אז במי להשקיע?

שאלה: מאז שהתחלתי לשמור מצוות התעורר בי רצון עז לעזור גם לאחרים להיבנות מבחינה רוחנית, אולם דבר זה דורש ממני זמן ומאמצים שלפעמים באים על חשבון הבניין הרוחני הפרטי שלי. מה קודם למה?

בתודה, ברכה מהצפון.

החשיבות להשקיע באחרים

ברכה יקרה,

הרצון שלך לעזור לאחרים ברוחניות, הוא רצון חיובי ונכון. על פי השקפת התורה, ישנו ערך גדול, ואף חובה, על כל יהודי ללמד תורה לאחרים בנוסף ללימוד העצמי שלו. עניין זה בא לידי ביטוי בברכת אהבת עולם (בתפילת שחרית), שם אנו אומרים: "ותן בלבנו בינה להבין ולהשכיל, לשמוע ללמוד וללמד... את כל דברי תלמוד תורתך באהבה". אנו מבקשים בזאת מאת הקב"ה שיתן לנו את היכולת ללמוד ואחר כך ללמד. מעניין, שרק אחר כך אנו מבקשים "לשמור ולעשות ולקיים". משמע, שלימוד התורה לאחרים מסייע, ואולי אף מהווה תנאי, לקיום הלימוד למעשה. מדוע?

התשובה לכך היא, מפני שעל ידי שאדם מלמד תורה לאחרים, החומר הנלמד מתלבן ומתבהר אצלו היטב, וגם נחרט היטב בזיכרונו. בנוסף, המלמד לאחרים צריך להתאמץ ביתר שאת לקיים את הנלמד הלכה למעשה, על מנת להיות בבחינת "נאה דורש ונאה מקיים".

סיבה נוספת המחייבת אותנו ללמד אחרים תורה, היא הציווי "ואהבת לרעך כמוך". "אהבה" פירושה להיטיב עם כל יהודי בכל מה שאפשר, ובודאי שלזכות את החבר מבחינה רוחנית בלימוד תורה וקיום מצוות, זוהי ההטבה הגדולה ביותר שביכולתנו להיטיב ליהודי. מעלה גדולה היא להיות ממזכי הרבים, כפי שחז"ל דרשו (בבא בתרא דף ט´ ע"א): "אמר רבי אלעזר, גדול הַמְעַשֶׂה (הגורם לאחרים לעשות מצוות) יותר מן העושה" (העושה את המצוות בעצמו). לאור דברים אלו, פסק הגאון רבי משה פיינשטיין זצ"ל בספרו (שו"ת אגרות משה אבן העזר ח"ד סי´ כ"ו), שעל כל יהודי  להקדיש עשירית מזמן לימודו על מנת לקדם יהודים אחרים ברוחניות.

החשיבות להשקיע קודם בעצמו

אמנם, עם כל החשיבות והתועלת שיש בלימוד תורה לאחרים, אין אדם רשאי לגשת למשימה זו לפני שהוא דואג, קודם כל, ללמד את עצמו. רק לאחר שבנה את אישיותו שלו, אזי יכול וראוי הוא להשפיע גם לאחרים.

דבר זה למדנו מרבי יוחנן בן זכאי, שעליו אומר המדרש: "רבי יוחנן בן זכאי עשה פרקמטיא (כלומר עסק במסחר) ארבעים שנה, ולמד תורה ארבעים שנה, ושימש (לימד תורה) את ישראל ארבעים שנה" (בראשית רבה ק´, י´).

כלל זה נכון הן לגבי אדם שיוצא ללמד אחרים בסביבה שלהם, והן לגבי אדם שמזמין אורחים לביתו על מנת לחזקם בשמירת מצוות. בשני המקרים אין לסייע לאחרים לפני שהמסייע מספיק מוכן לכך.

מדוע כה הכרחי להקדים "ללמוד" ל"ללמד"?

כמה סיבות לדבר:

1. למנוע נזק מן התלמידים

שלמה המלך כתב בספר משלי (ז´, כ"ו): "כי רבים חללים הפילה, ועצומים כל הרוגיה", ודורשת על כך הגמרא: "כי רבים חללים הפילה" - זה תלמיד חכם שלא הגיע להוראה ומורה, "ועצומים כל הרוגיה" - זה תלמיד חכם שהגיע להוראה ואינו מורה (מסכת סוטה דף כ"ב ע"א). הרי שאסור לאדם להורות תורה לאחרים לפני שהוא כשיר לכך, כיון שהוא עלול ללמד דברי תורה שגויים, ו"להפיל" מבחינה רוחנית את האנשים איתם הוא מתעסק. ואף על פי שדברי הגמרא נסובים על פסיקת הלכה, אך וודאי שהדברים נכונים לגבי כל תחום ביהדות: תנ"ך, השקפה, מוסר, עבודת המידות ועוד.

