על הניסים ועל נפלאות הבריאה

אחת הבעיות המרכזיות, המהוות, לכאורה, מכשול בדרך לאמונה על הנאמר בתורה, היא ההתייחסות להתרחשות הנסים. בדורנו, בו התקדם המדע בצעדי ענק והגיע להישגים מרשימים בשטחים, שעד לפני זמן לא רב היו "מחוץ לתחום", חש האדם הפשוט כי האמונה במציאות הנס נראית כדבר התלוש מן המציאות.

אדם מן השורה מקבל, בדרך כלל, את ידיעותיו אודות המדע מאמצעי התקשורת השונים, אלה מנסים להעביר נושאי מחקר בדרך פופולארית ומובנת לציבור שאינו עוסק בכך, בחוסר העמקה ובשטחיות, וללא יכולת הקורא והמאזין לבדוק ולחקור את הנושא. אי לכך, הופך בן דורנו להיות "מאמין" במדע באמונה שלמה. הוא מתפעל מגילויי המדע, ועקב כך הוא דוחה בתת-מודע כל קביעה, שבמושכל ראשון נראית כסותרת את המדע. אמנם, לפי הלך חשיבה שטחי, נראה לכאורה, כי במדע המבוסס על חוקיות קבועה בתכלית אין מקום לנסים, שמשמעותם היא תופעות שמחוץ למסגרות קבועות. איזה הסבר מדעי יכול להיות לתופעה מעין קריעת ים סוף, או נס פך השמן של חנוכה?

מבט מעמיק יותר ילמדנו כי אין כל סתירה בין המדע ובין האמונה בהתרחשות נסים. כיום, הישגי המדע עצמם יכולים לקרב לשכלנו את הבנת חכמינו בחוקי הטבע. לא זו בלבד שתיתכן אפשרות של נס, כגון קריעת ים סוף, אלא שכולנו עדים לנסים תכופים שאף עולים עליו בערכם. אך, מתחילה עלינו לדון בטיבו של המדע ובשטחי פעולתו.  

חוקי הטבע ומגבלות המדע

לעולם הגשמי, על מכלול התופעות והעצמים הנקלטים בו בחושינו, אנו קוראים בשם "טבע". תופעות חוזרות אלו הביאו את האנושות לקרוא לתופעות מעין אלו "חוקי טבע". כאשר נוכחו אנשים לדעת כי חפץ פלוני נופל אל האדמה, וכמוהו אחר, באו לידי הכללה הקובעת כי כל הגופים נמשכים אל כדור הארץ, והרי לך חוק טבע. על-ידי ניסויים ניתן לקבוע "כללי התנהגות" כמותיים ולהעניק להם את השם "חוק המשיכה העולמי". אין כל הוכחה מדעית אפשרית לעובדה שקיימים אמנם חוקים אלה, ואין כל הסבר מדעי או הוכחה לכך שהם קבועים לעולם ועד. מדעי הטבע מתבססים על ההנחה המוקדמת שחוקי טבע קיימים, ושהם קיימים בכל זמן ומקום. הסיבה להתנהגות הטבע כפי שאנו מבחינים בו, תהיה תמיד מחוץ לתחום חקירת המדע, בשל היותה עוסקת במהות ובתכלית, ובשאלה פילוסופית ולא כמותית. גם הספקן ביותר יסכים, לכל הפחות, כי לא תיתכן חקירה מדעית בדבר סיבת חוקי הטבע ומקורם, שהרי אם מחר לא תזרח השמש, לא נוכל לתבוע את הטבע על "הפרת חוזה".  

