הרב יגאל כהן – האם אתה מקנא בכל מה שיש לחברך?

סיפר פעם הגאון הרב יצחק זילברשטיין שליט"א, שניגש אליו אברך מתושבי השכונה, והתוודה לפניו שהוא חומד מאוד את הדירה הרחבה והמוארת של חברו.

ענה לו הרב, שבמקרה הכיר את אותו אברך המדובר, ואמר: אתה מקנא גם בסרטן שיש לו?

השואל נותר המום!

ואז הסביר לו הרב שאותו אברך נלחם במחלה הידועה כבר כמה חודשים, והרופאים לא נותנים לו סיכויים רבים לשרוד. הבין האברך שלא כל מה שאנחנו רואים אצל האחר מושלם כמו שזה נראה.

במהלך אחד מהשיעורים כשסיפרתי כמה התורה מתוקה, וכמה כדאי להידבק בה, ענה אחד מהמשתתפים ללא בושה: "אני מקנא בך כבוד הרב שאתה לומד תורה, וכל כך אוהב אותה".

עניתי לו מיד: אם היית יודע כמה משברים עברתי בימי חיי, וכמה דמעות שהכרית שלי ספגה, לא היית מקנא בי! ואין לי ספק שלא היית רוצה לעבור את מה שאני עברתי, קח לך את מה שהבורא יתברך חנן אותך ותעשה את המקסימום שאתה יכול, ואל תסתכל על אף אחד אחר בעולם!

שלמה המלך כבר אמר (משלי י"ז, א') "טוֹב פַּת חֲרֵבָה וְשַׁלְוָה בָהּ מִבַּיִת מָלֵא זִבְחֵי רִיב", אם מקנא אתה בבית המפואר של השכן ובמכונית היוקרה שיש לו, דע לך שצריך אתה לקבל את כל החבילה שבאה איתם, והיא גם הילדים שלו, אשתו, והבעיות הרפואיות הגופניות והנפשיות שלו, וכל הצרות והקשיים שיש לשכן, ואין ספק שאם יתנו לנו לראות מה יש בחבילות של החברים שלנו , אנחנו נבחר לחזור לחבילה שלנו.

עצה טובה שתעזור לנו שלא לרצות את של האחרים, היא להתבונן בדברים הטובים שיש לנו בחיים. האם אתם מעריכים את הבריאות שלכם? פעמים שמזכה אותי השם יתברך להיות סנדק, וניגשים אלי אחרי ברית המילה לקבל ברכה, הצעירים שבחבורה מבקשים ברכה לפרנסה, משום שהבריאות אצלם הוא דבר מובן מאליו, ולעומתם המבוגרים ביותר אף פעם לא מזכירים פרנסה אלא בריאות בלבד.

וזאת משום שבגילם הם יודעים להעריך גוף בריא, וכל פעם שהם קמים בבוקר והגב לא כואב, הם שמחים ומאושרים.

אדם שנשוי כבר עשרים שנה שוכח את המתנה שקיבל מהקב"ה, וזה - אשתו, הוא כבר התרגל לזה, ואם רק יפגוש וישמע כמה רווקים מבוגרים כמה קשה להם להיות לבד, פתאום ידע להעריך את המתנה שקיבל, וידע ליהנות ממה שיש לו, ולא להסתכל על מה שיש לאחר.

כך גם לגבי הילדים - אני רואה לפעמים הורים שמדברים בזלזול לילדיהם, או שמוותרים על זמן האיכות עם הילדים, ואפילו למסגרת של אבות ובנים שבהם הם אמורים לשבת עם ילדיהם וללמדם תורה אינם מגיעים, ושולחים את הבנים לבדם.

ואני שחיכיתי לילד ראשון שבע שנים, עד שזיכה אותי ואת אשתי השם יתברך בחמש בנות, ועדיין לא זכיתי בבן (הכל לטובה כמובן), מסתכל עליהם משתומם, ולא מצליח להבין איך אפשר לזלזל במתנה נפלאה שכזאת, שיש להם ילד שקורא להם אבא, ועוד את הזכות שיכול ללמד אותו תורה, והם פשוט מזלזלים, ולא יודעים להעריך את מה שחנן אותם הבורא יתברך.

לילה אחד ביקש יהודי לבוא לביתי כדי להתייעץ בענייני שלום בית, מאחר ולטענתו אשתו לא מספיק מכבדת אותו. כשהגיע לביתי הייתי עסוק בשיחת טלפון אם אישה, שאף היא הייתה מלאה בטענות על בעלה, ודיברה בקול גבוה, עד שהבחור שישב לידי וחיכה, שמע את כל דבריה, וכך המשיכה האישה לספר את כל קורות חייה, כשהבחור ממתין בסבלנות.