למעשה, כלל זה נכון לגבי כל תחום בחיים. ניקח לדוגמא סטודנט לרפואה שהתחיל את לימודי הרפואה שלו רק לפני חצי שנה, וכבר הוא מעניק דיאגנוזות רפואיות לחולים, ורושם להם מרשמי תרופות. כל בר דעת מבין שסטודנט זה, למרות כוונותיו הטובות, עלול לגרום לטעויות רבות, ואף לסיכון ממשי של חיי אדם. לא מפליא, שהחוק במדינות רבות בעולם קובע עונש מאסר על מעשים כאלו.

כן הוא הדין ברוחניות, קבלת עזרה רוחנית מאדם שטרם הגיע לדרגה המתאימה לכך – יכולה להיות מסוכנת והרת אסון.

2. למנוע נזק מן המלמד

בנוסף, המלמד לאחרים, בטרם הגיעה שעתו לכך, עלול לחבל ולפגום בבניה האישית שלו עצמו.

ראשית, מהבחינה הטכנית. הבנייה האישית, בפרט בשלביה הראשונים, היא משימה גדולה ומורכבת, שעל האדם  למקד אליה את כל הזמן והאנרגיה הקיימים, מטבע הדברים, משאביו של האדם מוגבלים, אם יפנה חלק מכוחות אלו לכיוונים אחרים, לא יוכל האדם לספק לעצמו את המשאבים הנדרשים לו עבור ההתמודדויות הפרטיות שלו.

בנוסף, אדם המצוי בשלבים רוחניים התחלתיים, כשעולמו הרוחני עדיין לא מבוצר דיו, עלול להינזק מהיחשפות לשאלות וקשיים של אנשים אחרים. היחשפות זו עלולה לעורר בו עצמו תהיות ושאלות, וחלילה למנוע את המשך העלייה הרוחנית שלו.

ניתן לדמות זאת לאדם שהמערכת החיסונית שלו חלשה במיוחד, ובכל זאת הוא הולך לבקר ולתמוך באנשים חולים. למרות שיש ערך גדול למצוות ביקור חולים, בכל אופן, במקרה זה ברור שהוא לוקח על עצמו סיכון גדול מדי של הידבקות במחלות של החולים, ובכך יוצא שכרו בהפסדו.

מסופר על הרב מבריסק, רבי יצחק זאב סולובייצ´יק זצ"ל, כי היה מתנגד לכך שתלמידי ישיבות ישתתפו בפעילות בתיכונים לנוער שאינו שומר תורה ומצוות, כדי לנסות לשכנע תלמידים להצטרף אל הישיבות הקדושות. הוא נימק, כי בחור ישיבה בשנות הבנייה שלו צריך שכל מגמתו תהיה לקנות עוד מעלות בתורה ובעבודה, ולשמור על עצמו. רק לאחר שעברה תקופה מנישואיו, רשאי הוא לעסוק בזיכוי הרבים, ותבוא עליו ברכה.

3. אפקט יעיל יותר

עוד עלינו לדעת, כי כאשר ניגש אדם ללמד את הרבים לאחר שכבר גדל בתורה ובעבודה, נכונים לו סיכויי הצלחה גבוהים מאשר אדם מתחיל, שסיכוייו קלושים יותר. הדבר דומה לקטר רכבת, המושך אחריו עשרה קרונות. ככל שהקטר עצמו חם יותר, כך יוכל למשוך אחריו משא כבד יותר. כן הוא בענייננו, ככל שהרב המלמד גדול יותר בתורה ובעבודת ה´, כך הוא יצליח יותר במפעליו.

החפץ חיים זצ"ל סיפר פעם על יהודי ירא שמים שרצה לזכות את עם ישראל, והחליט לנסוע לעיר הגדולה, מרובת האוכלוסין, כדי שיוכל להשפיע שם על ההמונים בדרשותיו. קם ונסע לאותה העיר והחל לשאת דרשות בבית הכנסת. אולם, למרבה האכזבה, המתפללים לא אבו כלל לשמוע את דבריו, וביקשו שיניחם לנפשם. החליט הדרשן לעבור לעיר קטנה, שבה האנשים נוחים ושקטים יותר, אולם לגודל צערו גם שם נכונה לו אכזבה מרה, כשלא מצא אוזן קשבת לדרשותיו. לאחר כמה ניסיונות נוספים החליט לחזור לעיר מגוריו ולנסות להשפיע על סביבתו הקרובה. שב לעירו, נכנס לבית הכנסת, והתחיל להטיף מוסר מעל הבימה. רק התחיל לדבר, ואוזניו שומעות לחשושים ורטינות מקרב הציבור: "מוטב שיגיד מוסר למשפחתו ובני ביתו...", והדרשן אכן שמע לעצתם, הפסיק לשאת את דרשותיו, ופנה לחנך את ילדיו. אבל גם הללו לא רצו לשמוע את דבריו.

או אז החליט היהודי היקר שכדאי לו פשוט להתחיל עם... עצמו. עלה לעליית גג ביתו והסתגר שם כמה עשרות שנים, תוך שהוא עמל בתורה ומשתלם בש"ס ובפוסקים. בנוסף, גם חיבר כמה ספרים ושלחם על פני תבל, והללו נתפרסמו לשם ולתהילה במדינה ובעולם כולו. לאחר תקופה זו החליט לנסות שוב ללמד את עם ישראל תורה. נסע לעיר הגדולה, והפעם חיכו לו אלפי יהודים בתחנת הרכבת, ממתינים בקוצר רוח לראות את הצדיק. כשאך נכנס הוא אל בית המלון, התמלא כל הרחוב סביבו בהמון אנשים, שמשאלתם היחידה היתה לשמוע מהצדיק דברי תורה וחיזוק.