נדגים מדוע המדע אינו יכול להסביר את הסיבות להתנהגות הטבע, אלא רק לחקור "כיצד הטבע מתנהג". אם נשאל מדען: מהי הסיבה שחומר פלוני הוא דליק והאחר אינו דליק? תשובתו, מן הסתם, תהיה שקיים שינוי בפוטנציאל החמצון של שני החומרים. משנחקור מהי הסיבה לשינוי זה, הוא ישייך זאת למרחק שונה של האלקטרונים מן הגרעין באותם חמרים. משנמשיך לחקור מהי הסיבה לאותם מרחקים שונים, הוא יתלה זאת במספר קליפות אלקטרוניות שונות. כך, על כל תשובה שנקבל ממנו, עדיין יוותר מקום לשאלה נוספת בדבר סיבת אותה תופעה, ואל הסיבה הראשונית לא נגיע לעולם בדרך זו של חקירה מדעית. נמצא, שכל תשובותיו של המדע, אינן אלא שרשרת של תופעות נמדדות, אך את הסיבה הראשונית אל לנו לחפש בתחום המדע, באשר זה אינו שטח פעולתו.

המדע מגביל עצמו מראש לעסוק רק בתופעות כמותיות ובשאלות: "כמה?" ו"איך?", וממילא אינו עוסק במציאות רוחנית ובשאלות "לשם מה?" ו"מדוע?". המדע גם מגביל עצמו מראש רק לתופעות שניתן לחזור עליהן כל אימת שרוצים. בשל הגבלות אלה, ניתן לראות באמצעות השקפת העולם של המדע רק תמונה חלקית ביותר של העולם. המסתפק בתמונה חלקית זו, דומה לאדם המאמין רק לחושיו, ולגביו לא קיימים כלל גלי רדיו, מכ"מ, קרינה קוסמית וכו´. כל דעה הנאמרת על-ידי איש מדע בנושא הסיבה הראשונית, או בהתייחס ל- "לשם מה?" או "מדוע?", הינה דעה אישית, והינה בגדר אמונה פרטית בלבד.

השפעת ההשקפה הדטרמיניסטית על הפילוסופיה של המדע

דורות רבים חיו אנשים תחת השקפת העולם הדטרמיניסטית, לפיה אין כל מקום למציאותם של נסים בעולם. ההשקפה הדטרמיניסטית עברה גלגולים רבים ולבשה צורות חשיבה שונות, אך המשותף לכל גלגוליה השונים היא ההנחה כי אין מתערבים בטבע כוחות רוחניים לא ידועים, ולכן הוא פועל לפי חוקיות קבועה ונצחית. לפי השקפה זו, אם אנו יודעים מצב התחלתי מסויים של מערכת כלשהי, אנו יכולים, תיאורטית לפחות, לדעת מראש כיצד תתנהג מערכת זו עד סוף כל הדורות. מובן שבעולם כזה אין מקום לנס. לפי הלך מחשבה זה אין גם מקום לגנות דבר שקר או טעות, כי הם תולדה של חוקי טבע שפעלו על המוח, ללא שהיה לאדם האומר או פועל אותם מוצא אחר. מובן גם כי אין מגיע שכר או עונש לאדם הפועל כאוטומט, באשר כל מצבי התנהגותו ניתנים לחיזוי מראש, ללא יכולת לשנות אותם.

עד תקופת פ. בייקון (1561-1626), היתה נטושה מלחמה בין האמונה לבין הכפירה שאחזה בהשקפה דטרמיניסטית חומרנית (כפירה במציאות רוחנית). ההכרעה לא יכלה לבוא באמצעות מדידות מדעיות. ההתבטאויות לכאן או לכאן היו עניין של הרגשה, ובעיקר של רצון. עם התפתחות המדע המודרני, בעיקר במאה ה-19, נוצרה השקפת עולם דטרמיניסטית מוצקה, ששימשה בסיס מדעי לכל הרוצה לכפור. בתקופה זו התבטאו מדענים בנוסח: "סוף סוף הצלחנו להסביר את העולם מבלי להזדקק להשערה של ´בורא´!". התבטאות זאת נעשתה תוך התעלמות מגבולות המדע שהוזכרו לעיל. מדען האומר שאין המדע עוסק בתופעות שלא ניתן לחזור עליהן, ולכן אין מקום למציאותו של הנס, משול לאדם המצלם במצלמה משוכללת שטווח עדשתה מוגבל, ואי לכך אינו יכול לצלם הכל. איוולת היא לחשוב שהכל נתפס בעדשת המצלמה. המדען יכול, לכל היותר, לטעון, בהכירו את גבולות המדע, שנס אינו דבר מדעי, אך הוא אינו יכול להוציאו מחוץ למציאות, בהכירו את מגבלות המדע.

