תירגע, הקב"ה מנהל את העניינים

אני יושב באוטובוס, והסימן המהבהב של תוכנת הכתבן, המוכרת יותר כתוכנת הWORD המוכרת, מזכיר לי כל שנייה בערך, שאני אמור לצאת עם מסמך שלם כתוב עד סוף הנסיעה. כן, את הטור אני כותב תוך כדי נסיעה באוטובוס. לפעמים, כדי לעמוד בזמן שבו אני צריך לתת את הטור לעורכת, אני בוחר בכוונה לנסוע באוטובוס כדי להוציא משהו נורמאלי באמתחתי. אבל זה לא העניין פה. הסמן המהבהב אינו תופעה ידועה אצלי. בדרך כלל אני לא נותן לו לנוח יותר מכמה שניות בודדות. אלא שהפעם הוא הבהב לא מעט ולו רק מהסיבה שלא כל כך ידעתי איך אני מתחיל להסביר  לכם תפיסה שחשוב לי שתבינו, אבל השם יתברך מסייע, כדרכו בקודש, ושלח למוחי את המילים הטובות ביותר עבורכם.

ההבדל בין עובד שכיר לעובד עצמאי הוא בעיקר כאב הראש. לעובד השכיר יש לא מעט כאבי ראש. בגלל הלחץ, בגלל המשימות, בגלל הבוס ועוד כל מיני בגללים שהוא ניתקל בהם במשך היום. בדרך כלל, אותו עובד לא יטריד את עצמו על כל מיני דברים קטנים ומעצבנים, שצריך דווקא לדאוג להם, כמו לדוגמא מס הכנסה, החזר הוצאות, ביטוח לאומי, מס בריאות, מע"מ, ימי מחלה ועוד ועוד ועוד מושגים שפשוט מתנהלים על ידי מישהו בהנהלת חשבונות ומבחינת העובד, הכל נעשה אוטומטית. העובד השכיר מקבל את השכר שלו בכל חודש, מקסימום מסתכל על התלוש לבדוק מה ירד ולמה, אבל מעבר לזה, אין לו מעורבות בדברים האלו. הוא גם לא רץ למס הכנסה בסוף שנה כדי לתת הצהרת הון בשמונים ותשע טפסים שלוקח שעות למלא אותם. אותו עובד גם אמור להפסיק את כאב הראש שלו מהדברים המוזכרים בתחילת הפסקה ברגע שהוא עוזב את מקום העבודה, קל וחומר ברגע שהוא מגיע הביתה.

עכשיו תחשבו הפוך. על בעל עסק עצמאי. בואו נגיד שזה עסק ממש קטן ויש בו שני עובדים. כל ההתעסקות הזו של הניירת היא רק חלק קטן בעסק. אתה צריך גם לדאוג שהעובדים יהיו מרוצים, לפחות באופן המינימאלי. ומה קורה אם מישהו חולה? ומה עם החומר גלם, או עם תפוקת עבודה, או עם השעות, או עם הילד שאין לו היום בית ספר? כל השאלות הללו לא רק שמטרידות את המעסיק, אלא לוקחות לו זמן מאד יקר. בתפקידי אני מפיק בערוץ הדברות, ואני אומר לכם שרוב האנרגיות המופנות בעבודה, ולא רק שלי, הם האנשים והמורכבות שלהם, ולא ההפקה עצמה שיוצאת לפועל. אם כולם היו רובוטים, אז להפיק תוכנית מאד מורכבת היה לוקח להפיק יומיים. לעובד עצמאי, יש כאב ראש מאד גדול, גם אחרי שהוא הולך הביתה, ואני לא אתפלא אם הוא לא חולם על זה בלילה.

