השבת שלי
הרבה אהבה והרבה שמן: השבת של נירית רזיאל
איך מתכוננים אצלכם לשבת, מה התפריט השבתי, ואיך נראה שולחן השבת שלכם? הידברות מזמינה אתכם לספר לנו על השבת שלכם. והפעם נירית רזיאל, אשת ר"מ בישיבת ההסדר צפת, מספרת על השבת שלה
- תמר שניידר
- פורסם ט' חשון התשע"ט |עודכן
(צילום אילוסטרציה: shutterstock)
מהי שבת בשבילך?
"היום הכי מיוחד, הכי מרומם, יום משפחתי, זמן של נחת אמתית, יום קדוש".
מתי את מתחילה להתכונן לשבת, ומה זה כולל?
"אני מתחילה כבר במוצאי שבת, וממשיכה לאורך כל השבוע. אחרי הרבה שנים שעשיתי זאת, קראתי בספר של הרב לאו שאמו נהגה כך, והיא למדה את הדבר מהשולחן ערוך. זה ממש שימח אותי. מעבר לכך שזה מגדיל את הציפייה לקראת השבת, פרקטית, כאישה עובדת במשרה כמעט מלאה פלוס חמישה חמודים כן ירבו, זו הדרך הכי נכונה עבורי.
"במוצאי שבת אני מתחילה עם כל הכביסות, כדי לא להגיע עם כביסה לסוף השבוע. בראשון-שני אני מסיימת מכונות, ובשלישי מגהצת. בין שלישי לרביעי אני משתדלת לעשות כמויות של סלטים - מטבוחה וסוגים שונים של חצילים, ולהקפיא. אני מכינה מכל סוג כמות ענקית, ואז אפשר בכל שבת לגוון, ולהוציא איזה סלטים שרוצים. בחמישי אני משתדלת לבשל בערב חלק ממאכלי השבת, ובשישי אני עושה השלמות לפי הצורך וההספק".
תארי את התפריט השבתי שלכם?
"לכל סעודה יש מנת סלטים - חומוס, טחינה, מטבוחה, חציל לסוגיו, אבוקדו אם זו העונה, סלט ירקות גדול, ובבוקר גם סלט חסה.
"בערב שבת יש לנו דגים בנוסח מרוקאי. בעבר היו לנו שכנים טריפוליטאים, שלימדו אותנו איך להכין אוכל טעים באמת, ומאז הילדים מאוד אוהבים את האוכל הזה. בזמן האחרון אנחנו אוכלים דגי אמנון בתיבול מזרחי, שאפילו אמא וסבתא שלי, האשכנזיות מלידה, שבעבר מעולם לא ראו שום תבלין חוץ מפפריקה, מלקקות את האצבעות כשהן אוכלות אותו.
"אחר כך יש מרק, ועליו יש דיון משפחתי - הילדים מאוד אוהבים מרקים טחונים, ובעלי קורא לזה 'גרבר', אז אנחנו מנסים לגוון. אחרי המרק יש איזה שהוא סוג של בשר, ותוספות. אני באה מבית צמחוני, ולכן אני פחות אוהבת, וגם לא כל כך יודעת, להכין דברים בשריים מורכבים. משום כך אני הולכת על דברים מוכרים. השבת, למשל, הכנתי שווארמה, לידה היה טופו מוקפץ לצמחוניים (שלא קיימים), ובצד היה מוקפץ סיני ואורז. היה טעים".
"בשבת בבוקר תמיד יש צ'ולנט. אני נשואה עוד מעט 13 שנה, ובמהלכן הייתה שבת אחת שלא היה בה צ'ולנט, והילדים בכו. את הצ'ולנט מכין בעלי. זו מלאכה רבת כוונות, הוא עושה אותה בצורה מקצועית, ובכל שבת יש לזה טעם אחר וטעם גן עדן. אנשים תמיד מבקשים את המתכון, ואין מתכון, רק הרבה אהבה והרבה שמן. אני פחות אוהבת צ'ולנט, אז הפתרון עבורי הוא סלט חסה שיש בו הכל. זה יכול להיות בטטה, עדשים, קינואה, אגוזים, פטריות, מה שיש ונראה לי מתאים.
"בסעודה שלישית אנחנו אוכלים את השאריות מהסלטים של השבת. לפעמים, כשיש לאחד הילדים חשק, אנחנו עושים מהבצק של החלות משהו מעניין, כמו פיתות קטנות עם זיתים או קוביית שוקולד בפנים. הילדים גם מאוד אוהבים שימורים, שימורי תירס, למשל, נראים להם בשבת ממש חגיגה".
"לגבי מנה אחרונה, אז כמו הזקנים, בזמן האחרון הכנתי קומפוט. כולם התלוננו, ובסוף זה נגמר. יש גם תה עם עוגיות לשורדים בלבד, ובקיץ אנחנו קונים לפעמים קרטיבים, שכולם אוהבים, וזה פתרון מעולה".
איך נראה שולחן השבת שלכם?