למרות זאת, המאה ה-20 הביאה עמה תמורה יסודית בכל הקשור לחשיבה המדעית. ´בנינים מדעיים´ שנחשבו בלתי ניתנים להריסה, התמוטטו כליל, ופינו את מקומם לתיאוריות חדשות, שאף הן אינן נחשבות כמוצקות. אנשי מדע הפכו להיות פחות יהירים ויותר זהירים. רוב הפיסיקאים בזמננו סבורים שכל גילוייהם אינם אלא פחות מטפח, בעוד שטפחיים ויותר נשארו מכוסים ונעלמים. בין שאר ה"אמיתויות" שפשטו את הרגל במאה ה-20 נמצא גם הדטרמיניזם.

החידוש בהשקפת המדע של זמננו הוא, כי המדענים חדלו לקבל מאליו ששכל האדם וההיגיון הישר יוכלו לתפוס את מהות הטבע, והם מסתפקים בכך כי הם מסוגלים לבנות דגם מתמטי אשר מייצג את התופעות הנמדדות, עד החלפתו בדגם יעיל יותר.

שכלנו אינו בנוי באופן שיוכל להבין איך יתכן שאלקטרון מסויים יתפקד גם כחומר וגם כחלקיק לא-חומרי. וודאי שההיגיון אינו תופס איך זמן יכול ללכת בקצב מואץ או מואט בהתאם למערכת בה הוא מוצב. כל זה אינו מפריע למדען בן-זמננו לטפל בתופעות אלו כבעובדות קיימות, ולבסס את עבודתו המדעית בהתאם לכך.

המדע, לא רק שאינו יכול לשלול את אפשרות קיום הנס במציאות, אלא אדרבה, מלמדנו כי המציאות וסיבת העולם אינם יכולים להיות מובנים בשכל האנושי.

תפיסת הטבע והנס אצל המאמינים בבורא

בעוד שלגבי הכופר לא קיימת כלל מציאות של נס והתרחשות שאינה ניתנת לצפיה מראש, המאמין יודע כי בעולמו של הקב"ה קיימים נסים. יתירה מזאת, המאמין יודע כי מקור התנהגות הטבע וסיבת התרחשות מאורעות הנראים לנו כנס, אחד הם, ומקורם ברצון הבורא. לגביו אין הבדל בין נס לטבע. הטבע הינו ביטוי לרצון הבורא שדברים יתהוו באופן מתמיד כך שנהיה מורגלים בהם, ונס הינו ביטוי לרצונו שדברים יתהוו, שלא כפי שהורגלנו לראותם. עצם ראיית החידוש שבהם מעוררת הבחנה בהשגחת ה´.

המעיין במקורות יבחין כי למילה "נס" שתי משמעויות:

א) דגל, אות – "על הר נשפה שאו נס" (ישעיהו יג, ב).

ב) מאורע פלאי החורג ממסגרת התופעות הנפוצות, שאנו רגילים לכנותם ´חוקי טבע´.

נוכל למצוא קשר ענייני בין שתי משמעויות אלו, משום שהפרת חוקי הטבע לעיתים מזומנות על-ידי הקב"ה, הינה אות וסמל להשגחת ה´ בעולמו.

מציאות "חוקי טבע" כלשהם, היא הכרח הגיוני לקיום חיים במובן המקובל עלינו. לו יצוייר עולם בו אין כלל חוקיות כלשהי, לא היה שייך המושג "ניסיון חיים", ולא היה מקום לבחירה חופשית כיוון שהאדם לא היה יכול לשער את תוצאות מעשיו. בדרך זו יכולים אנו להעיז לקרב לשכלנו את אחת האפשרויות לסיבת בריאת החוקיות בטבע. מאידך, הטבע הוא בבחינת ניסיון לאדם. אם יטעה לחשוב שהבורא מסר לטבע כוחות לפעול באופן עצמאי, יכשל בהלך חשיבה כפרני. מתוך ראייתו את מהלך העולם בדרך הטבעית של ´סיבה ומסובב´, עלול האדם לטעות ולחשוב שיוכל לנהל את הסיבות כחפצו, באמצעות כוחו וכשרונותיו. מבחינה דתית, צורת חשיבה כזו היא פסולה בתכלית, ועל ידה מרוחק האדם מכל הרגשים רוחניים. כבר נתפרשה המילה "טבע" בפי פרשנים כגזורה מהמילה "טביעה" – שקיעה מוחלטת ומסוכנת.  

