חנוכה - ניצחון הרוח

בחג החנוכה, כדאי להתבונן במהותה של מלחמת החשמונאים. ידוע שאנטיוכוס לא ביקש להשמיד את היהודים במובן הגשמי, אלא את רוחם, את היהדות. אנטיוכוס היה "נאור", "מתקדם", והוא החליט שאדם יכול להיות – או רוחני או גשמי – אין אמצע. מצד אחד, היו פילוסופים שהיו מתבודדים בהרים, מתנערים מכל ענייני העולם ועוסקים אך ורק במחשבות פילוסופיות – אלה היו מבחינת אנטיוכוס – הרוחניים. מצד שני, רובם של היוונים עסקו בעיקר בחומריות וסגדו לגוף, לשרירים ולתאוות.

והנה, מגיע אנטיוכוס לירושלים והוא מגלה תרבות חדשה. עם ישראל נוקט את דרך האמצע – "שביל הזהב" – שילוב הרוחניות והגשמיות. "ונשמרתם מאד לנפשותיכם" – היהדות מחייבת לשמור על הגוף. כמו כן, הרמב"ם בהלכות דעות (פ"ד הי"ד) כותב שעל האדם להתעמל, והסיבה: "הואיל והיות הגוף בריא ושלם מדרכי עבודת השם הוא, שהרי אי אפשר שיבין או ידע דבר מידיעת הבורא והוא חולה". כלומר אי אפשר להתעלות בעבודת ה כאשר האדם טרוד בחוליו. כדי לפרוח מבחינה רוחנית, צריך הוא לשמור גם על גופו. אולם מאידך, אין להפוך את הגוף למטרה, ואת הגשמיות לעיקר.

הדרך היהודית היא לחבר שמים וארץ: מצד אחד, לא להקצין ולהתבודד בהרים, לאכול עשבים ולשתות ממעיינות, כמו שעשו הפילוסופים כדי להיות פרושים מהעולם. אך מצד שני, לא לשכוח את תפקידו הרוחני של האדם בעולם, ולא להפוך את הספורט לאליל. מגיע אנטיוכוס לארץ ישראל ונדהם. לנגד עיניו הוא רואה את הגשמיות והרוחניות דרים בכפיפה אחת, ועם זה הוא לא מוכן להשלים. הוא מקים אצטדיונים ותיאטראות ומבקש מהיהודים להתייוון. הוא מעמיד חיילים שיחייבו יהודים להקריב חזירים לפני הפסל, ועושה הכל כדי להכניס בהם את האלילות ואת הערצת הגוף.

למרבה הצער, התרבות היוונית אכן השפיעה על עמנו, והיא נותנת את אותותיה עד עצם היום הזה. כך למשל, המילה "מכבי" – מבטאת את מלחמת המכבים למען הרוחניות התורנית, וראשי תיבותיה – מי כמוך באלים ה. ואילו היום נעשה שימוש בשם הזה דווקא בייצוגה של התרבות היוונית. קבוצות משחק של מבוגרים מקבלות את השם "מכבי", בעודן מייצגות את תרבות הספורט היוונית – היפך הגמור ממשמעותה של המילה "מכבי". ושוב, כאמור להתעמלות מקום חשוב ביהדות, אך אין לעשות ממנה מטרה בפני עצמה ומושא הערצה.  

מסופר על תלמיד חכם, מגדולי הדור, שנסע פעם בכביש ירושלים תל-אביב. כשהתקרב לירושלים ראה שיירה של רכבים היוצאים מירושלים לכיוון תל-אביב. הנהגים  צעקו ונופפו בצעיפים. שאל הרב את הנהג: "על מה הם נרעשים כל כך?". תמה הנהג ושאל: "לא שמעת, הרב? היה משחק בין ישראל ליוון, וישראל ניצחה אחת-אפס!". אמר לו הרב: "באמת לא שמעתי שהיה משחק, אבל עכשיו הבנתי – יוון ניצחה שתיים-אפס".

"לא, הרב, ישראל היא שניצחה! - והתוצאה הייתה אחת-אפס", תיקן אותו הנהג. "הבנתי", חזר הרב על תשובתו, "יוון ניצחה שתיים-אפס". כאן כבר הבין הנהג שהרב רומז למשהו וביקש ממנו להסביר. "רְאה", החל הרב להסביר, "לפני כאלפיים ומאתיים שנה באו לכאן היוונים כדי להכניס את התרבות שלהם – פולחן הגוף – אלינו. ואז קמו המכבים, ניצחו אותם, גירשו אותם וטיהרו את בית המקדש. אם היום אנו מזמינים אותם אלינו כי הפכנו להיות כמותם – זה כבר אחת-אפס לטובתם. ואם אנו ניצחנו אותם כי נהיינו כבר מעליהם בתרבות הזו, וגם חוגגים על הניצחון - זה כבר שתיים-אפס לטובתם".

עלינו כיהודים להיות גאים במורשתנו היהודית, לצעוד בדרך התורה והמצוות, ובכך להתחבר בגאון למכבים הדתיים שלחמו ביוונים בימים ההם בזמן הזה, ולהמשיך את ניצחונם– ניצחון הרוח על החומר. שבת שלום וחנוכה שמח.

למדור פרשת השבוע באתר הידברות

פרשת מקץ – כל הסרטים ב-VOD הידברות