אברהם, הבט נא השמימה

עשרות שנים שאברהם ושרה מתפללים ומייחלים לפרי בטן.

והנה אלוקים מודיע לאברהם את הבשורה המרגשת: "וְשַׂמְתִּי אֶת זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אִם יוּכַל אִישׁ לִמְנוֹת אֶת עֲפַר הָאָרֶץ גַּם זַרְעֲךָ יִמָּנֶה" (בראשית יג, טז), הבטחה מדהימה מהבורא הכל יכול - המשכיות לאברהם ושרה, וריבוי עצום של צאצאים לאורך הדורות.

לאחר בשורה כזו אין סיבה להיות מודאג, אין ספק שהישועה בא תבוא.

מסתבר, שאברהם – גדול המאמינים - לכאורה "אינו מאמין" להבטחת הבורא. המעיין בתורה יראה, שאחרי סיום מלחמת ארבעת המלכים אברהם פונה שוב לאלוקים ואומר לו: "השם אלוקים מַה תִּתֶּן לִי, וְאָנֹכִי הוֹלֵךְ עֲרִירִי", "וַיֹּאמֶר אַבְרָם הֵן לִי לֹא נָתַתָּה זָרַע" (טו, ב-ג), אברהם עדיין דואג על עובדת היותו ערירי... אלוקים רואה שאברהם עדיין מודאג אז הוא פונה אליו שוב: "וַיּוֹצֵא אֹתוֹ הַחוּצָה, וַיֹּאמֶר הַבֶּט נָא הַשָּׁמַיְמָה וּסְפֹר הַכּוֹכָבִים, אִם תּוּכַל לִסְפֹּר אֹתָם, וַיֹּאמֶר לוֹ כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ", אברהם שומע את ההבטחה הנוספת ורק אז "וְהֶאֱמִן בהשם".

השאלה עולה מאליה. האם באמת אברהם דאג אחרי ההבטחה הראשונה? האם הוא פקפק באמינותה וחשש שהיא לא תתקיים?

ודאי שלא.

רבי חיים עטר - ה´אור החיים הקדוש´, שופך אור יקרות על פסוקים אלו.

נעיין שוב בשתי ההבטחות.

בפעם הראשונה אומר לו אלוקים: "וְשַׂמְתִּי אֶת זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ" אברהם שומע, ודאי שהוא מאמין. אבל זה לא מספק אותו, הוא רוצה יותר מכך. פונה אברהם לאלוקים ואומר לו - אני לא רוצה זרע שמשול לעפר, ארצי וחומרי, "הן לי לא נתת זרע", אני רוצה זרע ששווה לי, אני רוצה המשכיות לאידיאולוגיה שלי, אני רוצה ילדים רוחניים ומרוממים... עם סגולה מכל העמים.

אלוקים שומע את מבוקשו והוא מבשרו בשנית: "הַבֶּט נָא הַשָּׁמַיְמָה וּסְפֹר הַכּוֹכָבִים... כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ" תקבל זרע שמשול לשמים, רוחניים, מרוממים ככוכבים... אברהם שומע את הבשורה הזו ורק אז נחה דעתו.

רבי שמשון רפאל הירש מוסיף רעיון נפלא. מראה הכוכבים היה בו מסר רעיוני לאברהם, מטאפורה למשהו עמוק יותר. נצטט את דבריו:

"אברהם התייאש מתקוותו לבן, ואכן בדרך הטבע לא יכל עוד לצפות לברכת אב. באותה שעה הוציא אותו הקדוש ברוך הוא ואמר לו - הבט נא השמימה! שם בשמים אנחנו רואים הנהגה אחרת מאשר בארץ, בארץ אין אנו רואים בריה שנבראה במישרין בידי השם, כל מה שאנו רואים בארץ נולד מנבראים אחרים, איננו במישרין יציר כפיו של אלוקים, אלא השתלשל מיצורים אחרים ונגרם דרך נתונים טבעיים. [כאן בארץ אלוקים מנהיג את העולם בטבע, ודאי שגם בארץ הכל מאת האלוקים, אך הוא הרבה יותר נסתר, אנו נזקקים לעבודה רוחנית כדי לראות בכל רגב אדמה ובכל פרי את כבוד מלכותו]. במסגרת הנסיבות הארציות, בהם הכל נגרם מסיבות נתונות, טבעיות, חסרו כל הנתונים כדי להוסיף ולזכות לבן. לכן הראה לו הקב"ה את השמים. שם, בשמים, קיים עולם שונה, שם אנחנו רואים מעשה בראשית, שם הכל נברא במישרין בידי השם. הרוצה לראות מציאות שנבראה בכוח השם, במישרין ובלא תיווך - יסתכל בכוכבים, ישא עיניו השמימה ויראה עולם שנברא במישרין בידי השם". (אילו היינו רואים את כדור הארץ ככוכב בין כוכבי השמים היה גם הוא נראה לעינינו באופן זה - נקודה למחשבה).

אומר אלוקים לאברהם – הבט נא השמימה! "הנח את החישובים הטבעיים, הארציים, ושים מעייניך בעולם הכוכבים, כה יהיה זרעך! כך יהיה עמך, כיציר כפיו של הקדוש ברוך הוא ללא כל נתונים טבעיים – ובניגוד לכל חישובים טבעיים". זאת הסיבה שאלוקים מצווה את אברהם לקרא לבנו בשם "יצחק". צחוק נגרם לאדם כשיש משהו לא צפוי, כשיש משהו מגוחך, לא הגיוני... עצם לידת יצחק, ועצם קיומו של העם מנוגד לכל היגיון.

כך נוסד עם ישראל, וכך הוא קיים.

למדור פרשת השבוע באתר הידברות

פרשת לך לך – כל הסרטים ב-VOD הידברות