חדשות בארץ
מאות יהודים, 50 אלף מסתננים
בתי כנסת שהפכו לפאבים, קשישים וילדים שמסתגרים בבתים, אלימות קשה ופחד משתק. תושבי דרום תל אביב קוראים להכריז על מצב חירום. ראיון עם האנשים שמדינת ישראל הפקירה
- שביעי
- פורסם ג' כסלו התשע"ד
בית הכנסת ´עץ חיים´ עומד בלב גינת לווינסקי בתל אביב. מעין מבצר אחרון בלב דרום תל אביב. מחוץ לגדר האבן הגבוהה שמקיפה את בית הכנסת כחומה בצורה יושבים אלפים של מסתננים חסרי מעש. ישנים על הדשא ומעליהם השמש הקופחת של חודש אוגוסט בתל אביב. על מתקנים בגן משחקים נטוש בנו כמה בתים מסמרטוטים.
אורלי יוגיר מעמותת איתן, המרכז למדיניות הגירה ישראלית, ואיילה סינואני, תושבת שכונת התקווה זה 28 שנה ופעילה בוועד הפעולה בדרום העיר, מקדמות את פניי בשערי בית הכנסת הקווקזי. בחוץ אנדרטה לחיילי וצה"ל שנהרגו במלחמות ישראל, האלוף יקותיאל אדם ביניהם. "מתפלל וותיק בבית הכנסת", מספרים המתפללים המבוגרים שמחכים לעשירי למניין שאולי יגיע לבית הכנסת הנטוש כמעט. אולי גם לא.
"כבר מספר שנים שהישראלים חיים פה בהסגר לאורך כל שעות היממה", מספרת יוגיר. "כשהתחלנו את הפעילות של העמותה, חשבנו שהבעיות הן רק מרדת החשכה אבל המצב כבר לא כך. מדינת ישראל הפכה מדינת יעד להגירה וחשוב להבין את זה. אטרקטיבי להגר לישראל והחומה לא באמת יעילה".
"חשוב לנו להחזיר את דרום העיר לקדמותו", אומרת סינואני, עוזרת מנכ"ל של חברת ביטוח גדולה. לא בדיוק ממשפחת מצוקה שהייתם מצפים למצוא בשכונת התקווה. "אתמול קיבלתי שיחת טלפון מאישה מבוגרת משכונת התקווה שאמרה ´החיים שלנו בגיהינום´, סיפרה שהיא מפחדת לצאת מהבית, שהייתה עושה הליכות עם אחותה ואין יותר הליכות. אין שום דבר.
"אני מפחדת וזה לא רק אני. כל האוכלוסייה מפחדת. נשארו פה משהו כמו 100 משפחות לצד 50 אלף מסתננים. יש תחושה של פחד. אתה יורד מהבית ואתה לא יודע מה מצפה לך. ניסו לחטוף לי את הפלאפון ובמזל לא הצליחו, לקשישה אחרת הרביצו מכות רצח, כשהנכדים הולכים לבקר את סבתא שלהם היא נועלת את הדלת אחריהם בשני מנעולים ולא נותנת להם לצאת אפילו לחדר מדרגות. התקציבים שהיו מיועדים לפיתוח מופנים היום למניעת הידרדרות המצב. הם גונבים אופניים, פלאפונים, בלוני גז. כל מה שבא ליד".
"אני גר פה כבר שבע שנים", אומר אלי ממן, מהמתפללים הקבועים של בית הכנסת במבטא קווקזי. "בשבת הגינה מפוצצת במסתננים בבגדים לבנים. אם בן אדם הולך בשש בבוקר לבד לבית הכנסת יכולים להתקיף אותו. כמעט תקפו אותי פעם. הלכתי לבית הכנסת בשבת בבוקר ומישהו דחף אותי ודרש ממני את הטלפון. אמרתי שאין לי וברחתי. הוא התחיל לרוץ אחריי עם סכין. רצתי בחזרה לבית עם הטלית. עשיתי את הסיבוב והלכתי שוב לבית הכנסת. בכל פינה יש להם פאב. כל הלילה הם משתכרים שם ועושים בעיות".
שלמה מצלוואי, ראש ועד הפעולה של השכונה וחבר מועצת העיר תל אביב, לא אופטימי. "מה שקורה פה זה סדום ועמורה. כל מי שיכול היה לברוח ולנטוש את השכונה נטש ומי שנשאר פה הם המשפחות החלשות, ברוכות הילדים. קשישים שכלואים בתוך הבתים שלהם. יש בניין של שש קומות שנכבש בידי המסתננים ואישה ישראלית אחת גרה בקומה העליונה. יש עלייה של 470 אחוזים בפשע באזור. המסתננים כבשו את נווה שאנן ומשליטים טרור.
"יש בשכונה הרבה דתיים ומסורתיים ויש כעס רב על המנהיגות הפוליטית. בתי הכנסת נטושים והמסתננים נכנסים אליהם כאילו זה הבית שלהם – פורצים, בוזזים. אם זה היה קורה בבתי כנסת באירופה היו נזעקים אפילו פה בישראל. כאן זה ליד הפתח של הבית שלך ואתה לא עושה כלום".
החשכה נופלת על האבנים הישנות של מדרחוב נווה שאנן ועל הדוכנים המוצבים סמוך אליו. יוגיר וסנוואני מחליפות מבט חושש, נצמדות אחת לשנייה ומחישות את צעדיהן. התיק עולה על שני הכתפיים ומוצמד לגב, הפלאפון נדחף עמוק אל תוך הכיס, הן מאיצות בי להגיע אל חנות של מכר קרוב, להכניס את המחברת אל תוך התיק ולא להצביע על אף אחד אם יש לי שאלה.
אנחנו הולכים במהירות כשחששן ברור לעין. הן מסתכלות לצדדים ללא הרף. שני סודנים חסונים ושיכורים כמעט מתנגשים בנו ואנחנו זזים במהירות הצידה. בצד מקיא אדם נוסף ונשען על הקיר. בצמוד לקיר, סמוך לפינת הרחוב הולכת אישה מבוגרת לאיטה בצל הבתים המוזנחים, ונעזרת במקל הליכה כסוף. "שרה", מציגות אותה שתי הפעילות. אנחנו מלוות אותה לעבר חנות בגדים מוארת כשבפתח עומד בעל החנות, מאיר יעקובי, ולצידו חתנו – בחור ענק עם ידיים שלובות ומראה מאיים. מאבטח אישי.
"אני כאן ארבעים שנה", אומרת שרה בקול חלש תוך כדי צניחה על שרפרף פלסטיק נמוך. "תאמר לממשלה שאפשר לפרק את הצבא. כבשו אותנו בלי ירייה אחת". היא מוסיפה. יעקובי מחזק את דבריה ומראה לנו חתך באצבעו. מספר שניסו לשדוד אותו היום והוא הדף אותם. נתן למישהו אגרוף בשיניים.
"פה היה עד לפני שנה בית כנסת", מצביעה סנואני לעבר בית מוזנח בצבע לבן כשמתחתיו פאב אריתראי, ´חמארה´. "בעל הבית הוציא צו פינוי למתפללים, הביא הוצאה לפועל ותוך לילה המקום הפך למקום בילוי עבור המסתננים", היא מראה לי, ממרחק בטוח, את שרידי המגן דוד שעל הדלת. עשרות צופים בתחרות אגרוף בטלוויזיה ומאחוריהם שרידים של בית כנסת. אני נזכר בפסוקים מתוך מגילת איכה. ´איכה ישבה בדד העיר החרבה´.
הכתבה פורסמה לראשונה בעיתון "שביעי".