״לא מגיע לי כלום״ אומר הוא לעצמו, ואם מישהו צעק עליו, ״כנראה שמגיע לי״, ואם לא מלאו את בקשתו, ״כנראה שאיני ראוי לכך״, וכך גם אם לא קיבל מאשתו את האוכל שביקש, יודע הוא שגם האוכל שכן קיבל הוא מתנת חינם מהבורא יתברך, ובשליחותו יתברך החליטה רעייתו להכין את ארוחתו.

״בראשית ברא אלוהים את השמים ואת הארץ״ (בראשית א', א') -

בתחילה ברא השם יתברך את העולם במידת הדין, (השם ״אלוהים״ מסמל את מידת הדין), עד שראה שאין העולם יכול להתקיים במידת הדין, ושיתף עמה את מידת הרחמים.

על הבורא יתברך נאמר (שמות לד, ו) ״אל ארך אפיים ורב חסד״, וזאת משום שהקדוש ברוך הוא יודע את מגבלותיהם של בני האדם, ולכן שיתף את מידת הרחמים, אין אדם שאינו עושה טעויות, ולכן הקדוש ברוך הוא מאריך את אפו כדי שנחזור בתשובה, ואם חלילה היה הבורא יתברך מעניש מיד על כל טעות, לא היה העולם יכול  להתקיים.

צפייה לשלמות

הכעס ברובו נובע מהדרישה לשלמות מעצמו ומאחרים, ולכן כשרואה שפעולות חבריו או שלו אינם כמו שמצפה שיהיו, מיד כועס ורוגז, ואם רק ישכיל להבין שכולנו עושים טעויות, ואם הקדוש ברוך הוא שמחייה אותנו, מתנהג עמנו בסבלנות, אזי מי אנחנו שלא נתנהג במידת הסבלנות? ואם ראינו אדם שעושה טעות בהתנהגותו, נזכור מיד שאף אצלנו הטעויות מצויות, וכך דרכם של בני אדם לטעות.

אדם שמצפה מאשתו שתהיה מושלמת, מחכה לו כנראה אכזבה גדולה, וחוסר סיפוק מחיי הנישואין שלו, ולעומתו אדם ששכל בקדקודו ומבין שאין אדם מושלם, וגם אם ראה שאשתו עשתה טעות, ואפילו טעות גדולה, יזכור היטב שאם בורא העולם סלח לו על טעויות העבר שעשה, אזי גם הוא צריך ללכת אחר מידותיו של השם יתברך ולהבליג.

כך גם לגבי הילדים שלנו, ישנם אנשים שדורשים מהם להיות מושלמים, וכועסים על כל טעות קטנה שעשו, ובעצם שוכחים שאף הם בילדותם טעו רבות, ואולי אף יותר מילדיהם.

זכורני שבילדותי פיניתי אבנים מהחצר וזרקתי אותם מעבר לגדר, לרוע מזלי פגעתי בשמשת מונית שעברה במקום, ואבי שיחיה שילם סכום הגון עבור הנזק שגרמתי, וכיום, כשהילדים שוברים דבר מה בבית, אני נזכר במעשיי שלי, ואומר לעצמי:

״הם עדיין לא הגיעו לשובבות שלי״ - וכך הכעס אינו משתלט עלי.

הדרישה לשלמות יכולה להרוס את האדם עצמו - כמו שהזכרתי בפרק הקודם - ולכן בואו ונוריד את רף הציפיות מעצמנו ומאחרים, וגם אם טעינו נזכור, שאם הבורא יתברך סולח על עוונות חמורים, אף אנחנו יכולים לסלוח לעצמנו ולאחרים.

הקדוש ברוך הוא אינו דורש שלמות, הוא בסך הכל מבקש שנשתדל. ואם באמת השתדלנו ועדיין לא הצלחנו, הרי שמילאנו את רצונו של הבורא יתברך, ואין אנו צריכים לדרוש מעצמנו את מה שבוראנו אינו דורש מאתנו.

גם אם חלילה אדם חטא, ומבקש את סליחתו של הבורא, עדיין ינסה היצר הרע לגרום לו להיכנס לעצבות, על ידי שיאמר לו ״כמה אתה רשע! הרי עשית מעשה נורא, כנראה אין לך סיכוי..."

באמת שהבורא יתברך אל רחום וחנון, ומבין לנפש האדם, ויודע את תחלואיה, ולכן נתן לנו את מצוות התשובה, שהיא מוחקת לגמרי את העוון, וחלילה לו להיות עצוב, כי זה עצת היצר, אלא ישמח בליבו ויאמר -  כבר פסק הרמב"ם ״במקום שבעלי תשובה עומדים, אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד״.

לחץ הנפש

אחד הגורמים לאדם לכעוס, למשל, בערב שבת, שעה קודם כניסת השבת, זהו זמן מאוד לחוץ בבית, כולם מנסים להספיק להכין הכנות אחרונות לפני שבת, ומטבע הדברים הנפש מאוד לחוצה, וזה גורם לאדם לכעוס בקלות.

לכן כדאי מאוד להכין את עצמו שלא להגיב מיד בשעת מצבי לחץ, אלא יחכה כמה רגעים עד שתתיישב עליו דעתו, ואז יענה בנחת.

כך גם האישה בשעות הערב, כשמכינים את הילדים לקראת השינה, תדע שזהו זמן שמסוגל להגיע בו לידי כעס, ואם תכין עצמה כראוי, ותבין שאין סיבה להילחץ, ובסופו של דבר הילדים ישכבו לישון, רק הדבר תלוי בה, אם ישכבו לישון מתוך מילים טובות ואהבה, או חלילה ההיפך.

ישנם אנשים לחוצים בנפשם מאוד, ואינם מבינים מדוע הם כועסים כל הזמן, מדוע הם לא מרגישים שמחה פנימית, מדוע כל צלצול של הטלפון מלחיץ אותם, מדוע כל טעות קטנה של אחרים, או של עצמם, מרתיחה את דמם, למה כל רעש קטן מקפיץ אותם?

הסיבה לכך פשוטה מאוד - הם "לא רגועים", ואינם מרגישים שלווה בנפשם!

אם תרצו לבדוק אם דברי נכונים, תבדקו מה הם מרגישים כשהם בחופשה בצימר בצפון, מול נופים ירוקים עוצרי נשימה, כשהטלפון שלהם כבוי, וכל מה שהם שומעים, זה את ציוצי הציפורים, תמצאו שהם לא מרגישים פחד או לחץ, וגם להכעיס אותם יהיה קשה מאוד, והעתיד נראה להם טוב יותר מאי פעם, ואפילו שמחה קטנה תחל לבצבץ בליבם.

הייתי מעז ואומר, שהאדם הרגוע בנפשו רחוק מאוד ממידת הכעס, ובשביל לכעוס, צריך קודם לאבד את שלוות נפשו, וכוונתי לומר בזה, שאם נרגיל את עצמנו להיות רגועים, (כמו שאסביר בהמשך, דרכים להגיע לזה), ולא להילחץ מכל דבר, אזי החרדות ייעלמו מליבנו, והכעסים הפנימיים יתפוגגו לחלוטין.

אף אם פגעו בנו במילים קשות, לא נרגיש בזה בזמן שנהיה רגועים. וגם אם נראה את ילדנו עושים מעשים שאינם ראויים, נשאר רגועים, אמנם נעמיד אותם על טעותם כדי לחנכם, אבל בליבנו לא נכעס.

את הספר 'יגל לבי בישועתך' אפשר להשיג בחנויות המובחרות ובהידברות שופס.