מה עוזר לארז לב ארי להימלט מהגמגום? ראיון חשוף על יצירה, יהדות ורגש

שום דבר לא הכין את האמן הוותיק ארז לב ארי לתגובות הרבות והסוערות שעורר שירו "נחום וציונה", ששוחרר לאוויר העולם לפני כ-3 שנים, כחלק מאלבומו הרביעי, "כתמים של תרבות". בשיר זה נגע לב ארי באחד העצבים החשופים והכאובים ביותר בחברה הישראלית, ועם זאת, אחד הפחות מדוברים שבהם.

 "כשכתבתי את השיר לא התכוונתי להיות הקול של החיילים פגועי הנפש", מספר לב ארי. "כתיבת השיר נבעה מזיכרון ילדות ישן שהיה לי. בשנות ה-80 הייתי נער, ובשכונה שלנו גר רווק בן שלושים פלוס שעדיין גר אצל ההורים. בתקופה ההיא, בשכונה שלנו, זה היה חריג מאד.

"אני לא חושב שקראו לו נחום, ולא זוכר את השם המדויק, אבל אני זוכר שהוא היה הולך תמיד עם רדיו קטן ליד האוזן. יום אחד ממש הסתקרנתי, שאלתי את סבתא שלי מה הסיפור שלו. היא ענתה שזה מהצבא, ולא הרחיבה יותר.

"מאז שהשיר יצא ועד היום אני לא מפסיק לקבל עליו תגובות של פגועי נפש או של אנשים הקרובים להם. מה שאני שומע מהם שוב ושוב הוא שזו פעם ראשונה שמישהו מדבר, או יותר נכון שר, את הסיפור שלהם. המון שירים שעוסקים בדברים שקשורים לצבא מדברים על מוות, שכול, ציפייה לשלום, פציעות בגוף וכו', אבל כמעט שאין שירים שעוסקים בפצועי הנפש.

"מה שעוד מעניין בהקשר הזה, הוא שמעבר לתגובות הרבות שאני מקבל, במהלך השנים נוצרו לי קשרים עם לא מעט אנשים שסובלים מהלם קרב. הרבה פעמים אחרי הופעות באים אלי כל מיני אנשים ומספרים לי דברים מרגשים מאד בעניין הזה. בצבא הייתי לוחם בצנחנים, וזה מרגש אותי מאד".

מלחמה על הבית

אמנם התגובות על שירו בנושא החיילים פגועי הנפש היו רבות וטובות באופן מיוחד, אך ביקורות חיוביות אינן זרות לאוזניו של לב ארי. בעשור שחלף מאז פרץ לחיינו בסערה עם אלבומו המוערך "שמחת הפרטים הקטנים" ("צדק", "זכה את עמי"), הספיק לב ארי להוציא עוד שלושה אלבומים שהתקבלו באהבה בקרב המבקרים והמאזינים, ואלבום נוסף, טרי-טרי, שבימים אלה עושה את צעדיו הראשונים.

 לב ארי (48), נשוי ואב לשלושה המתגורר בתל אביב, מלחין וכותב כבר מגיל צעיר, ולדבריו, חיבורו לקב"ה ומסורת ישראל, שהתחזק עם השנים, החל אף הוא בגיל צעיר. "נולדתי בקריות, למשפחה מזרחתית מסורתית. דברים שקשורים ליהדות בהחלט היו אצלנו בבית. אצלי הנושא הזה של הדת כל הזמן היה שם. זה אף פעם לא היה זר לי.

"הקשר שלי עם הבורא", משתף בן ארי, "תמיד היה שם. תמיד הייתי מדבר איתו. כבר מגיל צעיר. מעבר לזה, כשהייתי ילד קטן הרגשתי שתמיד יש עין שמסתכלת עלי, ובגלל זה אני לא יכול לעשות שטויות ודברים לא טובים. זה שמר עלי מאד.

