"יש לנו 'הידברות' קטנה"

ניר שלמה, 26, הינו אחד מארבעה אחים ואחיות לבית משפחת אוחיון, אשר חזרה בתשובה עוד כשהילדים היו קטנטנים. ניר התחנך בבית ספר ממלכתי דתי, והיה מהילדים הבולטים והמוכשרים בסביבתו. אחר כך, סידר אביו שייקלט בתלמוד התורה הנכסף "ברכת יעקב", שם היה לאחד הכישרונות הבולטים. משהגיע זמנו לעבור לישיבה, התקבל לישיבת "אור ישראל" בפתח תקווה. "זו ישיבה שקשה להתקבל אליה, ואכן הרמה שם הייתה גבוהה מאוד בשבילי מכל הבחינות", נזכר ניר. "שם, בישיבה, התחלתי לטבוע", הוא ממשיך ומספר, "בלטתי פחות ממה שהייתי רגיל, היות וכולם שם היו כישרוניים במיוחד. המזל שלי היה בכך שהמשגיח הרוחני בישיבה אהב אותי. הוא למד איתי חברותא באותה תקופה, וכן גם המליץ לי להוסיף שם". עצת המשגיח התקבלה בברכה, ניר הפך לניר שלמה, ואכן שנה לאחר מכן הוא הפך לאחד מבין הכישרונות הגדולים בישיבה. "נהיה לי זיכרון פנומנאלי, והתחלתי להתברג. כשהיינו צריכים לעבור לישיבה גבוהה החלטתי להתקבל לישיבה ספרדית, וכך הגעתי לישיבת "יקירי ירושלים הגדולה", שהיא אחת הישיבות הטובות בארץ לספרדים. התייחסו אלי שם כאל רב ולא כאל תלמיד. למדתי בחברותא עם רמי"ם (רבנים-מלמדים), שגשגתי ופרחתי עד מאוד", מספר ניר.

תשקיע בעצמך!

ניר שקד על לימודו והיה טרוד בענייני הלימוד מבוקר עד ערב. "יום אחד", הוא נזכר באותו יום גורלי, "פנה אלי בחור ושאל אותי ´למה שלא תשקיע קצת בעצמך?... אולי תלבש איזה בגד חדש ומרענן?´". ניר לקח את דברי הבחור לתשומת ליבו, ואכן יצא למסע קניות אחר ביגוד חדש. לאחר שדרוג הביגוד, הופיעה גם תסרוקת חדשה ובעקבותיה גם התחברו אליו חברים מסוג חדש, כאלו שהתלבשו והסתרקו באופן דומה.

החברים החדשים הכירו לניר עולם חדש, עולם אחר, כזה שלא הכיר אף פעם, והעולם הזה קסם לו. בשלב מסויים, הרגיש שהישיבה חונקת אותו והחליט לעזוב. כך התחיל סרט נע של מעבר בין ישיבות, בתקווה שאחת מהן אכן תתאים לצרכיו החדשים, עד שלבסוף החליט ששום מסגרת אינה מתאימה לו והוא פרש סופית.

ניר מצא את עצמו מסתובב ברחובות, קופץ מבילוי לבילוי והוא בן 17 בלבד. נשירתו של ניר מהמסגרת הלימודית והתורנית כאבה לאביו מאוד. הוא לא ידע איך להתמודד עם זה, והיה אובד עצות.

בבוקרו של יום בהיר אחד, עלה במוחו של אביו של ניר רעיון להטיסו לחו"ל, בתקווה שיתרחק מחבריו המשפיעים עליו לרעה כאן בארץ. לניר בן ה- 17 הרעיון קסם, והוא הסכים לטוס למיאמי פלורידה, לעבוד אצלו דודו העשיר. "יום אחד", משחזר ניר את אותו היום, "פשוט קמתי ונעלמתי. החברים שלי לא הבינו איפה אני".

כחודש ימים התגורר ניר בבית דודו, אך העולם מחוץ לחלונות ביתו של הדוד כה קסם לו, שהוא החליט לשכור דירה באופן עצמאי ועבר לחיות בגפו.  

