אמא יש רק אחת – ואת אמא נהדרת

"אני לא מרגישה אמא טובה מספיק!".

"יכול להיות שהתפרצויות הזעם שלו הן באשמתי?!".

"אני עסוקה מידי ואין לי מספיק זמן אליהם...".

"אולי אני כועסת עליהם יותר מדי".

"יכול להיות שבגללי יהיו להם בעיות רגשיות"...

מי שמרגישה, או שחושבת על עצמה את אחד המשפטים הנ"ל – שתעמוד!

אני לא אתפלא אם רוב רובן של האימהות עומדות עכשיו.

זאת הסיבה שכתבתי המשך למאמר הקודם, "אמא יש רק אחת".

קיבלתי הרבה תגובות חמות, שאלות, בקשות, והחלטתי לכתוב לכן המשך.

מה גורם לאימהות להתמוטט?

מה גורם לאימהות לעבוד קשה מדי, לא לישון (טוב) בלילה? לא לאכול בצורה מסודרת? להיות חסרות סבלנות (במקרה הטוב...)? לעשות מעל ומעבר עד כלות הכוחות?

ומה עושים כדי לשנות?

את כל המשפטים שכתבתי – שמעתי מאימהות, אימהות מסורות, אימהות שעובדות בחוץ ומיד אח"כ גם בבית. אלו לא אימהות שלא אכפת להן מכלום ויוצאות ומטיילות, גם לא אימהות שמשאירות ערימות של כביסות כדי שמישהו יבוא מתישהו ויקפל אותם במקומן. גם לא מאימהות שמקדישות לעצמן שעה או חצי שעה ביום למנוחה טוטאלית והפסקה של כוס קפה.

איך זה יכול להיות? אני אסביר לך.

האם עצרת פעם ושאלת את עצמך בכנות, למה אני לא נחה? למה אני עובדת בלי הפסקה, כמעט בלי נשימה? למה כל יום אני ב"מרדף" אחרי הזמן שעובר במהירות ואת לא יודעת איך? למה אני לא מורידה מעצמי ומחלקת הוראות?

ניסית פעם לעצור באמת? הרמת רגליים על הספה (לבד! עם עצמך – בלי הזאטוטים מסביב), בהית בחלל הפנוי וחשבת מה עושים באמת? איך עוצרים את המרוץ המטורף הזה לטובת ימים רגועים יותר, מסודרים אפילו אם יהיו עמוסים?

בואי, עשי זאת עכשיו!

הרימי רגליים על הספה ושאלי את עצמך: האם אני מרגישה אמא טובה מספיק? תעני לעצמך מהלב, לא מהשכל.

האם אני אמא שעושה מספיק בשביל הילדים שלה? האם אני פנויה אליהם?

התשובה תהיה, חד משמעית, לא!

הצילו!!!! אני אמא לא טובה מספיק!

אז מה את עושה ביום יום כדי לא להרגיש את זה? את עושה עוד ועוד ועוד. עושה הכל בעצמך, מוותרת על עצמך, על המנוחה שלך, על הזמן עם בעלך, על  הכוס קפה שאת חולמת לשתות ועושה הכל בשביל כולם, כדי להרגיש אמא טובה יותר ממה שאת מרגישה!

אך הפרדוקס הגדול הוא שכל המאמץ לא משנה, ולא עוזר לתחושת ה"אמא הלא טובה מספיק".  במציאות את מרגישה אמא לא טובה מספיק... ואפילו יותר, כי כל הפעולות שאת עושה (שלא במודע, כדי לא להרגיש) רק מזינות את ההרגשה יותר ויותר.

איך זה יכול להיות?! מה עושים?!

תוכיחי לעצמך! תעודדי את עצמך ותזכירי לעצמך. אל תפעלי על אוטומט, תעבדי בלי הפסקה, תוותרי על עצמך בשביל כולם וכשאת נזרקת בסוף היום הארוך והמפרך על הספה חוץ מלחשוב איזה יום גרוע ואיזו מן אמא גרועה אני... אין לך זמן לכלום.

האצילי סמכויות ותגידי לעצמך: "אני מלמדת את הילדים שלי עצמאות, אחריות".

פני לעצמך זמן קבוע באמצע היום בו את נחה בחדר לבדך. תסכימי שיהיה בלאגן, מריבות וכו' ותגידי לעצמך "איזה יופי! אני משקיעה בעצמי. כך גם תהיה לי יותר סבלנות ופניות לילדים שלי".

אם אין לך כוח לצאת עם הילדים לגינה – הגידי להם שהיום אי אפשר, בלי להתנצל ולהצטדק בפניהם (לא נדבר על זה שזה לא עוזר). הסכימי לשמוע בכיות, התנגדויות וכו'.

הגידי לעצמך: "אני אמא עם גבולות ומחנכת לגבולות".

אם את עייפה, או אפילו לא מתחשק לך להכין ארוחת צהריים – תני לבת הגדולה שלך להכין או, שתלמדי אותה, גם אם יהיה בלאגן במטבח והמון כלים בכיור, והגידי לעצמך "איזו אמא נהדרת אני, אני סומכת ונותנת אמון בבת שלי".

גם אם אין מי שיכין – חממי נקניקיות מהמקפיא עם לחמנייה וקטשופ ותגידי לעצמך "אני אמא שנותנת לילדים שלי אוכל מהלב, לא כי אני חייבת... כי אני רוצה", ותהיי מרוצה!

פשוט וקל!

חפשי את המקומות שבהם קשה לך, שאת מרגישה שאת עושה כי את פועלת על אוטומט לא בגלל שבחרת ורצית, ושם תראי איך את יכולה להתנהג אחרת.

נו, אז תגידי, את לא אמא נהדרת?! וטובה מספיק בשביל כולם?

בהצלחה!

יוכי דנחי – ייעוץ חינוכי ותמיכה רגשית לגננות ואימהות, מומחית למשמעת וסמכות Yd0548414745@imahut.org.il