שונה מזו בתכלית היא השקפתו של המאמין, ובהתאם לכך שונות הן גם דרכי התנהגותו. יותר מכך, גם בגישתם של המאמינים והתייחסותם לפעולות ולמעשים, ניתן להבחין בדרגות שונות. יש המאמין בקב"ה ויודע שאף כי הוא משתדל לעשות כל מעשיו בחישוב נכון וקר, יתכן שלא תעלה בידו ההצלחה, באשר ישנן אינסוף סיבות היכולות לשבש את תכניותיו, כגון מחלה, תאונה וכו´. אדם כזה מאמין בה´ ומתפלל שיסייע בידו למלא חפצו כרצונו, ולא עוד אלא שמתוך אמונתו הוא מכיר בכך, שגם כשרונותיו לתכנן תכניות, לערוך חישובים ולשלוט בטבע, הוענקו לו מהבורא. אף על פי שגישה זו רחוקה מן הגישה הכפרנית, מכל מקום אין זו האמונה הטהורה, שהרי בסיכומו של דבר, סבור אותו אדם שישנו מעין "שיתוף" בשליטה בעולם בינו לבין הבורא. הוא, האדם, שליט על מעשיו ופעולותיו, והבורא מסייע לו בחייו. בצורת חשיבה כזו עדיין נותר מקום למחשבה "כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה".  

בדרגה נעלה יותר עומדים אלו הרואים בכל עניין טבעי מעשה ה´. משל למה הדבר דומה? לאדם המביט דרך חור המנעול, ובו הוא רואה עט הכותב מעצמו על גבי נייר. הכופר המסרב להאמין בהשגחת האלוקים, משול לאדם המסרב לפתוח את הדלת ולראות שהעט אינו כותב מעצמו, ושאדם אוחז בו ומפעיל אותו. הוא ממשיך להביט בעד החור, בסוברו שאכן זהו כל המרחב שבעדו ניתן לחזות בדברים. המאמין מכיר ויודע כי אין הטבע כולו אלא כעט הנתון ביד הכותב. דרגה זו גבוהה יותר מזו שהצגנו לעיל, אך עדיין אינה מושלמת מבחינה דתית, באשר עדיין תופס בה הטבע מקום מרכזי.

תפיסה צרופה של הטבע

ההשגה הדתית הצרופה גורסת כי כל מציאות הטבע אינה אלא הסוואה לאלוקות, וכשלעצמו אין לטבע מציאות ממשית כלשהי. "העולם" מלשון העלם, הסתר. חכמינו, אשר תיקנו לומר פעמיים בברכת ´´יוצר אור": ´המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית´, לימדונו בכך שאין הבריאה מציאות מוחלטת שנבראה פעם אחת ומאז עומדת בכח עצמה, אלא כל רגע ממש צריכה לבריאה מחודשת. נמצא שהוויית כל רגע חדש היא פעולה חדשה של רצון הבורא. הצורף שעשה כלי, הרי יצר ´יש מיש´, וככלות מעשהו שוב, אין הכלי נזקק לאומן ועומד בפני עצמו. לא כן בבריאה שברא הקב"ה שהיא ´יש מאין´, וכלשון "בעל התניא": "...שבהסתלקות כח הבורא מן הנברא, חס ושלום, ישוב הנברא לאין ואפס ממש, אלא צריך להיות כח הפועל בנפעל תמיד להחיותו ולקיימו...".

