משפט שלמה

בספר מלכים מתואר משפט שלמה הידוע. הפרשה פותחת בשתי נשים שבאו לפני המלך שלמה וסיפור בפיהן: אחת הנשים אומרת שהיא והאשה האחרת ילדו בבית אחד, כל אחת את תינוקה. באחד הלילות מת בנה של האשה האחרת, "ותקם בתוך הלילה ותקח את בני מאצלי ואמתך ישנה ותשכיבהו בחיקה ואת בנה המת השכיבה בחיקי". ממשיכה האשה ואומרת שבבוקר ראתה "והנה לא היה בני אשר ילדתי", ובעצם גילתה לטענתה את תחבולת חברתה. כאן האשה האחרת מתערבת בשיחה, ואומרת: "לא כי בני החי ובנך המת"! והאשה הראשונה ממשיכה לטעון: "לא כי בנך המת ובני החי"! האם אפשר להכריע דין כזה? נראה שלא. אין ראיות ואין עדים, וכל אחת טוענת שהילד החי שלה הוא. יש מפרשים שפירשו שאותן נשים כבר היו בכל בתי המשפט האחרים, והשופטים שם לא הצליחו להכריע את הדין; ואם כן מה יעשה שלמה, שהיה באותה עת בסך הכל בן 12 שנים, ורק התחיל למלוך ומלכותו עדיין לא התבססה?! המצב מאד קשה, בפרט לאור העובדה שעיני כל העם נשואות לראות איך יכריע את הדין. ומה עושה שלמה? שלמה אומר דבר שנראה מוזר ביותר: "גזרו את הילד החי לשנים, ותנו את החצי לאחת ואת החצי לאחת". פסק דין תמוה מאד. ובתגובה מה עושות הנשים? "ותאמר האשה אשר בנה החי אל המלך, כי נכמרו רחמיה על בנה, ותאמר: בי אדוני, תנו לה את הילוד החי, והמת אל תמיתהו! וזאת אומרת: גם לי גם לך לא יהיה! גזורו!". מיד כששלמה שומע את דבריהן, הוא מכריע את הדין סופית: "ויען המלך ויאמר: תנו לה את הילוד החי, והמת לא תמיתוהו – היא אמו!". האשה שאמרה לא לחתוך את הילד, היא אמו האמיתית – פוסק שלמה.

"וישמעו כל ישראל את המשפט אשר שפט המלך וייראו מפני המלך, כי ראו כי חכמת אלוקים בקרבו לעשות משפט" (מלכים א´ פרק ג´). פסוק זה חותם את משפט שלמה הידוע. משפט שגרם לישראל לגלות את חכמת שלמה ואפילו לירא מפניו.

אולם מקריאה ראשונית של הפרשה הדברים נראים תמוהים. לכאורה לא מצאנו כאן חכמה גדולה בהכרעתו. עצתו נראית פשוטה וברורה ביותר; הרי כל בר דעת מבין שעצתו לגזור את הילד היתה כדי לגלות מי האם האמיתית, איזו חכמה גדולה יש כאן שבגינה ראו כל ישראל "כי חכמת אלוקים בקרבו"? ועוד יש לשאול, כיצד לא חשש שהאם השקרנית תדרוש גם היא שלא לחתוך את הילד, הרי היא יכלה להבין שבהסכמתה לפסק הדין היא מסגירה את עצמה? הרי מדובר באשה עם חכמה וערמומיות, שהמציאה תחבולה לקחת את בן חברתה, וממילא יש לשער שיכולה היתה להבין את תחבולת שלמה בקלות ולסרב לגזור את הילד?

אלא שבאמת היתה כאן חכמה גדולה מאד של שלמה, שידע ברוחב דעתו להבין ולרדת לעומק נפש האדם ולדעת מי היא האם השקרנית, עוד לפני שאמר "גזרו את הילד לשנים". כיצד ידע זאת? הרי שתי הנשים טענו אותו הדבר, וכיצד איפוא ידע לזהות את האם השקרנית? אולם מעיון יסודי בפרשה נגלה רבדים חדשים עמוקים יותר, ונלמד יסודות גדולים בנפש האדם בעז"ה.