שבעה חודשים עברו על ניר בארה"ב, כשהוא טועם מכל הבא ליד: בילויים, מועדונים וריקודים. אך עם כל העולם החדש אליו נחשף, נראה שהגירסא דינקותא שלו הייתה חזקה יותר מכל, ובשבתות הוא הקפיד על מנהג שהחזיר אותו לבית אבא. הוא נהג לקנות לחם ויין, פרש אותם לפניו בסלון, ועשה קידוש תוך כדי צפייה בטלוויזיה. "אך לכל שבת, יש מוצאי שבת", מתעשת ניר במהירות מהאווירה השבתית אליה נכנס פתאום, "ואני המשכתי כרגיל. יצאתי עם חברים לקזינו, הסתובבנו בלילות ובילינו".

לא תחזור בטוב... תחזור ברע!

על פניו, היה נראה שלניר טוב שם. הוא תכנן טיול גדול לאורלנדו, שקד על הנפקת גרין קארד (אשרת שהייה בארה"ב), וכלל לא התכוון לחזור לישראל. ממש בתקופה זו התקשר אליו אביו בניסיון נוסף לדבר אל ליבו, שיסור מדרכו וישוב לארץ, למשפחה וליהדות. "אבא ביקש שאחזור, אבל סירבתי", נזכר ניר. "ואז אבא אמר משפט שלא ציפיתי לו: ´ניר, אם לא תחזור בטוב, תחזור ברע´".

כך אמר וכך היה.

ניר עבד באותם ימים במסעדה, וביום השיחה עם אביו עבד משמרת ערב, אשר בסופה היה עליו לסגור את המקום עם חבריו. בזמן הסגירה, השתטו החבר´ה במטבח, ותוך כדי מעשי השובבות, הנחית הקטור, חברו הגוי של ניר, סכין לחיתוך בשר על האצבע שלו. "הקטור הוריד לי 3/4 אצבע בסכין שאורכה כ- 60 ס"מ... רצנו לטיפול נמרץ, שם תפרו אותי והחזירו את האצבע למקומה. הרופאים החלו לדבר ביניהם והבנתי שיש צורך בפלסטיקאי שיפרק מחדש את האצבע ויאחה את העצב שנחתך מבפנים, שכן הם עשו איחוד רק מבחינה חיצונית. למחרת, דוד שלי לקח אותי לאחד הרופאים שלו, על מנת לקבל חוות דעת נוספת. אותו רופא אמר לי שעלי לבצע ניתוח של אלפי דולרים כדי לחבר את העצב שנפגע מחדש, על מנת שלא לאבד את היד בעתיד. אני, שלא הייתי אזרח על פי חוק בארה"ב, ולא עשיתי ביטוח רפואי, לא יכולתי להרשות לעצמי את הניתוח".

ממספר בירורים שעשו ניר ומשפחתו, עלה שבבית החולים ´אסותא´ בבאר שבע, ניתן לבצע את הפעולה הזו בחינם. אי לכך, ניר קנה כרטיס טיסה מיידי, כדי לא להחריף את הנזק, ויומיים אחרי נבואת אביו, הוא מצא את עצמו בארץ.

מסתבר, שבנוסף למשפחתו שהמתינה לו, המתין לו מישהו נוסף - צה"ל. היות ויציאתו של ניר מהארץ היתה בזמן שהיה אמור להתגייס, הוא נחשב לעריק. משנודע לצבא על דבר הגעתו, מיד ביקשו לגייסו.

ניר, שטרם ידע מה צה"ל מתכנן בשבילו, הגיע ישירות לאחד הרופאים הטובים בארץ על מנת לקבל הנחיה כיצד לפעול בעניין הניתוח. "הכל יהיה בסדר", ענה לו הרופא בהינף יד. "אתה לא צריך שום ניתוח", אמר כמבין עניין. כך הסתבר לניר, בדיעבד, שכל שרצו ממנו בחו"ל הוא לנצל את הסיטואציה הרגישה אליה נקלע, ולמשוך ממנו כספים. דבר נוסף התברר לניר באותם רגעים, חשוב הרבה יותר, שה´ רצה אותו כאן בארץ, בכל מחיר, ולכן גלגל את כל המקרה המשונה הזה.

קרנבל בנח"ל

בהמשך לדרישת צה"ל לגייס את ניר בדחיפות, שכנע אותו אביו להתגייס לנח"ל החרדי, בתקווה נואשת שאולי שם ישמור על עצמו ויתחזק. במקביל, הבטיח אביו כחלק ממסע השכנוע, יוכל ניר לעבור בגרויות ולהירשם ללימודי תואר ראשון. ההצעה קרצה לניר והוא הסכים.

