כשהכרתי את הרב עובדיה יוסף, באמת

האמת היא שלעיניים חיצוניות קצת קשה לתאר את כאב הלב העצום שאופף מיליוני יהודים בימים אלה, ברגעים אלה. לעיניים זרות, שמכירות את הרב עובדיה יוסף רק בהקשרים פוליטיים או מכותרות מתלהמות בעיתונות הכללית, דמות המופת הזו, שלאחרונה הרב מרדכי חסידים הגדיר אותה כדמות המשמעותית ביותר לעם ישראל ב-600 השנים האחרונות, לא מוגדרת כראוי. אבל כל יהודי שקצת מכיר, שיצא (כמוני) ממעגל הבורות, שטעם ולו קצת ממפעל חייו התורני וההלכתי של הרב עובדיה יוסף, שהבין עד כמה מדובר באדם מלא חמלה ואהבה לעם ישראל, פשוט עומד דום כשמזכירים את שמו של האדם הענק הזה.בעוונותיי הרבים, גם אני הייתי שם, בביצת הבורות. לפני יותר מעשור העזתי לדבר עליו באופן לא מכובד, בגלל ציטוטים לא מדויקים שיוחסו לו בתקשורת. לא הבנתי את ההקשר, לא הכרתי את הדמות, לא הערכתי נכון את גדולתו התורנית. הייתי עוד זומבי בצבא שטופי המוח מהתקשורת. "איך אתה מדבר על גדול הדור?", נזף בי בן שיחי. "אל תדבר מבלי להכיר. תכיר אותו קצת יותר לעומק – ונראה אותך מדבר".

ואז התחלתי להכיר. אוי, כמה שהתחלתי להכיר. בשנים שלאחר מכן זכיתי לחזור בתשובה, וכשהתחלתי להבין את היקפי תורתו ועוצמתו ההלכתית של הרב עובדיה יוסף – חטפתי פיק ברכים. כשקראתי את השו"תים הענפים שלו, מלאכת מחשבת ממש, הרגשתי שזו סינית בשבילי. כשהבנתי את גדולת עצמת חיבוריו התורניים, הבנתי שמדובר ביחיד בדורו. כשנוכחתי בכמויות הידע והזיכרון הבלתי נתפסות, האנושיות והדאגה הכנה לעם ישראל על גווניו, פשוט התרגשתי. כששמעתי שברכותיו מסוגלות לחולל פלאים, וציפינו במשך שנים לפרי בטן, נסעתי אליו, התברכתי – וההריון המיוחל לא איחר להגיע.

בזמנים שבו נערים בכיתה י"ב בקושי יודעים מי היה דוד בן גוריון, ודמויות שהנהיגו את העם במשך שנים נמחו כמעט כהרף עין מהזיכרון ההיסטורי הלאומי, גם בעוד מאות שנים, ועד ביאת המשיח, יזכרו את הרב עובדיה יוסף, ילמדו מספריו, ילמדו מאורחות חייו. ולא רק נערים בכיתה י"ב אלא גם ילדים בני 5 ומטה. אלה עוצמות נצחיות, לא כאלה שתלויות בכותרות עיתונים.

אבל הנושא ההיסטורי לא מקהה את הכאב. אם הרב עובדיה יוסף ילך מאיתנו, זה לא אובדן פרטי אלא לאומי. כל מי שלומד את פסקי ההלכה שלו ירגיש יתום מבחינה תורנית. כל מי שנשען על כתפיו העצומות ירגיש תלוש. כל מי שאהב את הדמות הטובה, המיוחדת, הנדירה, העוצמתית – יחוש שלבו שותת דם ודמעות.

וכמו תמיד, העם היהודי מראה שהוא יודע להתלכד ולהתאחד בזמנים קשים. חבל שבעיקר בזמנים קשים. מאות אלפי, אם לא הרבה יותר, ספרי תהלים נקראו בשנה האחרונה לרפואת הרב עובדיה יוסף בן גורג´יה. חדרי מצב מיוחדים הוקמו בתקשורת הדתית, והם מרתקים אליהם רבבות מאזינים וגולשים. אפילו "ידיעות אחרונות", לא מגדולי תומכיו, הכריז בכותרת הראשית "מתפללים לשלומו". מחמם לב.

נותר רק לקוות שהתפילות יעזרו, ומרן הרב חיים עובדיה יוסף יישאר איתנו עוד שנים רבות, וימשיך להורות את הדרך לאינספור יהודים מאמינים. כי איך שרים אבישי ואיציק אשל בשיר המרגש "שר התורה"? "בלעדיו אנחנו צאן ללא רועה".