"אנחנו אוכלים עם סרוויס אמתי, שצריך לשטוף אחר כך, זה מכובד ומכבד, ואנחנו אוהבים את זה. לכל ילד יש אצלנו תפקיד, כשבערב הגדולה עורכת עם מפיות, ומסגננת אותן. בשבתות שבהן אנחנו בבית, טוב לנו להיות רק המשפחה בערב בלי אורחים, ואז יש לילדים הזדמנות לדבר ולשתף במה שעבר עליהם במשך השבוע. לפעמים אנחנו שואלים משהו על הפרשה, וכל ילד עונה, ולאחר מכן אנחנו שרים בדיוק את אותם שירים בכל שבת, ככה אנחנו אוהבים. בשבתות קיץ כולם נשפכים מעייפות, ורק פייטרים של ממש מגיעים לקינוח.
"אחת לחודש, אנחנו הולכים לאכול בערב שבת יחד עם הבחורים, בישיבה שבה בעלי משמש כר"מ, והבן שלי בן ה-10, שכולם קוראים לו 'בחור הישיבה הכי צעיר', ממש מאושר שם. הם שרים ורוקדים ומדברים יחד, ולכולנו כיף עם האווירה השמחה שיש בישיבה. בשבתות כאלה, חשוב לי שנאכל את סעודת הבוקר לבד, כדי לאפשר לעצמנו את הזמן הפרטי עם הילדים.
"בשבת בבוקר בדרך כלל יש לנו אורחים - בחורים מהישיבה, בנות מהמדרשה, משפחות אברכים מהאזור, או אנשים אחרים שמגיעים לביקור בצפת, לפעמים גם כאלה שבאים מחוץ לארץ. צריך למצוא את האיזון בשולחן, כדי שכל אחד ירגיש קשור ושייך. אנחנו מתחילים בסבב היכרות - מבקשים מכל אחד שיגיד איך קוראים לו ומשהו על עצמו. בהתחלה זה לפעמים מביך, אבל אז כל אחד יודע איך קוראים לשני ולא צריך להגיד 'היי, תעביר את המלח'. יש לנו שירים קבועים גם לבוקר, וכמובן שיש דבר תורה. סביב השולחן בדרך כלל מתנהלת שיחה כיפית ומקרבת, והרבה פעמים גם מעניינת מאד, ואני מגזימה ושואלת את הבחורים גם כמה אחים יש להם ובמה אבא ואמא עובדים, ועוד כל מיני שאלות של דודות שרוצות לשדך אותם.
"לסעודה שלישית אנחנו מגיעים קרוב מאוד לשקיעה, נוטלים מהר ידיים, ושרים אחרי האוכל שניים-שלושה שירים. בנוסף, אנחנו קוראים מהספר 'שבת טיש', שיש בו סיפורי צדיקים ועניינים מהפרשה, והילדים ממש אוהבים לשמוע את זה".
החלק הכי אהוב עלייך בשבת?
"שבת בערב, בזמן הדלקת הנרות וגם אחריו. אחר כך גם קבלת שבת בישיבה בצפת, והרגע שבו כולם חוזרים מבית הכנסת ואני רואה איך הם כאלה יפים ונקיים ולא רבים".
איך אתם מאהיבים את השבת על הילדים?
"נראה לי שהם פשוט אוהבים אותה, מה יש לא לאהוב? אני זוכרת שכאשר הייתי בת 17, מישהו שהכרתי חזר בשאלה, וכל כך כאב לי עליו, איך הוא יכול להפסיד את השבת? אז לא נראה לי שצריך להאהיב אותה, היא פשוט אהובה. מה שכן, יש ממתק של שבת, שזה מוסיף".
שבת בלתי נשכחת?
"כשהתחתנו הצלחנו ללכת לשבת אצל הרב המשפיע של בעלי. מדובר ברב מיוחד מאוד שבדרך כלל לא מארח. הוא שאל את בעלי 'ומה תראה? זוג זקנים', בעלי אמר 'כן, אני רוצה לראות זקנים. אין לי כבר סבים וסבתות', וככה הגענו לשבת. היה מיוחד מאוד לשבת עם זוג כל כך פשוט, עם כל כך הרבה אהבת תורה פשוטה ויראת שמים. עד היום אנחנו עדיין מתפעלים מדברים קטנים שראינו שם".
מתכון שבתי אהוב במיוחד
דג אמנון בתיבול מזרחי, פשוט וקל
קונים דגי אמנון, מפשירים ומשרים בתוך מסננת גדולה, במיץ של לימון אחד לכמות של שישה דגים. משמנים תבנית ושמים בה חצי חבילת כוסברה, גמבה אחת חתוכה ופלפל חריף אחד שלם. מסדרים מעל זה את הדגים, ושופכים מעל בערך שתי כפות גדושות של פפריקה מרוקאית אדומה מתוקה, וכפית אבקת שום (אפשר לחלופין לקנות בחנות תבלינים תבלין של דג מרוקאי אדום).
מעל הדגים מסדרים עוד גמבה חתוכה, את חצי חבילת הכוסברה שנותרה, וארבע שיני שום חתוכות. מתבלים שוב בפפריקה ואבקת שום, ומוסיפים גם כף גדושה וחצי כמון, חצי כפית קימל טחון, וקומץ מלח גס.
שופכים מעל הכל חצי כוס שמן זית, מכסים בנייר כסף, ואופים במשך 20 דקות, בחום של 200 מעלות. לאחר מכן מורידים את נייר הכסף, ומשחימים 5 דקות נוספות.
מעדן!
רוצה לספר לנו על השבת שלכם? כתבי אל support@htv.co.il, השאירי פרטים ומספר טלפון, ונחזור אליך בקרוב.