"בנח"ל היו לי חברים בדיוק כמוני, בחורי ישיבות שנשרו ונכנסו ליחידה קרבית, ויחד איתם פרקתי כל עול". ניר שירת בבקעת הירדן במשך שנתיים, כאשר בשנה השלישית הוא עבר הכנה לבגרויות וחלם על לימודי תואר ראשון במשפטים, בקמפוס החרדי אקדמי - קריית אונו. "במשך שבעה חודשים למדנו בהרצה, ואחר כך ניגשנו לבגרויות. בשלב הזה כבר הייתי חילוני לגמרי ורק חיכיתי לסיים את הצבא". אכן תקופת הקרנבל בנח"ל החרדי הגיעה לסיומה, ובמאי 2008 פשט ניר את מדי הזית ונכנס לנעלי ה´סטודנט´.

בשלב זה כולם כבר ידעו שניר ´משחק את ההצגה´. ללימודים היה מגיע בלבוש רשמי של שחור-לבן, כיאה לבן תורה, אך מיד אחר כך החליף את התלבושת לבגדי נוחיות, אלו שסימלו את התקופה בה חי. הוא בילה זמן רב בריקודים, הסתובב במועדונים, התאמן מידי יום, נראה מדוגם, תמיד אמר את הדבר הנכון במקום הנכון והיה אהוד מאד על חבריו.

כל שנגעתי בו - הפך לזהב

במקביל לתקופה זו, הגיש ניר מועמדות לחברת הכבלים HOT כנציג שירות. בינתיים, באחת הפעמים בהן יצא לבלות, הכיר את גלית, מי שלימים הפכה לבת זוגו לחיים. משהכירו, תוך זמן קצר החליטו להתחתן. ניר תכנן את יום חתונתו בהתאם לחייו החדשים: ריקודים מעורבים, אלכוהול בשפע, מוזיקת מועדונים, בקיצור... מסיבת ערב. החתונה התקיימה באולמי "הורדוס" בבאר שבע, וכיוון שצולמה על ידי אחד הצלמים הטובים של ערוץ 24, התפרסמו תמונותיהם אף בשלטי חוצות ברחבי הארץ.

בשלב זה לא היה מאושר יותר מניר. הוא סימן "וי" על כל פסגה אליה ניסה להגיע. הוא התחתן עם בחירת ליבו, קיבל תשובה חיובית מ- HOT, עמד לסיים את התואר בממוצע גבוה בלי להתאמץ, והיה נראה כאילו הכל זורם כמתוכנן.

"את ירח הדבש חגגנו באילת, וכשחזרנו, התחלתי לעבוד ב-HOT . מאז, אפשר לומר שכל מה שנגעתי בו - הפך לזהב". תוך שלושה חודשים עלה ניר בדרגה, והחל לייצג את החברה מבחינה משפטית בתביעות קטנות. "היות ולמדתי משפטים, מצאתי את עצמי עובד עם המחלקה המשפטית שם. המון כסף עבר לי בידיים. אוטומטית המעמד שלי שם השתדרג. הגעתי למצב שהגישו אותי למועמדות למנהל משמרת, כאשר בדרך כלל ניגשים לזה רק לאחר שלוש שנות וותק בחברה. אני הייתי שם רק שישה חודשים והסיכויים שלי, מצד הטבע, היו אפסיים".

שעת האפס

למרות שהיו אלה ימי אלול, ניר היה עסוק בהשתוללות חומרית עד מעל הראש. הוא היה מוקף בתענוגות העולם הזה ולא חשב יותר מידי על המחר. "לקראת יום כיפור, אחד הרבנים ייעץ לאבא שלי לקנות לי את ספר התורה של כל נדרי, שעלה המון כסף", מספר ניר על הניסיון הנוסף של אביו להחזירו למוטב. "כל נדרי", מסביר ניר, "זהו ספר התורה שמוציאים בבית הכנסת בזמן ´כל נדרי´ והמחזיק אותו - זו סגולה עבורו לכפר על חטאות נעורים. אז ביום כיפור הלכתי לבית הכנסת, החזקתי את הספר בתפילת ´כל נדרי´ ות´אמת... משהו קצת זז אצלי".

