ענת דורון: "הרגשתי סחרחורת ולחץ, כל הגוף שלי רעד, לא הצלחתי לנשום"

"אני לא רוצה להלחיץ אף אחד", פותחת ואומרת ענת דורון, "אבל מה שחוויתי לפני בערך שש עשרה שנים היה לגמרי מלחיץ. עד אותו רגע הייתי בחורה סטנדרטית לגמרי. עבדתי בעבודה נחמדה כמנהלת משאבי אנוש, הצלחתי בכל עיסוקיי. שמחת החיים הייתה סימן ההיכר שלי. עד שהגיע היום הנורא בו בבת אחת התפרץ הכל".

כשענת שבה לאותו יום היא נזכרת בטריגר שייתכן והוביל לתופעות שחוותה. "אמא שלי עברה זמן קצר לפני כן אירוע מוחי ואני הייתי איתה בבית החולים יומם ולילה. אבל מה שחוויתי הגיע דווקא אחרי שהיא שוחררה, כך שאני לא בטוחה שבאמת יש קשר בין המקרים. גם לא נראה לי שמישהו יכול לומר זאת בוודאות".

"כל הגוף רעד, הייתה סחרחורת מטורפת"

קולה של ענת רועד כשהיא נזכרת באותו יום: "הייתי עם בעלי בקניון, הסתובבנו שם בנחת ופתאום הרגשתי סחרחורת מטורפת ולחץ בחזה. כל הגוף שלי רעד, זה היה משהו לא מוסבר. לא הכרתי את התחושות האלו עד אז. בעלי שהבין שמשהו עובר עליי הושיב אותי מיד בבית קפה. אחרי בערך עשרים דקות הכל נעלם, אבל לצערי למחרת בבוקר כבר הרגשתי שוב את אותן תחושות. זה היה מבהיל ממש, בפרט שהתחושות לא נעלמו כעבור עשרים דקות אלא המשיכו ללוות אותי בהתקף ארוך ומתמשך במשך שבוע שלם".

מה עשית?

"האמת היא שהייתי בטוחה שמה שאני חווה זהו התקף לב. גם בדקתי וראיתי שהתסמינים שאני מרגישה מאפיינים התקפים לבביים. כמובן שמיהרתי למיון, אבל שם בדקו אותי וראו שכל הפרמטרים תקינים. שלחו אותי להמון בדיקות, העבירו אותי מרופא לרופא. כולם אמרו שהם לא רואים שום דבר חריג. במשך כל אותו שבוע לא הלכתי לעבודה, כמעט לא יצאתי מהבית, רציתי להיות כל הזמן במצב מנוחה כדי שההתקף לא יתפוס אותי שוב. לא הרשיתי לבעלי ללכת לעבודה. הוא היה צריך 'לשמור' עליי, כאילו הייתי תינוקת. הייתי בטוחה כל הזמן שהבעיה שלי היא פיזית. גם הרופאים לא אמרו לי שייתכן שיש כאן איזה ממד נפשי, אבל יחד עם התופעות הפיזיות הרגשתי גם חרדה מטורפת ממה שקורה עם הגוף שלי, דבר שרק הלך והחמיר עם הזמן".

הרגע בו זכתה ענת סוף-סוף למענה היה לאחר שמכרה שלה שמעה על מה שהיא עוברת והמליצה לה לפנות לאשת מקצוע מסוימת – מטפלת רגשית, שהמשפט הראשון שאמרה לה הוא: "את לא בהתקף לב, תהיי רגועה", וזה כבר הוריד אצלה את מפלס החרדה. לאחר מכן היא עזרה לה להבין שהיא אינה חריגה ואף הדגישה שזו תופעה קיימת ורווחת. יד ביד היא ליוותה אותה לאורך התהליך בו הבינה ענת שלתופעות שהיא סובלת מהן יש שם: 'התקפי חרדה', והבשורה הטובה היא שאפשר להיגמל מהם ולשוב לחיים פוריים, בריאים ורגילים.

איך את מסבירה את זה שעד אותו רגע אף אחד לא עלה על כך שהגורם הוא נפשי?