כדי לענות על שאלות אלו נקדים לשאול שאלה אחרת, בדברי חז"ל במסכת אבות (פרק ד´ משנה כ"א) "הקנאה התאוה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם". חז"ל טוענים שהקנאה היא מידה כל כך גרועה, עד כדי כך שגורמת היא לאדם לצאת מן העולם. ונראה שהדברים מתבארים על פי האמור במסכת פסחים (דף קי"ג ע"א), שלא יתחתן אדם עם שתי נשים, אבל אם נשא כבר שתיים, כדאי לו להתחתן עם אשה שלישית. גם הדברים אלו תמוהים: אם לא כדאי לו לאדם להרבות נשים, ולכן אמרו שלא ישא שתיים, מה העניין להרבות עוד אשה ולהתחתן עם אשה שלישית? ונראה שיסוד גדול בהבנת נפש האדם טמון בדברי חז"ל הללו. ההבדל בין שתי נשים לשלוש הוא, שכאשר יש שתי נשים, יש מלחמה גדולה ביניהן. כל אחת אומרת לעצמה: בעלי לא רוצה אותי מספיק, הוא רוצה אותה יותר ממני; והראיה היא עצם העובדה שהוא התחתן גם איתה. מתוך כך כל אחת מתמלאת בקנאה גדולה, עד כדי מלחמה ביניהן. אולם כאשר יש שלוש נשים, כל אחת אומרת לעצמה: בעלי אמנם לא רוצה אותי מספיק, אבל גם אותה הוא לא רוצה מספיק; והראיה, שהרי הוא לקח גם את ההיא... (השלישית). ומכאן יש ללמוד שיסוד הקנאה כאן אינו ´למה אין לי´, אלא ´למה יש לה´. כל אחת אומרת: ´אין לי בדיוק מה שאני רוצה, אבל גם לאחרות אין בדיוק מה שהן רוצות, וממילא זה לא נורא´. במקרה זה הקנאה פחותה מהקנאה הקודמת, ואפשר לחיות איתה באופן יותר תקין.

על פי יסוד זה נוכל לבאר בעז"ה את שאלותינו במשפט שלמה. אם נתבונן בפסוקים נבחין שיש הבדל בין דברי שתי הנשים: "ותאמר האשה האחרת לא כי בני החי ובנך המת, וזאת אומרת לא כי בנך המת ובני החי". נשים לב שהאשה הנתבעת, דוברת האמת, הקדימה לומר "בני החי" ואח"כ "ובנך המת", והאשה התובעת, דוברת השקר, אמרה בהפך, והקדימה לומר "בנך המת" ואח"כ "בני החי". וכלל הוא שהאדם מקדים מה שאצלו עיקר ואח"כ אומר את הטפל (עיין מלבי"ם); ולכן מעצם טענת התובעת, שהקדימה לומר "בנך המת", יש סימן ברור שעיקר רצונה היה שהאשה האחרת לא תקבל את הבן החי אלא את המת, ולכן הבין שלמה כבר בהתחלה שהיא השקרנית. שלמה הבין שלתובעת יש מידת קנאה גבוהה וגדולה. אלא ששלמה לא הסתפק בזה כדי להכריע את הדין. ולכן, כדי לגלות לכולם מי היא האשה השקרנית, עשה תחבולה ואמר: "גזרו את הילד החי לשנים". ולא חשש שלמה שמא גם האשה השקרנית תאמר אל תחתכו את הילד, כי הוא סמך על דברי חז"ל הנ"ל, שהקנאה מוציאה את האדם מן העולם ומעבירה אותו על דעתו. וממילא ודאי שהאשה השקרנית תסכים לגזירת הילד, ובלבד שגם לחברתה לא יהיה. על פי זה מובן הפסוק: "וישמעו כל ישראל את המשפט אשר שפט המלך וייראו מפני המלך, כי ראו כי חכמת אלוקים בקרבו לעשות משפט". הם הבינו את רוחב דעתו של שלמה המלך, שידע להבחין ולהכיר את נפש האדם ואת מידותיה לעומק.

מכאן ילמד האדם, שאם מרגיש הוא שמפריע לו ´למה יש לאחרים´, ידע שקנאתו כבר הגיעה לשלב גדול ומסוכן, ועלול הוא למצוא את עצמו מחוץ לעולם ח"ו, כקורח וחבריו וכירבעם בן נבט ועוד. וראיתי עצה בדוקה למידת הקנאה, כשאדם מרגיש שיצרו מפתה אותו לקנא בחבירו, יברך מיד את חבירו שיהיה לו יותר ממה שיש לו עכשיו. שה´ יזכנו לעובדו בלב שלם ולתקן את כל מידותינו. אכי"ר.