השגה צרופה זו בנויה על יסוד תפיסת אחדותו המוחלטת של הבורא, כי הוא לבדו הפועל, וזולתו אין כח או ממשות נפרדת כלל. לפי השגה זו, תוכן הבריאה ושורשה ברוחניות, ולחומר מצד עצמו אין ממשות כלשהי.

סיבות למאורעות במישור הרוחני

כיון שכל המתהווה לעינינו בעולם הגשמי, שורש הווייתו ברוחניות, נשכיל להבין כי יחסי הגומלין בעולם הגשמי הם על-פי דרכים רוחניות, ולתכלית רוחנית שנקבעה על-ידי הבורא. זו משמעות הכתוב: "אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי" (ירמיהו לג. כה). המשכיות חוקי הטבע תלויה בקיום התכלית הרוחנית הכתובה התורה.

ההתבוננות בנעשה בעולמנו מבעד למשקפיים של ´סיבה ותולדה´ חומריים, מנוגדת לדעת התורה. לדוגמא: במצבנו הבטחוני היום, המבט הטבעי גורס כי מה שדרוש לנו הוא תוספת נשק, צבא טוב יותר, וזיק של חסד רגעי מנשיא ארה"ב. מבט התורה מעביר את הסיבות לתחום הרוחני, והוא גורס כי אמנם אין סומכים על הנס, ואין אנו רשאים להסתמך על זכויותינו בתחום הרוח, כי אין בידינו מאזני המשקל לדעת אם אכן ראויים אנו שיארע לנו נס, אך כוחנו הוא בתחום הרוח – "בזמן שקולו של יעקב מצוי בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, אין הידיים ידי עשיו שולטות" (ילקו"ש בראשית רמז קטו). אולי בשכלנו נראה בתחילה כי אין קשר בין מלמול מספר מילים הנקרא ´תפילה´, לבין הצלחתנו החומרית בתחומים שונים, אך אין זה משנה את המציאות האמיתית. החומר הינו אך ביטוי לרוח, ואין לו כל ממשות בפני עצמו.

המבט הטבעי בדרך של ´סיבה ומסובב´ גם אינו יכול להסביר את הכתוב "צדקה תציל ממות" (משלי י, ב), כמו את דברי חכמינו "עשר (הפרש 10% ממשכורתך לצדקה) – בשביל שתתעשר" (תענית ט, א). למעשה, כל ההיסטוריה של עם ישראל מנוגדת למבט הטבעי. הורתו ולידתו של עם ישראל רצופים היו הנהגות שמחוץ לדרך הטבע, וגם כל קיומו עד עצם היום הזה נוגד את כל כללי ההיגיון. עמים גדולים וחזקים ממנו נכחדו בלא להשאיר זכר, והוא חי וקיים כבר למעלה מ-3,000 שנה.

נס הטבע בהשקפת המאמין

לאחר שמתבהרת לנגד עינינו התמונה היסודית, שכל מציאותו של הטבע מקורה ברצון הבורא המקיימו בכל עת ורגע, לא נופתע למקרא קביעתו של ר´ חנינא בן דוסא: "מי שאמר לשמן וידלוק – יאמר לחומץ וידלוק" (תענית כה. א). הן כבר הובהר לעיל שהסיבה הראשונית לתופעת הדליקה אינה בנמצא בתחום החומר, והסיבה האמיתית אינה אלא רצון הבורא. לפיכך, פונה ר´ חנינא בן דוסא לסיבה זו ללא כל תיווכים, וברצונו של הקב"ה אפשר בהחלט שחומץ ידלק כשם שהשמן דולק. במחיצת ר´ חנינא בן דוסא מתבטלות כליל ההגדרות המקובלות המבדילות בין נס וטבע. לדידו הם היינו הך – השגחת הבורא.

