הרב עובדיה יוסף: איך מתנהגת אישה חכמה?

מטרת שני העינים

האדמורי"ם היו אומרים, יש לאדם שני עינים, שבאחת יראה את חסרונותיו ויתקנם, ובעין השניה יראה את מעלות חברו וילמד ממנו, אך האנשים עושים להיפך, בעין אחת רואים את מעלותיהם ובעין השנית רואים את חסרונות חבריהם, זה ארוך וזה קצר, זה שמן וזה רזה, ואין לדבר סוף... אשרי אדם שיודע לשמור את פיו, 'שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו' , הוא עצמו יסבול ממה שמטיח דברים על אחרים.

מי הסיתה את קורח

והנה בפרשת קורח אנו רואים כעין זה. קורח היה חכם ופיקח עשיר מליונר, והגיע למה שהגיע עד שהאדמה בלעה אותו, מי הביאה אותו לכך?

בפסוק הראשון של הפרשה  'ויקח קרח בן יצהר בן קהת בן לוי ודתן ואבירם בני אליאב ואון בן פלת בני ראובן', 'און' כתוב רק בפסוק הראשון, לאחר מכן אינו נזכר יותר.

הגמרא  אומרת על הפסוק  'חַכְמוֹת נָשִׁים בָּנְתָה בֵיתָהּ וְאִוֶּלֶת בְּיָדֶיהָ תֶהֶרְסֶנּוּ', אשה שהיא חכמה צדקת ויראת שמים בונה את ביתה, שזהו גם הבית הרוחני, ואת בעלה את בניה. אך "איולת" - אשה טפשה, "בידיה תהרסנו". וממשילה הגמרא פסוק זה על החכמה - אשתו של און, והאיולת - זו אשתו של קורח המטופשת, שהיתה עינה צרה וגרמה לבעלה שיבלע באדמה.

הכל אינטרסים

ומספרת הגמרא איך היה המעשה.

קורח היה בנו של יצהר בנו של קהת בן לוי, ככתוב  'ובני קהת, עמרם ויצהר וחברון ועזיאל'. עמרם היה הבכור, ובנו משה הוא נשיא ישראל ואהרן הכהן הגדול. אומרת לו אשתו לקורח, משה עשה את עצמו נשיא ואת אחיו כהן גדול, יצהר אביך היה הבן השני של קהת, היה צריך לתת לך כבוד. עזב אותך ולקח את אליצפן בן דודך הקטן עוזיאל ועשה אותו נשיא נשיאי הלוי, כמו שכתוב בפרשת נשא  'ונשיא בית אב למשפחת הקהתי אליצפן בן עוזיאל', מדוע עזב אותך ולקח את בן עוזיאל הקטן הזה שיהיה נשיא נשיאי הלוי?

משה רבינו עשה הכל כפי מה שאמר לו הקב"ה, הוא לא עשה דבר מדעתו. אך היא היתה כופרת ולא מאמינה, אמרה לו, הכל פרוטקציה, משה עושה מדעתו, עזב אותך לאנחות לא רצה לקדם אותך. וכך היתה חורשת במוחו עד שהשתגע ויצא לדבר סרה במשה רבינו ולהתקוטט עמו. הוא התלמיד הקטן של משה רבינו, כל ישראל הם תלמידי משה, אם הוא לא היה מלמדם תורה ששמע מפי השכינה הם לא היו יודעים כלום, וקורח הטיפש התלמיד העז להרים את ראשו בפני משה, 'ויקומו לפני משה ואנשים מבני ישראל חמישים ומאתים נשיאי עדה קריאי מועד אנשי שם. ויקהלו על משה ועל אהרן ויאמרו אליהם רב לכם, כי כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה', ומדוע תתנשאו על קהל ה''. וכי משה מתנשא? אלא הדיבורים שאשתו דיברה עמו שיגעו אותו.

הצגתו של קורח

וגם קורח עצמו לא היה כל כך צדיק, הוא היה ליצן, כמו שהמדרש מספר שקורח עשה כמו סרט ובא לפני העם להסיתם נגד משה רבינו. אמר להם: רבותי, אספר לכם סיפור, דבר שלא היה ולא נברא אך סיפור על אהרן הכהן הגדול הזה שלוקח כל דבר.

היתה אשה אחת מסכנה אלמנה, שהיה לה שדה, זרעה אותה שתהיה לה מעט תבואה, בא אהרן הכהן הגדול אמר לה אני מקבל תרומה, זה שתי אחוז, מכל חמישים נותנים אחוז אחד מחמישים.

- בבקשה קח תרומה.

לא עברה שעה אחת והוא בא,

- צריך לתת ללוי מעשר זה עשרה אחוז, אני לוי.