´פתחו לי פתח כחודו של מחט´, אומר הקב"ה, ´ואני אפתח לכם פתח כפתחו של אולם´. אכן ניר פתח פתח קטן באותו כיפור היסטורי, ומאז ועד היום בורא עולם העביר אותו חוויות רבות שהעלו אותו מעלה מעלה. "יום אחד, גלשתי באינטרנט, ב- google, ולא יודע איך, אבל הגעתי להרצאה בשם ´שעת האפס´. אני  ואשתי הסתקרנו מהשם של הסרט והחלטנו לצפות בו. אשתי מאוד התחברה לרעיון של הסרט", מספר ניר וממשיך, "הסרט גרם לה לבכות ולהבין שיש אלוקים ושאין מקרה בעולם".

המסר החזק של הסרט, שטען ´גם אתה - כדאי שתקפוץ לעגלה לפני שיהיה מאוחר מידי´, חלחל בתוכם והם חשבו שאולי גם להם כדאי לקפוץ. למרות שלגלית לא היה מושג על איזו עגלה מדובר, ומה זה אומר להצטרף אליה, היא החליטה שאם יש אלוקים, כדאי שהם יבדקו מה הוא מציע. "החלטנו להוריד סרטים דומים מהאינטרנט למחשב וצפינו בהם בשבת...", מספר ניר באירוניה. "בעיקר צפינו ברב זמיר כהן וברב יצחק פנגר מאתר ´הידברות´. זה משהו שלא קיים בעולם החרדי. חבל שצריך להיות חילוני כדי להגיע אליהם ולשמוע רבנים כאלה. הסגנון, ההסברים, הטעמים. פתאום - התחלתי לחשוב!".

ניר מעיד על עצמו כי תמיד ידע את האמת, רק שהאתגר לעמוד מאחוריה שבר אותו. "לא כפרתי מעולם באלוקים. גם כששמעתי אנשים מתווכחים בנושא דת, ישבתי והסברתי להם כמה היהדות נכונה, רק שהיה לי קושי לקיים אותה. כנער, העולם בחוץ פשוט קסם לי. זה הדבר ש´הידברות´ הצליחה לשנות בי. ´הידברות´ לא חידשה לי שיש אלוקים, אלא שכיף שיש אלוקים. כילד, לא היה לי כיף לקיים את מצוות היהדות. עד אז חשבתי שהיהדות לוקחת, וב´הידברות´ גיליתי שהיהדות נותנת. שמעתי על הרב שך שאמר: ´לפני מאה שנה אנשים היו שואלים אם יש אלוקים או אין. היום האנשים שואלים אם זה טעים או לא".

שבעה ימי חופשה

מי שהתמכרה לאתר הידברות, ומשכה אחריה גם את ניר, היתה דווקא גלית. היא ישבה שעות וצפתה בהרצאות שבאתר, וניר, כבעל שדבק באשתו, החליט ללכת בעקבותיה. עם הזמן, הוא החל ללכת לשיעורים של הרב אריק נווה, מידי שבת, בבאר שבע, ובשלב מסוים החליט שהוא לא יכול להמשיך יותר בצורה שבה מתנהלים חייו כעת. "גיליתי שלאמת יש גם טעם, וניגשתי לדבר על זה עם הרב אריק נווה. בשיחה עימו אמרתי לו שהחלטתי לקחת חופשה מהעבודה למשך כל חג הסוכות, ולהקדיש אותה למחשבה. אמרתי לרב שחשבתי לשקר בעבודה ולהמציא תירוץ, כדי שיתנו לי חופש לשבעה ימים". ´אין צורך לשקר´, אמר הרב, כאילו ידע שאכן לא יהיה בכך צורך.

"בערב שבת שאחרי השיחה, תוך כדי הקידוש, הרגל שלי החלה להתנפח. במוצאי החג שלחו אותי לבית החולים, ומה הרופא כתב לי?... שבעה ימי חופשה! עד היום הרופאים לא מבינים מה היה לי", אומר ניר בהתפעלות. "עשיתי עשרות בדיקות. זה הלך כפי שהגיע".

ניר התיישב בסוכה, הדליק את המחשב הנייד, והחל לשוטט באינטרנט. פתאום, הבזיק בתוכו רעיון שאולי, אם יחפש וימצא מקורות שמוכיחים שהדת אינה נכונה, יוכל להתנער מעול תורה ומצוות באלגנטיות. "היה אכפת לי מהאמת, אך זה היה לי קשה מאד, ולא רציתי שזה יכבול אותי שוב. הבנתי גם, שאם לא אצליח להוכיח שהדת הינה שקרית, זה יחייב אותי. אספתי אלפי שאלות פילוסופיות ומחקרים בנושאי כפירה, ולאחר נבירה שטחית, הגעתי למסקנה שהדת אינה אמיתית...

