מיהו עני הראוי לקבל צדקה?

הגמרא במסכת בבא קמא (דף טז) מספרת שירמיהו הנביא סבל מרורים מבני דורו, אשר לא אבו להשלים עם נבואותיו על אודות חורבנו הקרב של בית המקדש, ובעקבות כך הוא התפלל אל הקב"ה שיזמן לפניהם עניים שאינם מהוגנים, כדי שהם לא יזכו לקבל את שכרה הרב של מצוות צדקה. מהרש"א (חידושי אגדות) מבאר, שמאחר שמצוות צדקה מגינה על האדם מעונשים שהיו עלולים להתרגש עליו עקב מעשיו הרעים, כמאמר הפסוק (משלי כא, יד) "מתן בסתר יכפה אף", ביקש ירמיהו למנוע מהם מצווה זו, כדי שיישאו בעונש הראוי להם.

מיהו עני? במשנה (פאה פרק ח´ משנה ח´) מבואר, שאדם שיש לו מאתים זוז, שהוא סכום שניתן להתפרנס ממנו במשך שנה, אינו נחשב עני שראוי ליטול מתנות עניים, לקט, שכחה פאה וצדקה. בימינו, ערכם של מאתים זוז הוא כמה מאות שקלים, ואם נקבע מי הוא עני על פי סכום זה, כמעט שלא נוכל לקיים מצוות צדקה, שהרי אין לך אדם שאין ברשותו סכום זה. בנוסף לזאת, העניים בני ימינו אינם יוצאים לשדות מדי שנה כדי לזכות בלקט, שכחה ופאה כפי שנהגו העניים בתקופות קודמות, ולפיכך מקור פרנסתם הצטמק עם השנים.

אכן, השולחן ערוך (יו"ד סימן רנ"ג ס"ב, עיין "ביאור הגר"א" ס"ק ו´) פוסק, כי מאחר שבתקופתנו אין רווחת מצווה זו של מתנות עניים, כל אדם שאין לו ממון כדי מחייתו, הרי הוא עני הרשאי ליטול מן הצדקה. לדעת הפוסקים, אף אדם שיש לו די ממון כדי פרנסתו, אך אין לו היכן לגור, רשאי ליטול מן הצדקה לצרכי דיור (עיין רמב"ם הלכות מתנות עניים פרק ז´ הלכה ד´, ועיין עוד שו"ת "חתם סופר" יו"ד סימן רל"ט, שו"ת "מנחת יצחק" חלק ח´ סימן ע"ב). במהלך הדורות, בכל דור ודור ישבו גדולי ישראל על המדוכה, וקבעו מהו הסכום הראוי לפרנסה מינימאלית. דוגמא לכך אנו מוצאים בשו"ת "חתם סופר" (שם), על אודות שריפה שכילתה את בתיה של עיירה שלמה, והחתם סופר קבע בפרוטרוט מי נקרא עני הראוי לקבל צדקה: "שיערנו לפי המקום והזמן, כל מי שפרנסתו בהלוך וסבוב הכפרים ועיירות - די לו בסך ב´ מאות זהובים מזומנים לפרנס עצמו".

מיהו עני שאינו הגון? עתה, אחר שאנו יודעים מיהו הנקרא עני, יש לדעת למה כיוונה הגמרא באמרה, שישנם עניים שאינם מהוגנים. בעל "גליוני הש"ס" ובעל "מרומי שדה" (בקידושין לו) מבארים, כי "עני שאינו הגון" אינו רק עשיר המתחזה לעני, אלא גם עני שאינו הגון במעשיו. אמנם, לגבי עני שאינו הגון במעשיו כתב רבינו יונה (הובא בגליוני הש"ס שם), שאף שהנותן לו צדקה אינו זוכה לשכר רב, הרי הוא מקבל שכר מועט. משום כך מבאר בעל "מרומי שדה", שירמיה ביקש מהקב"ה להכשיל את נותני הצדקה באנשים המתחזים לעניים, וכך הם לא יקבלו שכר כלל.

חכמתו של רבה של בריסק: מספרים על רבה של בריסק, הגרי"ז הלוי זצ"ל, שפעם אירע שאדם שביקש ממנו צדקה ונענה על ידו בסירוב מוחלט. כאשר נפנה מאסף הצדקה לדרכו, התעניינו מקורבי הגאון לפשר התנהגותו עם העני. הגאון השיב להם, כי עזותו של האיש ניכרה על פניו, והרי כתוב (משלי יח, כג): "תחנונים ידבר רש ועשיר יענה עזות".