עדיין, בסוף החודש\שבוע\יום, כשהשכיר פותח את תלוש משכורתו, סביר להניח שברוב הפעמים המספרים שיופיעו לו מול העניים, אינם אותם מספרים שעצמאי יראה. אני לא רוצה לגרוף ולומר שככה זה אצל כולם. אחרי הכל השם יתברך הוא זה ששולח לנו את אותם מצלצלין לקנות במכולת. שלא תחשבו אחרת. פשוט הצינור שדרכו אנחנו מקבלים את הפרנסה הוא צינור העבודה. בכל מקרה, אני מכיר הרבה שמוכנים להיות כל היום עם הרבה כאב ראש ובסוף החודש עם פלוס גדול בבנק. אגב, כמעט כולם רוצים להגיע למטרה הזו בלי כאב הראש. קוראים לזה לוטו. לענייננו, השילוב המוצלח ביותר הוא כמובן להיות שכיר ולקבל שכר כמו עצמאי. טוב יותר אפילו אם תתנהל כמו עצמאי באותו שכר ואז חייך דבש. וזה בדיוק יתרונו של היהודי המאמין.

תשאלו כל יהודי שומר מצוות ממוצע ותוכלו להבחין שאחד היתרונות הגדולים והחשובים הם המבט למעלה בעיתות מצוקה. יהודי שומר תורה ומצוות הוא יהודי שהוא בעצם שכיר, עם שכר של עצמאי. והכוונה היא שאתה בעצם מרוויח את המקסימום, עם מינימום כאב ראש. יש לך ספר הוראות ומשימות שעליך לבצע באופן הטוב ביותר שתוכל, בהתאם למגבלות כמובן. זה גם חוזר על עצמו, כך שאפשר להתרגל גם למשימות היותר מאתגרות, וגם הבוס לא ידרוש ממך משהו שאתה לא יכול באופן סובייקטיבי. אה, גם יש אפשרות לבקש הזדמנות נוספת, אם עשית כל מה שיכולת ובכל זאת לא הצלחת. אני אומר לכם, שאין שום עבודה בעולם עם תנאים כאלה. והדובדבן האמיתי שבקצפת הוא שכל מה שהצלחת לייצר בגלגול הזה, הולך אלייך בסופו של דבר. במילים אחרות, אתה בונה את הוילה שלך בעצמך, כך שבאופן כללי אין לך מה להתלונן על עבודה קשה...

המבט למעלה שמוזכר בתחילת הפסקה הקודמת, הוא אחד מההטבות הגדולות שיש בעבודת השם. השם יתברך, שהוא הבעלים של כל הסיפור פה, אומר לך בפירוש: "אל תדאג !, אתה תעשה מה שאתה יכול, אני דואג לך להכל. לפרנסה, לבריאות, למזון, לבגדים, לזיווג, לילדים וכו וכו... ותדע, שכל מה שאני עושה, אני עושה לטובתך, למרות שכרגע, ייתכן שאתה לא רואה את כל התמונה כמו שאני רואה. כך שאם נראה לך שאין, אז בעצם זה הכי טוב בשבילך". אני לא בטוח לגבי הנוסח, אבל אני מניח שהרעיון הכללי ברור. אתה תמיד יכול להרים מבט למעלה ולדבר עם השם. אחרי הכל, הוא לוקח על עצמו את כל האחריות. עכשיו תחשבו על זה. אתה מקבל שכר למפרע (אחרת איך תסבירו שתינוק חי עד גיל 13 ורק אז מתחיל להיות מחוייב במצוות? עד גיל 13, מי נתן לו מזון, נשימה, בריאות ושאר מיני השרדות על עבודה שיתחיל רק עוד 13 שנה?), אין הפליה בצבע עורך, גודלך, יופייך, מינך ובכלל, כולם שווים בין שווים, יש אפשרויות קידום מעולות, ואת הדרגה שלך אתה מקבל לפי המאמץ שלך, ולא לפי עוצמת המרפקים שלך. אני באמת לא מכיר מעסיק שמוכן לתנאים האלה, ועוד בסוף לתת את כל מה ש"הרוויח" לעובד.

להיות יהודי שומר מצוות, פירושו להיות עובד השם יתברך ללא דאגות. ממש כמו שכיר. אמנם זו גם מידה שצריך לעבוד עליה, להסיר דאגות מליבך לגמרי, אבל צריך לפחות להתחיל ומשם לעלות. קוראים לזה אמונה. ומניסיון, זה עובד ועובד טוב.