משהו חדש מתחיל... ביום הדין

פרשת כי תבוא נקראת תמיד בסמוך לראש השנה. כמובן שלא לחינם הדבר, קיים קשר אמיץ בין פרשה מדהימה זו לתקופה המיוחדת בה אנו נמצאים.

בפרשתנו מובאים פסוקים רבים הנושאים ברכות נהדרות, שאלוקים מבטיח שנזכה להן, אם נשמע בקולו ונקיים את מצוותיו. יש גם רשימה ארוכה של היפך הברכות, העלולה להתממש אם חלילה לא נשמע בקול השם.

המעיין בפסוקים יראה, שהן בברכות והן בקללות, התורה "חורגת ממנהגה". היא אינה מסתפקת בתיאורים כלליים אלא מאריכה בפרטי פרטים, ומציירת במוחשיות יתר את הנגזרת של מעשינו לטוב, או חלילה למוטב. הדבר דורש הבנה, מפני מה התורה מאריכה כל כך בתיאורים אלו, בעוד שבמקומות אחרים ובמצוות רבות היא מקצרת בתיאורים ובמילים?

התשובה קשורה לתקופה בה אנו קוראים את פרשת הברכות והקללות – תקופה זו, לפני ראש השנה.

אחד ממנהיגי העם היהודי, היה ידוע בכינויו "עזרא הסופר". עזרא "הסופר" עלה עם ישראל מגלות בבל (המאה ה–5 לפני הספירה), והיה ממנהיגי היהודים בתחילת תקופת בית שני.

אחת מתקנות עזרא הייתה, שעם ישראל יקרא את פרשת התוכחה המובאת בפרשתנו בסמוך לראש השנה, וכך נפסק הלכה למעשה (תלמוד, מגילה לא ע"ב).

מדוע עזרא תיקן זאת, מדוע הוא ראה לנכון לקבוע לדורות, שיקראו את הברכות והקללות בסיום השנה החולפת לקראת ראש השנה? האם לא עדיף היה לסיים את השנה עם "טעם טוב"?

התשובה היא כזו. בתלמוד נכתב: "אמר רבי יצחק, כל שנה שרשה בתחילתה, מתעשרת בסופה. שנאמר "מר(א)שית השנה ועד אחרית שנה" (דברים יא, יב) - מרשית כתיב (כלומר, ללא האות א'), "ועד אחרית"- סופה שיש לה אחרית" (ראש השנה טז).

רש"י, פרשן התלמוד, מבאר אמרה זו וכותב כך: "שנה שרשה בתחילתה - שישראל עושין עצמן רשין בראש השנה, לדבר תחנונים ותפילה", שנה שיש לה ראשית כזו, סופה שתהיה לה גם אחרית טובה.

נסביר את הדברים.                                                                 

כל אחד מאיתנו, חפץ מן הסתם בשנה של עשירות גשמית ורוחנית. השאלה כיצד ניתן לזכות לכך, רבי יצחק נותן לנו עצה יישומית כיצד להגשים זאת. והיא: ביום ראש השנה, תעשה את עצמך רש ועני בפני הבורא.

מה פירושם של דברים, ודאי שאין כוונת רבי יצחק שנרמה את עצמנו ונהיה שחקנים ביום זה, רבי יצחק מציב לנו דרך בעבודת יום ראש השנה.

בראש השנה ובתקופה שלפניו, אדם צריך להבהיר ולשנן לעצמו, שכל צרכיו בשנה הבאה נגזרים ונקבעים ביום זה. העובדה שעד היום מצבי היה טוב, אינה מחייבת שמצב זה יימשך גם בשנה הבאה. וכן להיפך. כרגע ביום הדין - אין לי מאומה, אני צריך לקבל הכל מחדש! אל לאדם לחשוב לעצמו, ברוך השם אני בריא, יש לי עבודה מצוינת, קרן פנסיה שמנה – אפשר להיות רגוע... לא! אדם צריך לטעת בהרגשת ליבו שכל מה שיש לו, זה רק כי כך גזר הבורא, וברצות הבורא - הגלגל מתהפך ברגע. לא חסרים סיפורים ומקרים על אנשים שחייהם השתנו באחת מן הקצה אל הקצה - תאונות, מחלות פתאומיות, נפילות כלכליות. לצערנו חווינו גם קטסטרופות כלליות בצורת צונאמי פתאומי, רעידות אדמה ושריפות ענק. העובדה ששנייה קודם לכן הכל היה טוב, לא מהווה ערובה לכך שגם בעתיד יהיה טוב. אין לאף אחד מאתנו "ביטוח חיים".

באופן דומה, גם בפן החיובי, אנשים שהיו במצבי קושי ראו ישועות שאי אפשר היה לחזות אותם מראש...

כשאדם משריש בליבו שבראש השנה נגזר עליו מחדש מה יהיה עליו דבר יום ביומו במשך השנה הבאה, אזי הוא יעמוד בפני הבורא כרש, וזה לא "כאילו", הוא באמת מרגיש רש...  

אומר רבי יצחק, אם בראש השנה תחושות אלו ילוו אותנו והשנה תהיה "רשה בתחילתה" – הסיכוי שנזכה בדין ושהשנה תתעשר בסופה, גבוה יותר.

כעת אפשר להבין, מהי הסיבה שבעטיה עזרא הסופר תיקן לקרוא את פרשת כי תבוא בסמוך לראש השנה. כדי שנמחיש לעצמנו את העלול להיות לכאן או לכאן וכך באמת להרגיש רשים ודלים, ועל ידי שהשנה רשה בתחילתה, היא מתעשרת בסופה.

הרב אליהו דסלר בספרו 'מכתב מאליהו' כותב, שסקירה מהירה על השנה שחלפה וקצת מחשבה, תביא את האדם להרגשה כזו.

ידועים דברי הנביא - "אריה שאג, מי לא יירא" (עמוס ג, ח). וודאי שאין כוונת הנביא לאדם הנמצא בגן חיות והאריה נמצא מאחורי סורגים עבים. כוונת הנביא לאדם הנפגש עם אריה פנים מול פנים, באמצע הג'ונגל. האריה שואג שאגה אדירה – האם יש מישהו שלא יירא? כולם פוחדים. רק חרש, שלא שמע את שאגת האריה, רק הוא אינו פוחד.

בעלי המחשבה אומרים (של"ה הקדוש, ראש השנה א), שעל דרך הרמז, המילה "אריה" היא ראשי תיבות של אלול, ראש השנה, יום הכיפורים, הושענה רבה. ימי דין אלו הם לא פחות מפחידים מאריה שואג ואף יותר מכך, משום שמאריה ניתן איכשהו לנסות ולברוח, אולם מהבורא אי אפשר לברוח – "אנה אלך מרוחך, ואנה מפניך אברח, אם אסק שמים – שם אתה, ואציעה שאול? הנך! אשא כנפי שחר, אשכנה באחרית ים – גם שם ידך תנחני ותאחזני ימינך. ואומר – אך חושך ישופני, ולילה – אור בעדי, גם חושך לא יחשיך ממך! ולילה כיום יאיר, כחשיכה כאורה!" (תהלים, מזמור קלט).

בימים אלו, אל לנו להיות כאותו חירש אשר לא שומע את שאגת האריה, עלינו להתכונן לקראת ראש השנה, לזכור שכל מה שיתרחש בשנה הבאה, הכל נקבע בראש השנה, ועצם המחשבה והידיעה שאנו נתונים בידיו הטובות של הבורא, דבר זה לכשעצמו מוביל את האדם לשמחה עצומה.