נישואין בסוד

כידוע, בישראל יש אחוז גרושים גבוה מאד. כשאני חושב על המשפט הזה, אני אומר לעצמי שכל אחוז, נמוך ככל שיהיה, המתייחס לפירוק משפחה וחילוק שלם ומושלם לשני חלקים חסרים, ייחשב בעיני לאחוז גבוה. ברור שכל זוג שמתגרש חווה תהליך שלא ניתן לומר עליו שהוא נעים או רצוי. ובכל זאת, המון יהודים טובים משום מה לא מצליחים להתנהל בפורמט זוגי. תסלחו לי שאני לא מפרט מה הן הסיבות לכך. גם כי אני לא יודע את כולן, וגם כי זו לא המטרה פה. ובכל זאת, איך בכל זאת מצליחים זוגות אחרים, במשך שנים רבות, לשמור על זוגיות מאושרת ואפילו פורחת? במילים אחרות, מהו סוד הנישואים?

כשאדם מחפש לו בת זוג, לרוב הוא מתחיל מבחוץ. אם על נקודת מבחן היופי הוא סימן וי, הוא ימשיך לפשפש בנבכי נפשה ולתהות על קנקנה, וליישם, הלכה למעשה, את הפתגם העממי המפורסם: "לא כל הנוצץ זהב הוא". אני מכיר כמה כאלו שנעצרו בנקודה הראשונה. היא הייתה נראית מספיק טוב, אז מתחתנים. באותו רגע, לא עניין אותו שהיא נוטה לזלזל בכל מה שהוא אומר. אגב, ההיפך תופס בדיוק אותו דבר. אם הוא מרוויח הרבה כסף, פחות נורא שהוא נוטה לצעוק עלייך ברחוב. אלא שזה קורה במשך שנים, באופן קבוע ורוטיני, היופי והכסף מקבלים משמעות מינורית. ישנה חשיבות גבוהה מאד לבחור בני זוג איכותיים ובעלי עניין. אולי לשאול למה, נשמע כאן קצת טרוויאלי, אבל דווקא התשובה לכך די מחכימה: עוד חמש שנים, עשר, עשרים שנה, כשההתלהבות של השנים הראשונות תדעך, אז תבוא לידי ביטוי טיב הבחירה של בני הזוג אחד לשני. כשיש על מה לדבר עם אשתך אחרי שכבר עברתם שנים ארוכות ביחד ואתם מכירים אחד את השנייה על כל קימור וקימוט בנפש ובנשמה, אתה מוצא את עצמך מלא בסיפוק. אם הייתי צריך לסכם את השורות האחרונות למילה אחת, הייתי בוחר במילה אושר.

עכשיו שואלים איך עושים את זה. מה הסוד? איך זה קורה בפועל? הנה התשובות, כפי שאני רואה את הדברים:

התשובה הפשוטה היא, הפוך את כל עולמך ותייחס אותו לאשתך. כל מה שאמור לעניין אותך זה אשתך. אתה אמור לעשות הכל כדי שיהיה לה טוב. זה לא אומר שאתה צריך לשרת אותה במסירות של פיליפיני חרוץ, אלא לדאוג שהיא תרגיש טוב על ידי עידוד, חיוך, מבט מבין, מילים טובות, מחמאות על הבישול, על התפקוד בבית, על היותה אשת חיל. רגע, עוד לא סיימנו. כל מה שצריך לעבור לך בראש זה מה אשתי אומרת על זה? איך היא הייתה מגיבה? חשוב כך הזמן שאתה עושה מה שאתה עושה רק אם זה בסדר עם אשתך. בטל את עצמך לרצונותיה. נשמע מוגזם? תקראו את הפסקה הבאה:

עכשיו אתן הנשים. תעשו בדיוק אותו דבר כלפי הגבר שלכן. זהו. זה כל הסוד. אם כל מה שיהיה לכם בראש זה טובתו של השני, אתם תמצאו את עצמכם עושים מתווכחים מי יעשה כלים, אבל הפוך. כל אחד יבקש מהשני לנוח ושהוא ישטוף את הכלים. זו לא תובנה וזו לא תיאוריה וזו לא רעיון ובטח שלא ניסוי. זה עובד. מנסיון. תארו לכם מצב שהאשה כמעט מתחננת שתלך עם חברים שלך לשחק כדורגל, כי היא יודעת שאתה אוהב את זה מאד. לעומת זאת, אתה לא יוצא מהבית כל כך מהר כי הקטנציק עוד לא נרדם. ואתה לא רוצה שהוא יבכה לה והיא לא תנוח.

מחייכים? בצדק !

עוד סוד קטן: אם תקפידו על זה, מובטח לכם שעם השנים, אשתך ואתה הופכים להיות באמת אחד. אתם תתחילו להידמות אחד לשני, לחשוב כמו השני, אתם תראו שהכל זורם הרבה יותר חלק, יש הרבה פחות ויכוחים, והם נגמרים הרבה יותר מהר ונשכחים הרבה יותר מהר... אתם תמצאו את עצמכם אוהבים את בני הזוג בכל רמ"ח איבריכם ותתמלאו בהרגשה מושלמת בכל חיבוק, מילה טובה וחיוך מהצד השני. סוד אחרון ודי: במידה ותעברו את השלבים הללו ותשכילו להבחין שאתם בזוגיות בריאה וטובה, תבחינו שהרעיון הזה עבר לילדים והם מתחילים להתנהג בצורה ותרנית, מתחשבת ורצון האחרים קודם לרצונך. מעלה גדולה מאד שתביא ואתם רחוק מאד. גם אתכם. לסיכום, ברגע שתחשוב "הצד השני" לפני ה"אני", תגלו עולם נפלא של צניעות, ותרנות, זוגיות טובה, הצלחה בעבודה וחיים הרבה פחות לחוצים, ומצד שני הרבה יותר מהנים...אז קדימה, לעבודה.