יודעים אנו כי הנהגת הקב"ה בעולמו הינה ´מידה כנגד מידה´. אדם הזוכה להגיע למדרגה כזו, שהוא רואה כמעט בחוש את המהות הרוחנית שבטבע, ולגביו גם הטבע הוא בבחינת נס, ההשגחה אתו תהיה גם כן בנסים גלויים. זאת משום שלגביו אין צורך באותו הסתר שבטבע. אדם מגושם הרואה רק את החומריות, ההנהגה עמו תהיה בדרך הטבע, כי ממילא אם יתרחש עבורו נס, לא יבין את ה"תשדורת" האלוקית, אלא יבנה תיאוריה והסבר מדעי לכך.באורח זה נבין את פרשת ההיסטוריה של עמנו, שבהיותו במדבר זכה לשרשרת רצופה של נסים, באשר מבטו היה רוחני מיסודו (דווקא הנסים התמידיים העמיקו אצל עמנו את הידיעה בדבר מהותו האמיתית של הטבע). כאשר ירדו ישראל ממדרגתם הרוחנית, פסקו הנסים שליוו אותם בתמידות, ופסקה מהם הנבואה.

התבססות על נסים כבסיס לחיזוק האמונה

יש המצביעים על נסים קבועים המתרחשים בטבע, כמו, למשל, מפל הטמפרטורות ההפוך, וחידת אי-התפוצצות השמש (משום תהליכי היתוך גרעיני המתרחשים בה), ולומדים מכך את נפלאות ההשגחה העליונה.

נוכל להרבות בדוגמאות בכיוון זה, אך נסתפק באחת: כח המשיכה הוא הכח הדומיננטי והיסודי בטבע. אין למדע הסבר מדוע הוא פועל כפי שהוא, אולם לו יצוייר שהיה חל שינוי זעיר ביותר, אפילו בגודלו של קבוע-המשיכה-העולמי, היה כל מבנה על כדור הארץ מתמוטט כהרף עין. שוב רואים במוחש שרק רצונו של הקב"ה מחזיק את העולם.

נוכל בהחלט לקבוע, כי הבחינה העמוקה יותר להשגחת הקב"ה בעולמו היא דווקא הטבע, שהוא נס גדול ומתמיד. החיים עצמם והתמדתם מעידים כמאה עדים על יוצרם ועל השגחתו בתבל. די אם נתבונן בפלא הקבוע של חיבור נשמה רוחנית וגוף, כדי להתפעל ולחוש את מציאות ה´ והשגחתו התמידיים. אין המדע יכול להסביר את החיבור המופלא בין גוף ונשמה. אין למדע הסבר באיזו דרך מסוגל צער עמוק לגרום להפסקת פעולתה של המכונה הביוכימית-פיזיקאלית הקרויה אדם. בדומה, כיצד יסביר המדע את העובדה כי הקיבה מכילה כימיקלים ואנזימים המסוגלים לעכל כל חומר חלבוני, אך את עצמה היא אינה מעכלת. למעלה מזה, עם מותו של האדם מתחילה מיד הקיבה לעכל את עצמה. מהו אותו דבר מסתורי, שאינו מתגלה על-ידי המדע, אשר בעזבו את הגוף, עם המיתה, גורם לשינוי הטבע? במשך כל חיי האדם פועל כח הדואג לארגון ושמירת הסדר המדהים בגוף. עם המיתה חוזר הטבע ופועל לפירוק ועיכול החומר (הגופה), כדרכו על כל העצמים הנתונים ב"שליטתו".

מה צדקו דבריו של החפץ חיים שאמר כי לפנים היו אנשים במדרגה גבוהה שיכלו לתפוס את המהות הרוחנית בעולם, על-ידי מדרגתם הרוחנית. כיום, אנשים מתקשים להבין כיצד כל מעשי האדם ידועים ונרשמים בעולם אחר. עבורם, גלגל הקב"ה את התפתחות הטכנולוגיה, באופן שכל אדם המשתמש ברדיו, טלויזיה וכו´, רואה בעיניו את המציאות של "סוף דבר הכל נשמע" (סוף קהלת). ואף אנו נאמר כי חידושי המדע של העת האחרונה באו לקרב את האמונה יותר להכרתנו, ביודענו כי מקור החומר ברוחניות. מכאן ילמד האדם מוסר השכל לעצמו: "את האלקים ירא ואת מצוותיו שמור כי זה כל האדם" (קהלת שם).