על כוחה האמיתי של האשה

זה קרה כאשר נכדו של אדמו"ר חסידי גדול התארס עם בת למשפחת ראשי ישיבות ליטאים.

דמויות חשובות ואישי ציבור מכל שדרות היהדות השתתפו במסיבת האירוסין.

הגאון רבי יחזקאל סרנא זצ"ל, ראש ישיבת חברון, שהיה אדם שנון ופיקח, הציג חידה בפני הרבנים והאדמו"רים שנכחו בשמחה.

"מי הדמות שהשפיעה על עם ישראל ביותר במאה השנים האחרונות?", שאל הרב סרנא.

כל אחד מהנוכחים הניח ללא כל פקפוק שהדמות המדוברת נמנית עם אבות משפחתו. ראשי הישיבות החשובים היו בטוחים שמדובר באחד מראשי הישיבות הליטאים, ואילו בני המשפחות החסידיות היו סבורים שוודאי מדובר באחד מגדולי האדמו"רים.

"לא", אמר רבי יחזקאל. "הדמות הזאת אינה מבין בני משפחותיכם". הקהל היה המום. איש לא הצליח להעלות על דעתו במי מדובר.

"אתן לכם עוד רמז", המשיך רבי יחזקאל. "הדמות הזאת לא למדה כל חייה אפילו דף גמרא אחד".

כאן כבר היה קהל הנוכחים מבולבל באמת. כיצד יתכן שדמות שהייתה לה השפעה שכזו על העם היהודי לא למדה מעודה גמרא?

"זאת ועוד", אמר רבי יחזקאל בביטחון מוחלט, "כאשר אומר לכם מי הדמות, תסכימו איתי כולכם".

ואכן, כאשר גילה להם ששמה של הדמות הוא שרה שנירר, הסכימו איתו כל הנוכחים.

שרה שנירר ע"ה הייתה תופרת בקרקא שבפולין. הנערות והגברות היהודיות שהזמינו אצלה את שמלותיהן דרשו כי התפירה תיעשה בהתאם לסגנון שהיה מקובל באותה עת. אופן לבושן של לקוחותיה ציער אותה עד כדי כך, שהייתה בוכה ומרטיבה את הבגדים תוך כדי תפירה.

אולם, היא לא הסתפקה בדמעותיה. לשרה שנירר היה האומץ לתקן את המצב, והיא יצאה לפעולה על מנת להעלות את רמתן הרוחנית של בנות ישראל.

על אף המכשולים הרבים היא ייסדה את תנועת בית יעקב. בהכוונתה צמחו בנות שרצו והתאימו להינשא לבחורי ישיבות, שכל מעייניהם נתונים לעיסוקם בלימוד התורה.

* * *

הרב משה יחיאל סקוזיאליץ היה אחד מקבוצת שלדי האדם שהנאצים העבידו באחד ממחנות הכפייה שלהם. באחד הימים הוטלה על הקבוצה המשימה האיומה של בניית מסילת רכבת על פני שטחו של בית עלמין יהודי. האנשים האומללים הצטוו לנתץ את מצבות קבריהם של יקיריהם שהלכו לעולמם. אין בעולם מילים שיוכלו להכיל את כאבם ואת מצוקתם באותה עת.

ניתנו בידיהם מכושים גדולים, ובעזרתם היה עליהם לבצע את המטלה המחרידה. כאב חד פילח את ליבו של רבי משה יחיאל בכל פעם שהנחית את המכוש על מצבה וראה את שבריה ניתזים לכל עבר, כשעימם נמחה מעל פני האדמה זכרו של עוד יהודי. והנה, במהלך העבודה, הגיע למצבה מסוימת, והופתע לראות שהיא לא נותצה בתגובה למכה שהנחית עליה. בידעו כי בנפשו הדבר, הוא אזר את שארית כוחותיו, הניף את המכוש והוריד אותו בעוצמה הגדולה ביותר שיכול היה להפיק. המצבה נותרה על עומדה.

הנאצי שהשגיח על הקבוצה הבחין במתרחש, וניגש בסערה לרבי משה יחיאל.

"אני אראה לך איך עושים דברים כמו שצריך!", צווח לעומתו והתנפל עליו בבעיטות ובקללות. הקלגס נטל את המכוש בידיו והנחית אותו במלוא כוח הרשע שלו על המצבה. המצבה לא זעה ממקומה. לעומת זאת, ראש המתכת הכבד של המכוש ניתק ממקומו והתעופף למרחקים. הנאצי, שהוצג ככלי ריק בפני היהודים הנתונים תחת עולו, עזב את בני הקבוצה מבלי לפרוק את חמתו עליהם. היה זה נס גדול בפני עצמו.

