הבחור שנתן סטירה לראש הישיבה – הפך לראש כולל. לא תאמינו כיצד

הרב ג', אחד מראשי הישיבה, נהג לעבור מדי פעם בחדרי הבחורים בשעת ההשכמה בבוקר ולהעירם לתפילת שחרית. הוא היה עושה זאת בעדינות רבה ומפיח בהם רוח חיים על ידי טפיחה קלילה והשמעת דברי תורה ומוסר בשמחה.

באחד הבקרים, כאשר עבר ליד מיטתו של אחד הבחורים, נגע בכתפיו ברכות וניסה להעירו. אותו בחור, משום מה, נבהל מאוד. בתנועה אינסטינקטיבית הרים את ידו, סטר לרב ג' סטירה מצלצלת על חיו וחזר לישון…

הרב ג', שנדהם מהתנהגותו של הבחור, יצא מהחדר ונכנס להיכל הישיבה. הוא שיער כי הבחור כלל לא התכוון למה שעשה, ומן הסתם גם לא היה עירני כלל, כשם שלפעמים כשאנשים קמים מהשינה הם נמצאים במצב של בלבול מוחלט.

כאשר נכנס הבחור להיכל הישיבה, הוא אף לא ניגש לבקש סליחה מהרב. מה שגרם לרב להבין כי שהסטירה ניתנה במצב של חוסר חושים מוחלט.

הסיפור התפרסם במהירות הבזק, והבחור ניגש בדמעות לרב ג', תוך שהוא מתחנן שיסלח לו. בתגובה, אמר הרב כי אין צורך לבקש מחילה, כי הוא הבין שהדבר נעשה מתוך שינה.

עם זאת, השמועה על הסטירה הגיעה לאוזניו של נשיא מוסדות הישיבה, שכינס על אתר את כל הצוות הרוחני והחליט שהבחור הינו 'בן סוטר ומורה' ואחת דינו להיזרק מהישיבה.

כאשר שמע הרב ג' את ההוראה, הוא נכנס לחדרו של נשיא הישיבה. בקול תקיף וחד משמעי אמר בפני כל הנוכחים: "אם הישיבה זורקת את הבחור - אני הולך יחד איתו".

הרב המשיך לתאר בפני הצוות את העמל הרב שהושקע בחינוכו של הבחור הזה. "אם נזרוק אותו מהישיבה עלול הבחור להצטרף לאחיו, ואנחנו נהיה אחראים לכך", זעק הרב ג', וחזר והכריז שהוא מחל מראש על הסטירה ואין בלבו שום קפידה.

"מה כבודו מציע לעשות?", שאל נשיא הישיבה את הרב ג'. כאן הפתיע הרב את כל הצוות באומרו שהעונש שהוא מציע להטיל על הבחור הוא, שבמשך החודש הקרוב "אני עצמי אלמד אתו מדי יום ביומו ספרי מוסר בעניין ההנהגה הראויה לבן ישיבה". ההצעה התקבלה פה אחד.

חלפו שנים, הבחור הסוטר סיים את לימודיו בישיבה, המשיך בישיבה חשובה נוספת, ועלה במעלות התורה. הוא זכה להתארס על כלה טובה ממשפחה טובה, וביום חופתו ניגש לביתו של הרב ג' וביקש בדמעות שיסלח לו על הסטירה ההיא שניתנה מתוך חוסר שליטה וללא כל כוונה.

הרב, בתגובה, חיבק את החתן בחום ואמר לו שוב שמעולם לא הייתה בלבו כלל קפידא עליו.

עברו שנים, הרב ג' נפטר לבית עולמו. בימי ה'שבעה' נכנס לפתע אל בית האבלים יהודי הדור פנים, שחזותו מעידה עליו שהוא תלמיד חכם. הוא התיישב מול האבלים והשתתף באבלם.

לפתע קם ממקומו וביקש מכל הנוכחים להאזין לו, כי הוא רוצה לספר דבר אישי מאוד. תוך שהוא מתנשם בכבדות וניכר שהדיבור קשה עליו, סיפר את כל הסיפור המוזכר לעיל, וכשדמעות מציפות את עיניו הוא אומר: "אני הוא הבחור שסטר לנפטר על לחיו, ובאתי לבקש את סליחתו בפני כולם. אני משמש כיום כראש כולל חשוב בצפון הארץ, יש לי ילדים רבים, כולם בני תורה ויראי שמים – והכל הכל בזכותו של הנפטר. אם היו זורקים אותי, לא הייתי פה היום…".

מתוך עיתון 'המבשר'.