"אני באמת לא יודעת. ברפואה הקונוונציונאלית טרטרו אותי כל הזמן – לכי לנוירולוג, לכי לקרדיולוג... אלו המשפטים המלחיצים ביותר שיכולים להשמיע לאדם חרדתי. חשוב לי להדגיש שידוע לי שכיום הדברים קצת השתנו ויש יותר מודעות. אבל עדיין לא כל הרופאים הקונוונציונאלים יודעים לזהות התקפים שקשורים לנפש".

יכול לקרות לכל אחד

יחד עם העזרה וההקלה שקיבלה ענת באותם ימים, הגיע גם החשש הגדול. "פתאום, כשניתן לדברים שחוויתי השם 'התקפי חרדה' התחלתי לחשוש – מה זה כאן? איך זה מתקשר אליי? האם זה לא קשור רק לאנשים הלא יציבים האלו? ואולי זה אומר שגם אני משוגעת?"

דווקא כיום, שנים אחרי שהיא החלימה ויצאה לגמרי מההתקפים, חשוב לה לציין דבר מהותי – "מבחינה מקצועית, התקפי החרדה ממש לא מתרחשים דווקא אצל אנשים עם רקע נפשי מסובך, אלא עלולים לקרות אצל כולנו. בחלק מהמקרים מתפרץ ההתקף כתוצאה מטריגר מסוים, במקרים אחרים זה מתפרץ בלי סיבה ואצל חלק בכלל לא מתפרץ. אין כאן חוקיות ולא מדע מדויק, אבל מה שברור שזה מוכר בכל שכבות הגילאים ולא קשור למצב הסוציואקונומי".

חשוב להבין – התקפי החרדה שאת מדברת עליהם הם התקפים שקשורים רק לדמיון? אין להם שום ביטוי פיזי?

"לגמרי כך. הכל מתחיל ונגמר בדמיונות של האדם. אמנם בסופו של דבר זה מתבטא פיזית ולכן זה כל כך מפחיד, אבל בדיקות פיזיות שנעשות מוכיחות שהכל בגוף תקין, כי אין לגוף בעיה בריאותית מבחינה פיזית, אלא רק נפשית".

(צילום: shutterstock)

איך יוצאים מזה? מהי דרך הפעולה?

"אני יכולה לספר על מה שהיה במקרה שלי – אצלי היה מדובר בהרבה מאוד התמסרות לתהליך, עם המון תפילות, וכמובן גם טיפול שהציל אותי והחיה אותי. אצלי זה היה טיפול ממושך, כי סירבתי לוותר על הליווי של המטפלת שלי גם אחרי שלכאורה יצאתי מן הבעיה. אבל כיום אני יודעת שהטיפול בחרדות לא חייב להיות ממושך. לרוב אפשר למצות אותו בשמונה עד עשרה מפגשים, ואם המצב קיצוני אז בחמישה עשר מפגשים. יש שיטות טיפול שנחשבות קצרות טווח באופן יחסי כמו CBT ועוד, אבל יש גם שיטות ארוכות יותר. כל אחד שנקלע למצב הזה צריך להבין את האופציות שיש לו ולפיהן לפעול.

"במשך השנים", היא מוסיפה, "ראיתי לעצמי כשליחות לעזור גם לאנשים אחרים וזה הוביל לכך שלמדתי טיפול רגשי ואני משלבת מספר שיטות, בעיקר ACT, הילינג, דמיון מודרך, ועוד".

רוצה לעזור לאחרים

מספר שנים אחרי מה שחוותה, ובלי שום קשר לכך, החלה ענת בתהליך של תשובה. "אחד מהאנשים שגרמו לי באופן מובהק לחזרה בתשובה הוא הרב פנגר", היא מספרת. "אמנם תמיד אהבתי את הקב"ה והייתי מאמינה ומסורתית, אבל אחרי שביקרתי באופן קבוע בסדרת הרצאות של הרב פנגר, הרב כבר הכיר אותי. באחד הימים הוא היה צריך ממני עזרה כלשהי וזה הוביל לכך שבמשך תשע השנים הבאות עבדתי אתו וניהלתי לו את הסדנאות וההרצאות. זו הייתה עבודה אינסופית, כי לרב יש כידוע הרצאות רבות מאוד, במשך כל שעות היממה ובכל העולם".