העובדים הודו בלבם לקדוש ברוך הוא על כך שהציל אח חייהם, והמשיכו ללא אומר בעבודה ששיברה את גופם ואת לבותיהם גם יחד. גם רבי משה יחיאל המשיך לעבוד, אולם מחשבתו נותרה ממוקדת במצבה שלא קרסה תחת מהלומות המכוש. "של מי המצבה הזאת?", חשב בלבו. "מיהו הנפטר שזכותו גדולה כל כך?".

בהגיע שעת בין ערביים, עם סיומו של יום העבודה המפרך, הוא לא היה מסוגל לכלוא עוד את סקרנותו. הוא זחל על הקרקע בתפילה חרישית, שאיש לא יבחין במעשיו, ואיתר את המצבה המסתורית. הוא הסיר את האבק מעל לאותיות וזקר את צווארו לראות את השם שהיה חקוק באבן: "שרה שנירר" (סופר על ידי הרב יחזקאל בסר זצ"ל, ששמע את הדברים מפי בעל המעשה, רבי משה יחיאל סקוזיאליץ).

כוחה של שרה שנירר קיים גם בימינו, והוא מסור בידי נשות ישראל. חכמינו זיכרונם לברכה מורים לנו ש"בשכר נשים צדקניות... נגאלו ישראל ממצרים" (סוטה י"א ע"ב), ואף בגאולה העתידה נאמר "ואין הדורות נגאלים אלא בזכות נשים צדקניות שבדור" (מדרש זוטא רות, פרשה ד´)

מהו הסוד הטמון בדברי חז"ל? תפקידה של האישה היהודייה מכריע בתהליך הישרדותו של עמנו. חז"ל אמרו "שהכל מן האשה" (בראשית רבה י"ז, ז´). זוהי מציאות שנקל להבחין בה בחיי היום יום. רבי יוסי אמר: "מימי לא קריתי לאשתי אשתי, אלא [קריתי] לאשתי ביתי" (שבת קיח ע"ב).

"אשה" ו"בית" הינן מילים נרדפות. לאשה יש את הכוח לשמור על תקינות משפחתה, על ידי כך שהיא ממקדת את מבטה פנימה, אל תוך הבית. יש בידיה למלא את ביתה ברוחניות, וזו הדרך היחידה שבה ניתן להשיב מלחמה שערה ולהציב מחסום איתן כנגד פיתוייו הזוהרים והמלאכותיים כל כך של הרחוב. אשה שתפנה את מבטה כלפי חוץ, ותכניס אל תוך ביתה את הברק הריקני של הרחוב, לא תוכל למלא כראוי את תפקידה כאשה וכאם בישראל.

אנו חיים קרוב מדי לרחוב המפתה והריקני. חרף מאמצינו הגדולים ביותר, הוא עלול להסתנן דרך בקיעים בקירות מבצרינו וטירותינו. אין בנמצא חנויות שמוכרות מגנים שישמרו על משפחותינו מהשפעות חיצוניות. אולם, בידיה של האשה להגן על בני ביתה ולחסן אותם מבעוד מועד מפני השפעתם ההרסנית של פיתויי הרחוב. בד בבד, עליה לעמוד על המשמר ולמנוע ככל שידה מגעת את חדירתם של הגורמים המזיקים הללו.

* * *

גבריאל ומיכאל היו חברים לספסל הלימודים בבית הספר לרפואה. גבריאל רצה להיות רופא כפרי, ואילו מיכאל שאף להיות פרופסור חשוב ומפורסם. בסיום שנות לימודיהם אכן נתמנה גבריאל לרופאו של כפר כלשהו, ומיכאל, לעומתו, המשיך בלימודיו. הוא הפך להיות מנתח מפורסם, זכה לקידום מקצועי, ושימש בתפקידי ניהול שונים במערכת הבריאות. לבסוף, נתמנה למשרת מנהל משרד הבריאות של ארצו.

באחת השנים פרצה מגפה קשה, ואנשים מכל רחבי המדינה נספו בה. בוקר אחד נכנס מזכירו של מיכאל למשרדו, כשבידיו עיתון הנושא ידיעה על כפר קטן במדינה שבה לא מת איש במגפה.