סיים החפץ חיים ואמר: מכאן יש ללמוד שאדם הרוצה לחזק את הציבור, עליו להתחיל מעצמו, וכאשר יתקן את עצמו בתחילה, יעלה בידו אח"כ לתקן בקלות גם את העולם כולו.

מתי הזמן המתאים להשפיע על אחרים?

לאחר שהשקיע אדם בעצמו למשך תקופה ממושכת, הגיע לדרגה של קיום מצוות במלואן, רכש ידע נרחב בתורה וביהדות ובנה את מידותיו – אז יכול הוא להפיץ את מעיינותיו חוצה.

ישאל השואל, אם ימתין האדם עד שיגיע לכדי סיפוקו בעבודתו הרוחנית בכדי להשפיע מתורתו לאחרים, הרי אין לדבר סוף, משום שלעולם יש מקום להוסיף חיזוק בעצמו, בתורה, בעבודה ובמעשים טובים, ואימתי יעשה חיילים נוספים לעבודת השם?

התשובה היא, שאמנם תמיד יש מה להתקדם ברוחניות, אולם מספיק שהאדם מגיע ליציבות רוחנית מסוימת, ולבקיאות סבירה בתורה ובהלכה, על מנת שיתאים לעסוק בזיכוי הרבים. כמובן שצריך להתייעץ עם רב בכל מקרה לגופו.

בזמן שעובר בינתיים, כשאדם טרם כשיר להשפיע על אחרים מבחינה רוחנית, יכול וצריך הוא להשקיע מכוחותיו לעשות עם אחרים חסד בפן הגשמי (תמיכה כספית או כל עזרה גשמית אחרת).

אמנם יש לציין, שישנם אנשים שזיכוי הרבים חשוב להם כבר בשלב התחלתי יותר, כי הוא נותן להם דחיפה וחשק לקדם גם את עצמם מבחינה רוחנית. במקרים אלו יש להתייעץ עם רב בנוגע לאיזה זיכוי הרבים לעשות, וכמה להתעסק בזה, באופן שיביא לתוצאות חיוביות לו ולאחרים, מבלי שיגרום לנזקים האמורים לעיל.        

תמיד להוסיף בבניה האישית

חשוב להדגיש שגם כאשר אדם כבר בנה את הקומה הרוחנית הבסיסית שלו ופונה לעסוק בזיכוי הרבים, עדיין עליו להמשיך להשקיע גם בעצמו, ולהוסיף תמיד קומות רוחניות.

לאור זאת נבין את הסיפור המובא בגמרא (מסכת גיטין דף ס´ ע"ב) על תלמיד שהגיע לפני האמורא אביי, וביקש ממנו שילמדו תורה. השיב לו אביי: "עכשיו אני עסוק בלימוד שלי". בהמשך מסופר שאביי מצא זמן אחר ללמוד עם אותו תלמיד, אך מהסיפור מוכח שאת הזמן שהיה מוקדש ללימוד העצמישלו לא ביטל.

כך גם מצאנו אצל רבים מגדולי ישראל, שלמרות רצונם לעזור לכלל ישראל, עדיין הגבילו את שעות קבלת הקהל שלהם לזמנים מסוימים, על מנת להשאיר לעצמם זמן פרטי ללמוד ולהתעלות.

יסודות איתנים לבניין

ישנם אנשים שאינם מייחסים חשיבות מספקת לבניה האישית שלהם. הם עשויים להניח בטעות, שאדם שכבר שומר מצוות בצורה בסיסית ויציבה, סיים את עיקר העבודה הרוחנית שלו, וכל מה שהוא משקיע בעצמו מעבר לכך, הרי זה בגדר "מותרות רוחניות". אי לכך, הם בודאי יסברו שעדיף להשקיע את הזמן והכוחות בסיוע רוחני ליהודים הזקוקים לכך, מאשר להשקיע בעצמם. הם אף עלולים לחשוב בטעות כי התרומה לאחרים, מהווה תחליף להמשך הבניה האישית שלהם.

גישה זו אינה נכונה, משום שאלוקים רוצה מכל אחד מאיתנו לא רק לקיים מצוות באופן בסיסי ולהיראות יהודים שומרי מצוות כלפי חוץ, אלא לבנות בתוכנו בניין רוחני!

כיצד עושים זאת?

בבניין של אבנים, ידוע וברור לכל, שהקבלן צריך להשקיע תכנון וחשיבה מעמיקים על מנת לבנות בניין חזק וטוב. הוא צריך להשקיע בתכנון האדריכלי של הבניין, לבחור חומרים מתאימים וחזקים, לחשב את הזמן המתאים לבניית כל שלב, להעביר מדי פעם ביקורת קפדנית לגבי איכות הבניין, ולוודא שאין תקלות בבניה.