יהודה המכבי

1. בשנת 161 לפני ספה"נ נולד יהודה המכבי במודיעין שבהרי יהודה, והוא השלישי מחמשת בניו של מתתיהו החשמונאי. הימים ימי בית שני.

2. באותה שעה מבקש אנטיוכוס הרביעי להנחיל בכוח הזרוע את התרבות היוונית לעם ישראל. הוא אוסר על היהודים ללמוד תורה, לשמור שבת ולקיים את מצוות ברית המילה. 

מרד החשמונאים

3. מתתיהו החשמונאי מחליט להרים את דגל המרד. אולם שנה אחר כך, טרם פטירתו, הוא מעביר את ההנהגה לבנו יהודה. סמל המרד: "מי כמוך באלים ה'" – ראשי תיבות "מכבי".

4. בהנהגת יהודה, נלחמים המכבים ביוונים על ידי מארבים. באחד המארבים, מפתיעים המכבים את צבאו של אפולוניוס ומשמידים אותו. 

5. בעקבות כך שולח אנטיוכוס את המצביא סיירון. גודל צבאו פי שתיים מצבאו של אפולניוס, דבר המעורר את חששם של המכבים.

6. יהודה מעודד את רוחם של המכבים ופונה אליהם בדברי עידוד: "הם בוטחים על המונם ועל רוב חיילם להשמידנו... ואנחנו נעמוד על נפשנו להילחם בעד חיינו ותורתנו. לכן אל תיראון ואל תעצרון מפניהם, כי השמד ישמידם ה' לעינינו".

7. גם את צבאו של סיירון מפתיעים המכבים, ובמעבר הסמוך לבית חורון הם אורבים ליוונים ומנצחים בקרב. סיירון המצביא נהרג בידי יהודה. 

8. בקרב אמאוס (לטרון), נלחמים המכבים נגד צבאו האדיר של גורגיאס. המכבים מדמים בריחה ומגיעים בהפתעה לבסיסו של גורגיאס, שם הם נבהלים מצבאו האדיר. 

9. יהודה פונה למכבים ומעודד את רוחם: "זכרו את אבותינו אשר הצילם ה' על ים סוף ברדוף פרעה אחריהם ברכבו ובפרשיו. קומו נא ונצעק אל ה´ אלוהינו לתת לנו חסד ורחמים, ויזכור את בריתו אשר כרת את אבותינו, וישמיד את כל החיל הזה לעינינו...".

10. גם בקרב הזה גוברים המכבים, מה שמעודד יהודים נוספים להצטרף ולקבל את הנהגת יהודה. המכבים פונים לשחרר את ירושלים, מטהרים את בית המקדש, רואים את נס פך השמן וקובעים את חג החנוכה.

חג החנוכה נחגג במשך שמונה ימים מדי שנה, החל מכ"ה בכסלו – ב' או ג' בטבת. את החג תיקנו החשמונאים לזכר שני הניסים העצומים שאירעו בזמנם – כאשר ניצחו באופן ניסי את היוונים העצומים, וכיוון שמצאו פך שמן אחד שהספיק לשמונה ימים.

בחג זה מדליקים נרות חנוכה, ומוסיפים תפילות הלל והודאה, כאשר בסוף תפילת שחרית מוסיפים הלל שלם, ובברכת המזון ובתפילות שמונה עשרה מוסיפים 'על הניסים' בברכת ההודאה.

חג החנוכה וחג הפורים הם שני החגים היחידים שנקבעו מדרבנן, ומוזכרים בתורה רק ברמז. זאת בשונה מראש השנה,יום כיפור ושלושת הרגלים (פסח, שבועות וסוכות) שחיובם הוא מפורש מן התורה.