ארז והחליפות (צילום: עמית בן שושן)

"עם זאת, אף על פי שאלוקים והמסורת תמיד היו באוויר, ההתקרבות מבחינת מעשית התחילה אצלי דווקא דרך חב"ד. יש לי שלושה חברים שחזרו בתשובה דרך חב"ד. הם התחילו לדבר איתי על זה, ונתנו לי ספרים של הרבי. אחר כך גם הייתה תקופה שאשתי ואני גרנו בחצר משותפת כזו בנווה צדק, ובחצר הזו היו המון לימודי יהדות, וגם בזכות זה כל העניין קיבל תאוצה.

"אחד השיאים בתהליך הזה קרה קצת לפני שהתחתנתי, בגיל 33, כשהתחלתי לשמור שבת. אשתי התחילה לשמור שבת שנתיים אחרי, אבל אף פעם לא אמרתי לה לעשות את זה. היא רצתה מעצמה. דווקא מבחינת לימוד התורה היא התחילה לפני, ועדיין עושה את זה הרבה יותר ממני".

אתה יכול לשים את האצבע על דבר מסוים שבגללו החלטת להתחזק במצוות?

"כן, זה מעניין מאד. יש כמובן כמה דברים שהביאו לכך, אבל אצלי עיקר ההתחזקות באה ממקום של רצון לשמירה על הבית. כשהכרתי את אשתי רציתי שיהיה משהו שישמור עלינו, וחשבתי שזה יכול לעזור מאד בעניין הזה.

"כל אחד מכיר את אלה שאומרים: 'כשהייתי רווק הייתי חופשי, ומהיום שהתחתנתי אני בכלא'. אני לא אומר את זה ממקום דביק ורומנטי, אבל בתור רווק לא הייתי חופשי בשום צורה. נישואין זה החופש האמיתי.

"ברווקות הייתי בתוך הכאוס של התשוקות והחיפוש והבלאגן וההליכה אחרי ריגושים. רק כשהתחתנתי נהייתי חופשי באמת, וכשהבאתי ילדים – עוד יותר. אתה יכול להיות חופשי באמת רק בתוך משהו מוגדר. כשאין מסגרת – אין גם חופש. כשיש לך משפחה, בית, ביטחון – שם אתה יכול להיות חופשי. וכן, זה קשור גם לשמירת המצוות וליצירה שלי.

"אני באמת מרגיש שה' משפיע על היצירה שלי, ובאופן כללי מעסיק אותי. לכן הוא גם נוכח בשירי. דוגמא בולטת לכך הוא השיר 'אנה אפנה'. השיר הזה נכנס לאלבום הראשון שלי רק חמישה חודשים אחרי שהוא יצא. הוא נכנס רק במהדורה השנייה, ופתאום האלבום התחיל להימכר חזק מאוד.

"אגב, מישהו שאל אותי פעם בראיון מאיפה הבאתי שיר מסוים. אמרתי לו שאני לא יודע, ושאם הייתי יודע הייתי הולך לשם כדי להביא עוד. שיר זה לא ממך. זה נס. משהו שיורד מהשמיים. זה יש מאין. ה' הוא זה שיוצר אותו באמת.

"הכל בא ממנו בסופו של דבר. כשה' מסתכל עליך ואומר: 'אני אתן לו עכשיו איזה שיר', אז זו ממש השגחה פרטית, ותכל'ס זה פינוק מה'. הרגע הזה חומק. קשה לחזור אליו. אבל אם אתה מספיק קשוב וערני, אתה תופס".

החלום שתמיד היה שם

והנה כי כן, כמו שכולנו יודעים, לב ארי בהחלט יודע לתפוס. עם זאת, רבים אינם יודעים שאת עיסוקו במוזיקה הוא החל כבר מגיל צעיר מאד, אך את כתיבת שיריו האהובים החל לכתוב בגיל מאוחר יחסית. "התחלתי לנגן בגיטרה כשהייתי בן 10, והחלום להיות זמר היה שם תמיד. שנה אחרי הצבא עברתי לתל אביב, שמתי בצד את חלום השירה ובעיקר ניגנתי עם אמנים, וביניהם אתי אנקרי, לאה שבת ומאיר בנאי.