אחר כך עוד פעם בא אהרן,

- אני צריך לקחת תרומת מעשר, אני כהן. אח"כ לקט שכחה פאה, התורה נתנה לי.

ראתה שאינה גומרת עם השדה, אמרה אקנה דבר אחר ואתפטר ממנו.

באמת הכל שקר באופן תיאורטי, כי ישראל לא נתנו תרומות ומעשרות רק אחרי שהגיעו לארץ ישראל, ומעשה זה היה במדבר.

מכרה את השדה וקנתה כבשה אחת שתהנה ממנה. עברו זמנים, לכבשה גדל צמר רב והיא רצתה לתפור לעצמה שמלה. באה לגזוז את הצמר, והנה מופיע אהרן: כתוב  'ראשית גז צאנך תתן לו', צריך לתת לכהן אחוז מהצמר.

לא עבר זמן והוא שוב פעם בא. - מה יש לך אתי? אמר לה, שמעתי ששחטת את הכבשה והתורה אמרה  'ונתן לכהן הזרוע הלחיים והקיבה', הזרוע זה בשר שמן וטוב בשבילי, הלחיים עם הלשון יכולים לבשל אותו יפה עם חרדל, וגם הקיבה הכרס המעיים. נתנה לו והתרגזה מאוד, אמרה, גם אחרי ששחטתי את הכבשה לא התפטרתי ממנו? אמרה, הכל יהיה עלי בחרם!

בא אהרן תכף, אמר  'כל חרם בישראל לך יהיה', לקח הכל והשאיר אותה בוכיה.

הרשע הזה אמר כן כדי להכניס שנאה בעם ישראל נגד משה רבינו ואהרן הכהן, וכאמור הכל היה שקר, כי התחייבו במצוות אלה רק אחרי שהגיעו לארץ ישראל.

הצלתו של און בן פלת

נעזוב את אשת קורח ונלך אל אשתו של און בן פלת. און נשבע לקורח שהוא ילך אתו יד ביד נגד משה רבינו. חזר לביתו ומספר לאשתו בבוקר, כל אחד יביא מחתה להקטיר עליה קטורת, ומי שיבחר בו הקב"ה הוא הקדוש. אמרה לו אשתו, טיפש שכמותך, קורח יתן לך להיות מעליו? אם משה הרב - אתה תלמידו, ואם נניח קורח יהיה הרב - אתה תישאר תלמיד, אתה מחליף את משה רבינו בקורח הקירח הזה? אמר לה, מה אעשה, נשבעתי כבר, איני יכול להפר את שבועתי. אמרה לו נשבעת?! אני אסדר את שבועתך, תשב נאכל קודם כמו בני אדם ארוחת בוקר. נתנה לו יין חזק, ראשו התחיל להסתובב, אמר איני מרגיש טוב, שמה אותו במיטה וכיסתה אותו בשמיכה. ישבה ע"י פתח הדלת והחלה מסתרקת.

קורח אמר לאון בן פלת שיהיה אצלו בשמונה בבוקר, ראה כבר שמונה וחצי והוא לא בא, ואון היה חכם בעל השפעה, שלח שליחים "לכו תביאו את און". הם באים רואים האשה יושבת ליד הפתח ראשה מגולה בר מינן אסור לדבר אתה, בורחים כבורח מפני הנחש, וכך כל אלה שהלכו חזרו.

בינתיים התחיל קורח להתקוטט 'ויקהל עליהם קרח את כל העדה אל פתח אהל מועד ... ותבקע האדמה אשר תחתיהם. ותפתח הארץ את פיה ותבלע אותם ואת בתיהם ואת כל האדם אשר לקרח ואת כל הרכוש. וירדו הם וכל אשר להם חיים שאולה ותכס עליהם הארץ ויאבדו מתוך הקהל ... ואש יצאה מאת ה' ותאכל את החמשים ומאתים איש מקריבי הקטורת' , ואדון און בן פלת ישן שינת ישרים, לא ידע בכלל בשכבה ובקומה, אשתו הצילתו, עליה דרשו רבותינו "חכמות נשים בנתה ביתה", אם און היה הולך עם קורח היא היתה נשארת חלילה אלמנה, אך הצילה אותו. "ואיולת בידיה תהרסנו", זו אשתו של קורח שהכניסה בו חוצפה עד שעשה את מעשיו, ומשה אמר 'אם כמות כל האדם ימותון אלה ופקודת כל האדם יפקד עליהם, לא ה' שלחני. ואם בריאה יברא ה' ופצתה האדמה את פיה ובלעה אותם ואת כל אשר להם וירדו חיים שאולה, וידעתם כי נאצו האנשים האלה את ה''. וכך היה. ואמרו רבותנו, לא רק הם נבלעו, אלא גם נשיהם וטפם ורכושם.