כל זה היה בסוכה".

אך ככל שהזמן עבר, וניר חפר ונבר יותר ויותר לעומק, הוא החל לגלות גם חומרים הפוכים, שדווקא הוכיחו שהיהדות אכן נכונה. "עם הזמן, התגלו לי מאגרים של שו"ת ומחקרים רבים וקיבלתי תשובות". ישבתי כ- 20 שעות ברציפות, בשבת, בסוכה, מול המחשב, ומילאתי בסביבות ה- 2000 דפים של שאלות שכליות, מחקריות ופילוסופיות עם כל התשובות עליהן. לא נשארה בי שאלה שלא נענתה".

עקדת יצחק

"דיברתי עם אשתי וסיפרתי לה כל מה שעבר עלי", משחזר ניר ומוסיף בנחישות, "והחלטנו שאנחנו משתנים".

ראשית, עזב ניר את לימודי המשפטים. "חצי שנה לפני סיום התואר, לקח אותי הרב של אופקים לרב קנייבסקי, שביקש שאעצור את הלימודים ואעשה שנת מנוחה על מנת להתחזק". ניר הקפיא את הלימודים בעצת הרב. ניסיון מספר אחד עבר בשלום. עם הזמן, גם את העבודה ב- HOT תכנן ניר לעזוב. "אני בחור צעיר, חשבתי לעצמי, ואמצא עבודה בלי בעיה".

האמת הייתה לצידו של ניר, רק שמשמים רצו לבדוק את רצינותו ומתחו את החבל קצת יותר. "בדיוק כשבאתי לבשר להם על העזיבה, הודיעו לי שקיבלתי את תפקיד מנהל המשמרת שכל כך רציתי. זה היה ניסיון לא פשוט עבורי והרהרתי בדבר כשבוע ימים. בסופו הודעתי כי אני פורש בשיא. זה עשה רעש גדול בחברה, היות ואני האחרון שחשבו שיחזור בתשובה. החבר´ה בעבודה אמרו לי ´אם היינו עורכים רשימה למי יש סיכוי לחזור בתשובה, אותך לא היינו שמים אפילו במקום האחרון".

ניסיון נוסף נחל הצלחה, וניר ואשתו החליטו לצעוד צעד נוסף קדימה. המטרה שעמדה על הפרק: שמירת שבת. "גלית עבדה בתפקיד מכובד בארגון ממשלתי, שדרש ממנה עבודה בשבת. זו היתה עבודה ממש מוצלחת עבורה, והיה לה קשה לוותר על כך", מספר ניר. "מה גם, שאם הייתה מבקשת שלא להגיע ליום עבודה, היה הדבר נחשב "לסירוב פקודה", ואי פעילות מסוג זה גורר פיטורין ללא פיצויים".

גלית לא ידעה מה לעשות, אבל דבר אחד היא כן ידעה, ואמרה לניר: "כדי להחליט החלטה כזו גדולה, אני מוכנה לשמוע זאת רק מרב אחד - מהרב זמיר כהן".

"כתבתי את השאלה באתר הידברות בשעה 22:00 בלילה, וביקשתי שיעבירו את פנייתי לרב, שכן זה הרב היחיד שגלית הכירה. עוד באותו היום, בשעה 2:00 בלילה", משחזר ניר בהתרגשות, "קיבלתי תשובה למייל הפרטי שלי מאת הרב זמיר כהן, בכבודו ובעצמו. במכתב זה הרב בירך את גלית ופירט לה מדוע אסור לעבוד בשבת, ושזו עקדת יצחק הפרטית שלה. הפרנסה מאלוקים, כתב הרב. גלית הבינה כי זהו זה, עליה לסרב פקודה.

גלית עמדה בניסיון בגבורה יהודית אמיתית, והחליטה שהיא הולכת עם זה עד הסוף. היא הודיעה בעבודה שמעתה היא שומרת שבת, וכי לא תוכל להגיע לעבודה בשבתות. בהנהלה רמזו לה בעדינות כי לא יחזיקו אותה כך, ואמרו באלגנטיות כי הם מעלים את הבקשה למנהלת הראשית. עד ההחלטה עברו שבועות מספר, וגלית מצאה פתרון זמני יצירתי. היא הייתה מחליפה כל פעם עם חברה אחרת את משמרת השבת שלה. בינתיים, כשניגשה לשאול שוב ושוב, קיבלה תשובה כי אין כל תפקיד פנוי ללא עבודה בשבת.

