להיות יהודי זה מחייב, וחבל שצחי הלוי לא מבין את זה 

זו אינה הפעם הראשונה שהעיתונאית הערבייה לוסי אהריש גוררת את התקשורת להתעסקות המיותרת בשאלה האם יש סיכוי שהיא תתגייר לבסוף או לא - למרות שלא פעם הצהירה באוזני התקשורת כי ברצונה להינשא ליהודי. 

למה זו התעסקות מיותרת, אתם שואלים? כי כשם שיש מצווה לומר דבר שנשמע, כך יש מצווה שלא לומר דבר שאינו נשמע, ובמקרה של אהריש, אין ספק שהאוזניים אטומות. הן לא באמת רוצות לדעת, ולא - לא הייתי צריכה לחכות לאישור הסופי שלה כדי לדעת את זה. "ברור שלא אתגייר למען בן הזוג", היא אומרת בראיון לרוני קובן ב'כאן 11'. "למה שהוא לא יתאסלם?", היא מוסיפה כאילו מדובר בצעד הכי טבעי שיכול להיות. 

התקשורת הכללית מחבקת אותה, מרעיפה עליה זרי שושנים ורק חסר שטיח אדום שייפרש לרגליה - על שסוף סוף מצאה את ה'אביר על הסוס הלבן' שהוכיח את 'אהבתו' בכך שלא דרש ממנה להתגייר, אך מה מבינה אותה 'תקשורת' בכל מקרה? 

מה מבינה תקשורת שמתירה את האסור, בנישואים חד-מיניים למשל, ואף מברכת עליו? שמתעלמת מדילמה מוסרית שלא החלה מהיום, אלא מלפני שנים רבות - עוד בימי רות וערפה, כאשר הראשונה הסכימה לחוקי היהדות וממנה אף יצא דוד המלך, ואילו השנייה הפנתה את ערפה, כמו אהריש בדיוק, וסירבה להכיל ולהחיל את חוקי היהדות בחייה?!

להיות יהודי, זה מחייב, וחבל שצחי הלוי לא מבין את זה 

ורק שיהיה ברור (למי שזה עדיין לא ברור אצלו): היהדות מעולם לא עודדה נישואי תערובת, וגם כאשר התעורר הצורך לדון בהם - כמו במקרה של רות וערפה - היא מצדה השתדלה להראות את הצד הפחות קוסם בכל הסיפור הזה, לא בכדי. 

להיות יהודי זה מחייב, ולא כל אחד מסוגל לשאת את זה ולהתמודד עם זה, ובמקרה של אהריש - לא כל אחד ראוי.  להיות יהודי זו זכות שנולדים איתה וצריך להחזיק אותה בעדינות ורגישות, כמו שמחזיקים יהלום יקר ערך ביד. חבל שהחתן 'המאושר' צחי הלוי לא מבין את זה. מה זה בעיניו להקים בית בישראל? רגע, זה לא כמו שמקימים בית בהודו או צרפת או סינגפור...? זהו, שממש ממש לא! 

גזענות? הצחקתם אותי. הרי אצל המוסלמים כמעט לא מצוי שאישה ערבייה תלך אחרי יהודי, נכון? יש לזה אפילו שם: 'כבוד המשפחה', שהוא ערך עליון וקדוש בעיניהם כל כך, עד שכל פגיעה בו גוררת סנקציות שליליות - שלא אחת מסתיימות במוות. בלקיחת חיים. 

זה שאסור לקחת את החוק לידיים ולרצוח מישהו שהפר את החוקים - זה עדיין לא אומר שאין כאן חטא גדול, וזה עדיין לא אומר שלא צריכה לקום כאן צעקה גדולה על הנפש ההיא שנכרתת מעמה. 

וזה בדיוק מה שקרה כאן בימים האחרונים - לפני, במהלך ולאחר החתונה המעורבת, שהצליחה לגעת ברבבות יהודים בארץ ובעולם. 

מה ההבדל בינינו לבין העמים, ואיפה עובר הגבול הדק שבין בחירה לבריחה?

ובאשר אליך צחי, באמת שאין לי מושג איך אתה לא רואה את השקר הגדול שמתנוסס לנגד עיניך, שקר שמזדעק מכל הכיוונים האפשריים ואומר לך שלהיוולד יהודי זו זכות, אבל לחיות כיהודי - זו חובה שעלינו להתעקש ולהילחם עליה, אם ברצוננו להרגיש את עצם הזכות. 

שאחרת, מה ההבדל בינינו לבין העמים, ואיפה עובר הגבול הדק שבין בחירה לבריחה?

זה נראה שהבחירה היא לגמרי מושכלת ולגמרי בידיים שלך - אבל האמת היא שאם חושבים על זה לרגע, מבינים שכל מעשה הכי קטן, של כל יהודי הכי 'קטן' - משאיר כאן את האימפקט שלו לדורי דורות. סיפורי התנ"ך הם לא עוד אוסף אגדות של האחים גרים, אלא מקרים שאירעו במציאות ונרשמו ב'ספר הספרים', המאגד בתוכו את כל החוכמות (וגם ההתחכמויות) כולן, כדי ללמד אותנו מוסר השכל לדורות הבאים. 

אתה מבין צחי יקר, אתה וכל מה שאתה מבקש או לא מבקש לייצג בזכות יכולת הבחירה שלך - הוא חלק משרשרת של מאות דורות שקדמו לך. אתה לא כאן בזכות עצמך, אתה לא מייצג רק את עצמך ומכאן שגם התביעה אליך איננה כשל תביעה מאדם פרטי. עם ישראל תלוי זה בזה, משפיע זה על זה ומרומם או משפיל את הבריאה כולה - לחובה או לזכות, בשל מעשיו. 

מסופקני אם דורי הדורות שקדמו לך - חירפו את נפשם במסירות אין קץ, בסבל ובייסורים בל יתוארו, רק כדי שאתה ושכמותך תוכלו ביום מן הימים לבעוט בהכל, ועוד בפומבי. 

מסופקני האם בזכותך ובזכות שכמותך - ששכחו את התלאות שעבר העם הזה בשם הזכות להיקרא 'העם היהודי', ורואים כעת רק את טובת עצמם מבעד לפריסקופ - ניתנה לנו הארץ המובטחת. 

ליצירת קשר עם הכותבת אפשר לפנות במייל shira@htv.co.il