הגשמיות של הזולת זו הרוחניות שלנו

ימים עמוסים מאחורינו. החגים עברו, חוזרים לשגרה.

אך לא כחזרה לשגרה אחרי החופש הגדול, החזרה לשגרה אחרי החגים המיוחדים האלו.

את הטעם המיוחד של חגי תשרי, עם השמחה המיוחדת שלהם לא נרצה כ"כ מהר לשכוח.

מה נוכל לקחת אתנו כצידה לדרך מהימים המרוממים שחווינו?

דבר אחד או שניים שיגרמו לנו להרגיש את הרוחניות גם בימים שבשגרה.

1. בשגרה, כאימהות, אנחנו עסוקות רוב היום בצרכיהם הגשמיים של ילדינו. כביסות, סידור הבית, הכנת אוכל, הדחת כלים, ועוד. רשימה ארוכה של מטלות. התפקיד שלנו בגידול הדור הבא מקבל ממד ארצי וגשמי מאוד. איך נכניס בו גם קצת רוח? איך נוכל לראות מעבר למסך הגשמי הזה ששואב אותנו כל כולו לתוכו? אז ראשית, ניקח לתשומת ליבנו שילדינו לא שייכים לנו. הם פיקדונות שד' שלח לנו. עלינו לשמור על פיקדונות אלו מכל משמר. עלינו לדאוג להם, להאכיל אותם, להצמיח אותם. עם כוונה נכונה, פעולות ארציות אלו, של הטיפול בילדים, ייהפכו להיות פעולות רוחניות מאוד.

2. מעשי חסד רבים נקרים בדרכינו יום יום. הטיפול בילדינו הוא אחד מהם. גם לאנשים אחרים יש לנו הזדמנויות אין ספור לעזור. עזרה לאישה מבוגרת לסחוב סלים כבדים, מעבירים ילד במעבר חצייה. כל המעשים הגשמיים האלו, שהם גשמיים עבור מי שהם נעשים, הם בעצם מעשים רוחניים, מעשים של חסד עבור מי שעושה אותם. דאגה לגשמיות של השני זה טיפוח הרוחניות שלנו!

(הדברים נשמעו מפי קדשו של ה"קדושת ציון" זצ"ל)

בברכת חורף בריא.

שרה לנגזםהיא מנחת קבוצות הורים בשיטת "תקשורת ומודעות עצמית ככלי לחינוך ילדים", מנחת קבוצות הנחייה לסבתא שהיא גם אימא וגם חמות ויועצת מוסמכת בשיטת מח אחד saralangzam@gmail.com