מיכאל ישב דרוך בכיסא המנהלים המפואר שבמשרדו. "הביאו אלי את הרופא של הכפר הזה", פקד. "אני חייב לברר כיצד לא מת איש מאנשי כפרו במגפה. מה הסוד שלו?".

למחרת היום הופיע רופא הכפר במשרדו של מיכאל. מבט חטוף הספיק למיכאל כדי לזהות מיד את גבריאל, חברו מימי לימודיהם המשותפים.

"אמור לי, גבריאל", ביקש מיד מיכאל לדעת, תוך כדי לחיצת ידיים איתנה, "איזו תרופה אתה נותן לבני הכפר שלך כאשר הם נדבקים במחלה? מסור לי מיד את כל הפרטים, כדי שנוכל להציל את כל תושבי המדינה!".

גבריאל חייך. "אינך מבין", אמר בפשטות, "אנשי הכפר שלי אינם מתים מכיוון שהם אינם נדבקים במגפה. כאשר נעשיתי רופא, המטרה ששמתי לנגד עיני הייתה למנוע מחלות. מסרתי לבני הכפר הרצאות על תזונה ופעילות גופנית ועשיתי כמיטב יכולתי כדי לבטח ולחזק את המערכת החיסונית שלהם. כעת גופם חזק ומחוסן, עד כי הם אינם נדבקים כלל במחלה".

זהו תפקידה של האשה, של עקרת הבית, שהיא עיקרו של הבית. היא חייבת לחזק את "המערכת החיסונית" של בני משפחתה, כדי שלא יידבקו במגפה המשתוללת ברחובות העולם.

* * *

"בטח בה לב בעלה" (משלי ל"א, י"א). הכתוב משבח את האשה על כך שניתן לבטוח בה. אכן, אחת מסגולותיה הבולטות של אשת החיל היא יכולתה להכיר בעובדה שאנו מושפעים מסביבתנו, לנקוט את הצעדים הדרושים כדי להגן על עצמה ועל יקיריה מפני השפעה פסולה, ולרתום לעזרתה השפעה רצויה.

המשנה בפרקי אבות מתארת את גדלותו של התנא רבי יהושע במילים "אשרי יולדתו" (אבות ב´, י"א). אמו החכמה הבינה את כוחה של השפעת הסביבה. היא הניחה את עריסתו בבית המדרש, כדי שכבר בינקותו יקלוט את קולות הלימוד המהדהדים בו.

בראותנו שהשפעה חיובית היא חזקה כל כך, לא יקשה עלינו לשער מה רב נזקה של השפעה שלילית.

לנשים ניתנה היכולת להבדיל בין השפעה חיובית לשלילית ולנווט את משפחותיהן בכיוון הנכון. "חכמות נשים בנתה ביתה" (משלי יד, א). נשים בונות את ביתן באמצעות חכמתן. כל אישה ניחנה בכוח לעשות זאת, אך לעתים יהיה עליה ללמוד כיצד להשתמש בכוחה זה.

"מה טובו אוהליך יעקב, משכנותיך ישראל" (במדבר כ"ד, ה´). המילה "טובו" רומזת לאישה, כמאמר המדרש: "מצא אשה מצא טוב" (משלי י"ח כ"ב). בוא וראה כמה טובה אשה טובה, שהרי הכתוב קורא אותה מציאה טובה... הרי נקראת טוב" (פסיקתא זוטרתא, תזריע ל"ג ע"ב). בידה של האשה היכולת להפוך את האוהל לבית מקדש מעט. היא זו שיכולה לשנות את יעקב שלה ולהפכו לישראל - מדרגתו הגבוהה יותר של היהודי.

בקהילות רבות נהוג שהכלה מסתובבת סביב החתן מתחת לחופה. סיבובים אלו הם סמל לכך שעם נישואיה הופכת האשה להיות החומה הסובבת את בעלה ומגנה עליו. כדי שהאשה תוכל למלא את תפקיד ההגנה המוטל עליה, היא עצמה חייבת להיות מוגנת. הלכות הצניעות הינן הכלי העיקרי המאפשר לה להשיג מטרה זו. לפיכך, השמירה על צניעותה היא בעלת דרגת חשיבות עליונה לה ולמשפחתה.

האשה נבחרה כדי לגונן על משפחתה. זהו תפקיד אחראי ביותר, ועליה לשמור על פנימיותה האמיתית למען בני ביתה.