הטבור - נעול או פתוח?

הדעה הרווחת בקרב אנשי הרפואה והביולוגיה היא, כי לאחר הלידה תפקיד הטבור מסתיים לחלוטין. שהרי עד הלידה היה טבור העובר משמש כשער כניסה אשר דרכו קיבל העובר את המזון והחמצן הנדרשים לו באמצעות חבל הטבור, אולם לאחר הלידה אוכל התינוק מפיו ונושם מאפו. והטבור אשר סיים את תפקידו, אינו נדרש יותר לגוף.

משום כך הוא הולך ונסגר, עד שנעשה נעול וחתום לגמרי. אולם בספר המנהגים (עמ' תקע''ד) מציין בשם ספר קדמון יותר, כי לפי המסורת היהודית, גם לאחר הלידה ובמשך כל חיי האדם הטבור אינו נעול לגמרי כפי שהוא נראה, אלא משמש כשער לשאיבת זיהומים מסוימים מן הגוף, והוצאתם החוצה. הנה דבריו: ''ליֵרַקוֹן שקוראים געבל-זאכט (=צהבת) יקח יונה זכר- לזכר (=לחולה זכר), ונקבה- לנקבה, ויושיבנה על טבורו, ותשאב היונה כל הירקות (זיהום הצהבת) עד גמירה, והיונה תמות. בָּדוק!''.

מיותר לציין שכאשר גורמים דתיים בזמנינו אימצו את גישת המסורת היהודית, וטיפלו בחולי צהבת בדרך זו, עוררו בכך את חמתם של אנשי הרפואה הקונבנציונלית אשר לעגו לאנשי ''האמונה'' ולא חסכו מילים של גנאי ובוז אודות דרך הטיפול הבלתי הגיוני, כאשר העדינים שבהם ''רק'' התייחסו בביטול מוחלט לשיטת הריפוי המוזרה. (ביניהם ד''ר שטארק מבכירי משרד הבריאות אשר הכריז בתקשורת כי ''ברור שאין בכוחם של היונים לרפא חולי צהבת'').

אולם עם הדיווחים העיתונאיים המבשרים על הצלחות מפתיעות החוזרות על עצמן שוב ושוב בכל מקרי הצהבת אשר טופלו באמצעות הנחת יונים על טבורי החולים, פסקו אט אט הלעג והבוז ופינו את מקומם להשתאות ולרצון אמיתי להבין את התופעה בכלים מדעיים טהורים. מחקר מדעי רציני ראשון נערך בשנת 1987 ע''י צוות בראשות ד''ר י. גולדשטיין מנתניה באמצעות מעקב אחר תוצאות בדיקות דם חוזרות שנעשו ברציפות בקרב חולי צהבת אשר טופלו ביונים.

על ידי הבדיקות ביקשו החוקרים לגלות אם קיימות תנועות ברמת הנוכחות של הבילירובין בדם. (נוכחות חומר זה הוא הסימן האופייני למחלת הצהבת והעלמו מן הדם מעיד על העלמות המחלה). לצוות המחקר צורף גם ד''ר יקותיאל שרעבי, מטובי הווטרינרים בארץ ובעל מרפאה יוקרתית בצפון תל-אביב לטיפול בחיות מחמד.

תפקידו של ד''ר שרעבי היה לנתח את היונים לאחר מותם הבלתי מוסבר בגמר הטיפול בחולה, ולגלות את סיבת המוות. התוצאות היו מדהימות. בדיקת דם שנערכה לחולה מיד עם גמר הטיפול ביונים גילתה כי רמת הבילירובין בדמו ירדה בשיעור של 25%(!).

לאחר ממצא זה לא היה שוב פלא בעובדה שהחולים אשר טופלו ביונים הבריאו כליל לאחר 3 ימים, בעוד שחולים המטופלים בתרופות מחלימים בדרך-כלל לאחר 28 ימים. במקביל למשלוח היונים המתות לבדיקה במרפאתו של ד''ר שרעבי, נערך ''טיפול'' באדם בריא באמצעות הנחת יונים על טבורו. ליונים לא נגרם כל נזק.

בניתוח היונים המתות התברר כי היונים היו נקיות לחלוטין ולא נמצא בהם אף לא נגיף אחד. (בניגוד לדעת ד''ר שטארק ממשרד הבריאות שהתריע כי היונים עלולות להחמיר את המחלה כתוצאה מזיהום שהן עלולות להעביר לגוף החולה). רק שינוי אחד התגלה. הכבד של כל היונים המתות היה מוגדל ופגוע. (כידוע, הכבד הוא האבר הנפגע במחלת הצהבת)!''