עומק העונש

ומה עונשם לאחר כך? הגמרא במסכת בבא בתרא  מספרת, היה חכם גדול מהאמוראים שמו רבה בר בר חנה, פגש את אליהו הנביא במדבר במקום שיצאו אבותינו ממצרים, אמר לו בוא ואראך היכן נבלעו קורח ועדתו. הראה לו איזה מקום שיש בו כמין חור באדמה ויוצא ממנו כל הזמן עשן סמיך, אמר לו, כאן נבלעו קורח ועדתו, בוא וראה איזה חום יש בפנים. לקח סייף ארוך, שם בראשו צמר גפן והרטיבו במים, הצמר גפן לא סופג אש וכל שכן כשהוא רטוב, הכניסו בתוך החור והוציאו כשכולו חרוך.

- תטה את אזנך ותשמע מה אומרים שם.

הטיתי אזני ככל שאפשר ושמעתי צועקים ובוכים "משה אמת ותורתו אמת והם השקרנים", כך זועק קורח. אמר לו, האמן לי כל שלשים יום הם מגיעים לכאן, כל החודש מסובבים אותם בגהנם ושולקים אותם כמו ששולקים בשר בקדירה, והם בוכים וצועקים "משה אמת ותורתו אמת והם - שהעלילו על משה שכאילו עשה מדעתו - שקרנים", וכך זה אלפי שנים, רבה בר בר חנה חי לפני למעלה מאלף שנה, מזמן משה ועד רבה בר בר חנה עברו כאלפיים שנה, ובכל זאת לא נסלח להם, רק משום שהתחצפו ודיברו על משה רבינו!

ללמדך שמגיע עונש גדול למי שמדבר על משה רבינו שכולנו תלמידי תלמידיו, זו זכות להיקרא תלמידו של משה, והם באים בחוצפה כזו ומדברים על משה, ומי אשמות בכל זה? נשותיהם! אשתו של און הצילה אותו, ואשתו של קורח לקחה אותו מחיים למוות.

וכל זה מהשנאה והצרות עין והקנאה, למה למשה יש כך ואהרן כך, היא מצטמקת ורע לה בלבה, היא נשרפה וכולם נבלעו באדמה, וגם היא צועקת באדמה עם בעלה.

ובני קורח לא מתו

והיו להם שלשה בנים; אסיר, אלקנה ואביאסף, הם לא היו שלמים בנפשם ללכת עם אביהם נגד משה רבינו, הם העריצוהו, אך אביהם גזר עליהם ללכת עמו, וכשנפתחה האדמה והתחילה לבלוע את קורח, גם הם התחילו להבלע, תכף הרגישו בטעותם שנמשכו בהכרח אחרי אביהם, הורידו דמעות ובכו ונעשתה להם כמין איצטבא, עמדו עליה ויצאו וניצולו ברגע האחרון ברחמי ה' עליהם.

וזה שאומרים כל יום במנחה 'למנצח לבני קורח מזמור', הם היו נביאים חוזי עתידות, יש כמה מזמורים בתהלים 'מזמור לאסף' שהם זכו שיכתבו בתהלים, זהו אביאסף שהיה נביא בעל רוח הקדש, בנו של קורח, הוא ראה שבית המקדש עתיד להיחרב ועבדי הקב"ה עתידים ליפול בידי האויבים, הסנהדרין החכמים והצדיקים, התחיל מקונן  'אלהים באו גוים בנחלתך טמאו את היכל קדשך, שמו את ירושלם לעיים. נתנו את נבלת עבדיך מאכל לעוף השמים, בשר חסידיך לחיתו ארץ. שפכו דמם כמים סביבות ירושלם ואין קובר'. היה בוכה ומתאבל עליהם.

* * *

חובת האמונה

מכך אנו רואים מה סופו של אדם שאין לו אמונת חכמים ואין לו אמונה בתורה, כמו קורח ועדתו. היו שם מאתים וחמישים ראשי סנהדראות, לא ילדים קטנים, והצליח לצוד אותם, מזה למדו חז"ל שהוא היה פיקח. כולם גדולים בתורה וידע איך לסכסך נגד משה. בדרך כלל, החכם יודע את ערכו של החכם השני, ומי חכם כמשה רבינו, ובכל זאת הצליח לשכנעם והאמינו לו. והתוצאה  'ואש יצאה מאת ה' ותאכל את החמשים ומאתים איש מקריבי הקטרת', כולם נשרפו, אחד מהם לא נותר.

זה מראה לנו מה אחריתו וסופו של מי שעושה מחלוקת עם חכמים.

הדברים לקוחים מתוך הספר "מעדני המלך". לרכישת הספר היכנסו להידברות שופס או הקליקו כאן