זכות אבות לבנים תזכור

בברית בין הבתרים נגזרה על עם ישראל גלות מצרים. לשון הכתוב היא: "יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה". אולם יודעים אנו מן הכתובים בספר שמות כי משך גלות מצרים בפועל הייתה רק מאתיים ועשר שנים. כיצד אם כן נבין את הכתוב בפרשתנו?

חז"ל מבארים כי אין מחשבים את משך גלות מצרים מיום תחילת השעבוד, אלא מיום לידתו של יצחק, שהוא כבר מוגדר ´זרעך´. ולפי שלא הייתה ארץ ישראל בידיהם הרי שנחשבו כל השנים הללו לשנות גרות, ונתקיים בכך ´בארץ לא להם´. ולפי זה לשון הכתוב ´ארבע מאות שנה´ אינה מתייחסת למילים ´ועבדום ועינו אותם´ אלא יש להבין את הפסוק כך: "יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם". וכל זה יחד יארך - "אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה". אבל לא כל הארבע מאות שנה יהיו משועבדים.

אמנם ברור לכל שאין זה המובן הפשוט של הגזירה. חסד מאת הקב"ה ישנו כאן, שתרגם את הגזירה בצורה הקלה ביותר, כך שלא עברו על עם ישראל ארבע מאות שנות שעבוד. ואכן כך מפרש רש"י את הפסוק בשיר השירים "קוֹל דּוֹדִי הִנֵּה זֶה בָּא מְדַלֵּג עַל הֶהָרִים מְקַפֵּץ עַל הַגְּבָעוֹת": "קול דודי - נואש הייתי אומרת לגאולה, עד תום ארבע מאות שנה שנאמרו בין הבתרים... סבורה הייתי לישב עגונה עוד ימים רבים והנה הוא הודיע שהיה עומד ומציץ מן חלונות השמים את העשוי לי שנאמר (שמות ג) ´ראה ראיתי את עני עמי´ וכו´. כי הנה הסתיו עבר - אלו ארבע מאות שנה דלגתים למנותם משנולד יצחק".

אך איזו זכות עמדה להם ישראל שבגינה קוצרה כך תקופת השעבוד? אומר המדרש, שבא אברהם ואמר לפני הקב"ה: מאה שנים סבלתי בעקרות, עוד תשעים שנה סבלה שרה בעקרות, ייחשבו נא ייסורי מאה ותשעים השנים הללו כאילו עברו על כל כלל ישראל ולא יצטרכו עוד אלא מאתיים ועשר שנים.

דבר זה הוא פלא, מחסדי הקב"ה ומנפלאות השגחתו, שהרי זהו סבל פרטי שעבר על אנשים בודדים, לכאורה, והקב"ה מחשיבו לסבלה של אומה שלמה. יתירה מזאת, רבותינו מלמדים כי עקרותם של האבות נועדה לזכך ולצרף את זרע ישראל מסיגי האומות שמהם באו האבות. היות ובאופן טבעי לא היו יכולים האבות והאמהות להוליד, הרי שיכולתם ללדת הייתה בגדר בריאה חדשה שברא ה´ וכך התייחס זרעם אך ורק אחריהם, ללא סיגים תורשתיים ממשפחות תרח, לבן ובתואל.

ואם כן אנו לומדים שאע"פ שהעקרות הייתה נצרכת מסיבות נוספות, התגלגל הדבר כך שתהיה עקרותם של אברהם ושרה מאה ותשעים שנים שהצטרפו יחד להקל ולהמתיק את דינם של ישראל. וכך אומרים חז"ל במסכת ראש השנה על אותו הפסוק, ´מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות´: "מדלג על ההרים - בזכות אבות, מקפץ על הגבעות - בזכות אמהות". ויהי רצון שזכות האבות והאמהות הקדושים תעמוד לנו בכל עת לעזרתנו. שבת שלום ומבורך.

למדור פרשת השבוע באתר הידברות

פרשת לך לך – כל הסרטים ב-VOD הידברות