עד שעברה שעה שהוא ממתין, לפתע הוא קם ואמר אני הולך, עצרתי את השיחה עם הגברת, ושאלתי למה אתה הולך? אני כבר מסיים את השיחה! ענה הבחור אין לי שום בעיות בבית! אחרי ששמעתי את הצעקות מהעבר השני של הקו, אני מבין כמה אשתי טובה ורגועה, אני מעדיף לשמוע את קולה של אשתי מאשר לשמוע קול של כל אישה אחרת. ומאז ועד היום לא חזר אלי שוב.

ארוחת בוקר צהריים וערב נהפכו לדבר המובן מאליו, ואנו לא מרגישים צורך גדול להודות עליהם לבורא יתברך, או להתרגש מעצם זה שיש לנו אותם, ואם רק היינו יוצאים לטיול בבתים של אותם משפחות שהמקרר אצלם ריק, ופעמים שהילדים שלהם מגיעים לבית הספר רעבים, וכן אברכים שלא מצליחים להתרכז בלימודם מחמת שלא אכלו ארוחת בוקר (כך ראיתי לצערי כמה פעמים), ופעמים נאלצים לחטט בפחי אשפה כדי למצוא שאריות מזון להשביע את רעבונם.

לצערי הרב פעמים שמתקשרים אלי בשם אותם משפחות ביום שישי, לבקש חמישים שקלים כדי לקנות כנפיים של עוף לכבוד שבת, בכדי שהילדים יטעמו לפחות פעם בשבוע טעם של בשר. לאחר שנחזור מטיול שכזה ונפתח את המקרר שלנו ונמצא גבינה צהובה ומעדנים, נרגיש ברי מזל ונודה לבורא יתברך שנתן לנו ארוחות בשפע, ונלמד ליהנות ולהעריך את המתנות הגדולות שמשפיע עלינו השם יתברך.

הפתרון לסיבת הקנאה השנייה - הוא להתחזק בהכרת דרכי הבורא, שכבר אמרו חז"ל (יומא לח:) "אין אדם נוגע במוכן לחברו כמלוא נימא", הבורא יתברך אינו מוגבל בסכום של כסף או בכל דבר שרוצה לתת לאדם, ואפילו כבוד שאדם רוצה להשיג, והצלחת האחר אינה מחסירה מאיתנו דבר, ואפילו בעל חנות לשעונים שפתחו ממש לידו חנות נוספת לשעונים, והמחירים שם זולים יותר, ידע היטב בליבו שאין אפשרות לאף אדם בעולם להחסיר ממנו אגורה אחת ממה שגזר עליו הבורא יתברך, ואף אם יפתחו קניון שלם של שעונים, ברצון השם יתברך ישפוך עליו חן מהשמיים ודווקא אצלו ירצו כולם לקנות.

אם חברך לחדר זכה בשידוך מיוחד במינו, וזכה גם לקבל דירה מהצד של הכלה, אל תדאג ידידי! יש למלך מלכי המלכים מיליונים של שידוכים טובים, ודירות יש לו הרבה יותר, ואם רק תשמח בהצלחת חברך שהיא הצלחת הבורא, אזי אף אתה תזכה לקבל מהשם יתברך את משאלות ליבך.

הקנאה במקורה נובעת מחוסר באמונה, להאמין שהעולם כולו תחת שליטתו המלאה של הבורא יתברך, ובידו לתת לכולם, שפע אין סופי בכל בחינות החיים, זיווגים, ילדים, נכדים, פרנסה, הצלחה בלימוד התורה, וגם מספר תלמידים, ואם ראית שהשיעור של הרב שלפניך היה מלא יותר, דע לך שמאת ה' היה הדבר, והצלחתו אינה גורעת דבר מהצלחתך.

הפתרון לסיבה השלישית - כדי להבין איך הבורא יתברך מתבונן על צרי העין, שכואב להם לראות בהצלחת האחר, נתבונן במשנה במסכת סנהדרין (מו.) "אמר ר' מאיר בשעה שאדם מצטער שכינה מה אומרת? קלני מראשי קלני מזרועי, אם כן המקום מצטער על דמן של רשעים שנישפך, קל וחומר על דמן של צדיקים". ומסביר שם רש"י את המילה "קלני", שכביכול לבורא יתברך כואב כשליהודי כואב, כמו שאומר אדם ראשי כבד עלי זרועי כבדה עלי, וכמו שנאמר (ישעיה ס"ג, ט') "בכל צרתם לו צר", כשיהודי בצער השכינה בצער.

כך גם הדברים להיפך, כשליהודי טוב גם לבורא עולם טוב, ואם אנחנו מייחלים חלילה לצרת חברינו, בעצם אנחנו מייחלים לצער הבורא יתברך, ואיך יהודי יכול לומר בפיו שהוא אוהב את הקב"ה בזמן שהוא צר עין על הצלחת הבורא, שהרי הצלחת חברו היא הצלחת הבורא.

את הספר 'יגל לבי בישועתך' אפשר להשיג בחנויות המובחרות ובהידברות שופס