יום הולדת ביהדות

ומאידך מצאנו במדרש שכל טוב לבראשית (מ,כ) שרוב בני אדם מחבבים את היום שנולדו בו ושמחים בו ועושים בו משתה, ובהגיע יום הולדתם יש שנהגו לברך שהחיינו על פרי חדש או בגד חדש והיו אשר נהגו לעשות יום טוב לחכמים(שו"ת גנזי יוסף ח"ד). ובשו"ת כתב סופר (יו"ד סי´ קמח)כתב שהיה עושה סיום מסכת ביום שנולד. ומצינו בירושלמי(ר"ה פ"ג ה"ח) ובקרבן העדה שיום הולדת הוא יום נשמת ירידת האדם ירידה לצורך עלייה, הוא יום מיוחד ומסוגל לאדם שכן אמרו "לא במהרה אדם נופל ביום גינוסיא שלו שהמזל ביום ההוא שולט בו". וכן דרשו על הפסוק: "ויאמר משה אל יהושע" (שמות יז, ט) ולמה דווקא יהושע? כדי שיבחר אנשים כמותו שנולדו בחודש אדר (זוהר פרשת יתרו)ועיין עוד בקובץ הפרדס (ארה"ב שנה מ"ו תשל"ב).

זמנים נוספים שמצאנו בהם מקורות לעשיית שמחה הם:

א. ביום שנכנס אדם בבריתו של אברהם אבינו ע"ה (שו"ת אפרקסתא דעניא, קכג) בשם החתם סופר.

ב. ביום שהגיע לגיל שישים (מועד קטן כח:) וכ"כ בכף החיים (סי´ רכג, כט) דיש לברך ביום זה על פרי חדש ויכוון לפטור בזה שניצול מכרת.

לסיכום: אף שאין חיוב הלכתי לעשות דבר מסוים ביום זה דווקא, מכל מקום כבר כתב החיד"א בספר חומת אנך (איוב ריש סי´ ג´) שראוי ביום זה להרבות בתורה, בצדקה (ספר צדקה לחיים למהר"ח פלאגי´) ובחשבון נפש על חובת האדם בעולמו.

הרב שי עמר הינו רב במדור ההלכה של הידברות

שבע ברכות – הכרויות לבעלי תשובה, חרדים ודתיים לאומיים