ואז הגיעה השבת הגורלית, שבה אף אחת מהחברות לא יכלה להחליף אותה. בניסיון נואש עלתה שוב להנהלה לברר אם יש חדש בעניין תפקיד אחר, ונתבשרה כי ייתכן ויש תפקיד רלוונטי, אבל היא תוכל להתחיל לעבוד במסגרתו רק בשבוע הבא. אז רק הפעם עליה לתת מעצמה, ולצאת לעבוד... "תחללי שבת אחת ולאחר מכן לא תצטרכי לעבוד יותר בשבת", אמרו לה. גלית לא התרגשה והבינה שזהו ניסיון. ניסיון קשה. בשיחתה עם ניר, הוא הזכיר לה שלזה בדיוק התכוון הרב כשאמר שזו ´עקדת יצחק הפרטית שלה´. "תודיעי שגם השבת לא תגיעי", אמר נחרצות.

שעת רצון

"באותו זמן הודיעו לי שיש כעת שעת רצון, ושזה קורה אחת לחמישים שנה. אני הייתי בתל-אביב, וזה היה ביום חמישי אחר הצהריים, בסביבות השעה עשרה לחמש. הרמתי טלפון לגלית ואמרתי לה: ´מחרתיים שבת ואת לא יוצאת לעבוד. כנראה שיפטרו אותך, אבל יש עכשיו שעת רצון. תגידי תהילים - מה יכול להיות?!´".

גלית הסכימה וניגשה לדבר עם ה´. ברגע שסיימה, צלצל הטלפון במשרדה. ´תעלי למעלה למנהלת´, אמר הקול מן הצד השני. גלית עלתה ולא האמינה למשמע אוזניה. "הרגע הודיעו לי שהתפנה תפקיד", אמרה המנהלת. "תמלאי טופס טיולים ותעברי לתפקיד בלי שבתות". "היום", מסכם ניר בחיוך את הניסיון שעמדו בו, "לא רק שהיא לא עובדת בשבת אלא גם ביום שישי היא בבית, מבשלת ומארגנת את הבית לכבוד השבת".

כיום, גלית מטופלת בתינוק בן שלושה חודשים, ואילו ניר מתפקד כראש כולל "ישמח משה", לאברכים באופקים. כמו כן, הוא מעביר שיעור דף יומי לבעלי בתים בנושאים השקפתיים, ושיעורים לחוזרים בתשובה. בנוסף, הוא נהנה לארח בביתו אנשים הרוצים לקבל תשובות בנושאי יהדות. "בגלל שאני מייצג גם בחור ישיבה, גם חוזר בתשובה, גם נושר וגם חרדי, אני מגיע לכל אחד ומדבר איתו בגובה העיניים".

גלית עלתה לישראל בשנת 1992 מברית המועצות, וצללה אל עולם היהדות בלי רקע קודם, אולם ניר, שידיעות הלכתיות דווקא היו לו, השלים לה את התמונה החסרה במהרה, ויחד הם החלו בדרכם חדשה.

אחרי כל כך הרבה ניסיונות מצד אבא להחזיר אותך לדרך טובים, איך הוא מרגיש כשהוא רואה אותך ככה?

"אבא בעננים", אומר ניר. "יותר מזה, הוא עבר לאופקים, על מנת להיות כאן איתנו, מעורב בהקמת הכולל, העברת השיעורים וכל מערך הקירוב. יש לנו כאן מעין ´הידברות´ קטנה". איפה אתה רואה את עצמך בעתיד הקרוב? "אני לא נביא ולא בן נביא, אבל השאיפה שלי היא שתוך כמה שנים לא יהיה אף חילוני אחד שלא ידע שיש אלוקים. אם להביט בשינוי הגדול שהתרחש באופקים במשך 11 חודשי העבודה שלנו כאן, אני מאמין שזה מציאותי". מה דעתך על התרומה של ´הידברות´ לדור שלנו? "הרבה אנשים תופסים את היהדות כפי שהיא מוצגת להם על ידי התקשורת: שחור, הפגנות ואבנים. ´הידברות´ מגלה לנו כי התורה היא המערכת המסועפת ביותר בעולם, ושהיא, ורק היא, יכולה לתת לאדם היהודי את האושר האמיתי שלו. אנחנו חייבים את הכל להידברות". לשאלות בנושאי יהדות ניתן להתקשר לניר שלמה אוחיון: 054-2288465 או 077-2009194.