בשנה שעברה נפטרה אמה של ענת. זה היה אחרי תקופה ארוכה של מחלה. בתוך אותו החודש הלכה לעולמה גם אחותה. חודש וחצי לאחר מכן נפטר אביה. "חווינו שלוש פטירות של אנשים מהמשפחה הקרובה וזה מוטט אותנו ממש", מספרת ענת בעצב. "האחים שלי ממש נשברו, ואני מצאתי את עצמי פתאום מגייסת כוחות שלא הכרתי שקיימים אצלי ומחזיקה את כולם בכוח. פתאום הבנתי כמה שהטיפול שקיבלתי בזמנו תרם לי. כי הוא כל כך ייצב אותי מבחינה נפשית. הוא לא עזר לי רק לאותו רגע, אלא השפיע עליי גם בהמשך. זה שיפר את כל החיים שלי".

בימי השבעה הגיעו מנחמים רבים וביניהם הרב דוד תופיק, מנכ"ל הידברות. הוא שמע על כך שענת הפסיקה לעבוד אצל הרב פנגר והציע לה לבוא להידברות. חודשיים לאחר מכן כבר התחילה ענת לעבוד בהידברות כמארגנת אירועים. מעט לאחר מכן, כשהוחלט על הקמת מחלקת 'נפשי בשאלתי' המיועדת לסיוע לאנשים החווים קשיים נפשיים, היה ברור שענת תעמוד בראשה.

"המחלקה עצמה חדשה יחסית, היא קיימת בערך חצי שנה", מספרת ענת. "המטרה שלה היא לקבל טלפונים מאנשים המצויים בקשיים, לשמוע אותם, לתת סיוע ראשוני דרך הטלפון ובהתאם לבעיה להפנות אותם למטפלים מתאימים. יש לנו רשת גדולה של מטפלים בתחומים שונים ואנו גם מגייסים מטפלים נוספים. הייעוץ שלנו הוא כמובן חינם, ואילו המטפלים שאנו מפנים אליהם גובים תשלום הנמוך בכ-50% הנחה מהמקובל בשוק. חשוב להדגיש שהמטפלים שאנו מפנים אליהם כולם יראי שמיים, שכן זהו דבר חשוב ביותר כשמדובר בטיפול בקשיים נפשיים".

מאז שהוקמה המחלקה מעידה ענת שהטלפון לא פוסק לצלצל. "אפשר לומר שהרוב המכריע של הפניות הוא בשל נושא החרדות על כל גווניו, אבל יש גם פניות רבות שעוסקות בדיכאון, גם רגיל וגם אחרי לידה. יש פניות שעוסקות בכפייתיות או במחשבות טורדניות, ויש גם אנשים שמדווחים על הערכה עצמית נמוכה ותחושות של ריצוי כלפי האחר. יש קשיים שמאפיינים מבוגרים ויש קשיים ששייכים בעיקר לגיל הצעיר. אנחנו משתדלים להעניק מענה לכל הגילים – גם לילדים וגם למבוגרים".

ענת אינה יכולה שלא להיזכר בכך שבזמן שהיא הגיעה למטפלת שלה, כבר במפגש השני אמר לה המטפלת: "את חווה את זה כל כך קשה, עושה רושם שאחרי שתצאי מזה לא תהיה לך ברירה אלא לעזור לנשים אחרות במצבים דומים".

"בזמנו", נזכרת ענת, "חשבתי לעצמי שאלו שטויות. איך אוכל לעזור לאחרות? אבל היום אני רואה עד כמה הדברים שחוויתי על בשרי מסייעים לי, כי אני פשוט מבינה מה עובר על האנשים שפונים אלינו. כשאני משוחחת עם אישה או נערה בטלפון אני יכולה להבטיח לה באופן מלא שהיא יכולה לצאת מזה, ולדעת שיש לה על מה לסמוך בעזרת ה'".

ליצירת קשר עם מחלקת 'נפשי בשאלתי': 073-3333331  או במייל sarap@htv.co.il