"לקראת גיל 30 התחלתי לכתוב שירים שאני שלם איתם יותר, ורק בגיל 37 הוצאתי את האלבום הראשון. הכתיבה שלו הייתה סביב ההתקרבות לה'. מאז ועד היום אני שומר שבת, כשרות, טהרת המשפחה, מניח תפילין ועוד. אף פעם לא הייתי רחוק מאד מהמסורת, ביום כיפור תמיד צמתי כמובן, אבל בגיל 30 וקצת הכרתי את אשתי, והיה לנו קל יותר לשמור מצוות יחד.

"הכתיבה שלי חווייתית מאד. אני מקבל המון השראה ממה שעובר עלי בזמן נתון. אז באופן טבעי הדברים האלה חדרו לאלבום הראשון, ולכן יש בו לא מעט קטעים מתהילים ומשיר השירים. בדיסק השני כבר היו לי שני ילדים, ואכן האלבום הזה עוסק יותר בחיי משפחה. אחר כך הגיעו שני אלבומים שהיו שונים לגמרי. הרביעי סחט אותי לגמרי מבחינה רגשית, כי הוא הכיל סיפורי חיים אישיים. הייתי בשלב כזה בחיים שבו יכולתי לגעת בפצעים האלה.

"עכשיו", אומר לב ארי, "הייתי חייב להקליל קצת על הנשמה, והאלבום שהוצאתי ממש לאחרונה, שכולל שילוב בין מילים שלי ללחנים של אריס סאן, הוא שונה מכל מה שעשיתי עד היום. אני לא מהזמרים שיש להם מאגר שירים שלם בצד. כל שיר לוקח לי המון זמן וכוחות נפש. אבל בדיסק הזה, כל תהליך הכתיבה היה הרבה יותר קל. זה אפילו הפתיע אותי, כמה שהלך לי מהר יחסית".

דווקא לקראת סוף הראיון, דקות ספורות לפני שפרשתי כנפיים לעבר היעד הבא, עלה שוב בשיחתנו הנושא עליו דיברנו ממושכות בתחילת פגישתנו באולפנו האינטימי של בן ארי, הממוקם מעל ביתו בתל אביב.

כמה שניות לאחר שפתחתי את פי, הבחין ארז שאני מגמגם. כמוהו. עניין זה הפתיע את שנינו. ארז לא ציפה שמראיין מגמגם יגיע לראיינו, ואני, שחשבתי שמכיר את כל האמנים המפורסמים שסובלים מגמגום, נוכחתי לדעת שיש הפתעות בחיים.

מטבע הדברים לא אשתף את רוב ככל שיחתנו הגלויה בנושא זה, אך מה שכן אוכל לספר הוא שגילוי זה הקל עלינו מאוד, פתח את הלב ושבר את הקרח לרסיסים. באופן טבעי, לי, כמראיין מגמגם, יש חשש טבעי מהאופן שבו ישפיע גמגומי על השיחה, וכן, כך מתברר, עניין זה טורד את שלוותו של ארז, חרף היותו מרואיין ותיק. 

לב ארי סיפר בגילוי לב, שאחד הדברים שהכי עוזרים לו להימלט מהגמגום הוא משחק. כניסה לדמות אחרת. שימוש במבטא זר.

"אני חושב", אומר לב ארי, "שבאיזשהו אופן הרגשתי כמו שחקן ביצירת האלבום החדש. לכן היה לי קל הרבה יותר לעשות אותו. בשאר האלבומים הבאתי דברים כבדים שחצבתי מתוכי. הבאתי את הדעות שלי, תובנות, רגשות, ועוד. באלבום הזה זו לא הדעה שלי לגמרי. זה אני הקליל יותר. בלי המורכבויות. ללא פצעי החיים והעבר. לכן זו הייתה חוויה שונה כל כך, ולא מוכרת".