התקשורת והחרדים: איך זה עובד?

ברור לכולנו, שגם אותם המתפרנסים מעבודה באמצעי התקשורת ונקראים בשם: עיתונאים, כתבים, שדרנים וכו', אינם אלא בשר ודם אשר נגיעות ודעות אישיות, עלולות להתערב במעשיהם ובדבריהם, ובפרט שמדובר בעיסוק אשר ביכולתו להשפיע על עיצוב דעת הקהל, ואפילו על הכרעת מקבלי החלטות גורליות. ואכן כידוע, לא מעט מהם משלבים את דעתם והשקפתם בניסוח הכתבות והכותרות מתוך סובייקטיביות מדהימה כאשר לעיתים אינם בוחלים לנקוט בניסוחים מכשילים ובהצגת עובדות שאינן האמת המלאה, באורח שנוגד מינימום של אתיקה עיתונאית. אילו היה הציבור בישראל זוכר זאת תמיד, היה מבטו על החברה החרדית ועל תחומים רבים אחרים שונה בהחלט. אך מכיון שאין הדבר כן אין מנוס מלהעלות נושא זה כאן לפחות בקצרה, ולהציג ולהבהיר מספר נתונים.

ותחילה על השיטה

סקירה בוחנת של מקרי ההתנכלויות התקשורתיות מבהירה במהירות כי בדרך כלל השיטה פשוטה: מתוך הסיפור המלא מסתירים פרטים ונתונים מסוימים המפריעים ליצירת הדימוי השלילי של נשוא הסיפור, קרי - החברה החרדית, ומדגישים ומבליטים את מה שיכול להצטייר כשלילי בעיני מי שאיננו מכיר את התמונה המליאה.

או\ו מצביעים בהדגשה על יוצא הדופן השלילי כאילו הוא מלמד על אופי החברה בכללותה. וכאשר בנוסף לכך מוגשים הדברים מתוך שימוש במילים בוטות וחריפות, והדיווח בסגנון זה חוזר על עצמו לעיתים תכופות, הרי העומד מן הצד מוכרח להשתכנע כי אכן מדובר בחברה אלימה ובלתי מוסרית. והעוול שבכך, חמור ביותר. לא נוכל כמובן להאריך במסגרת זו, אך נציין דוגמאות אחדות מאותן המאפיינות את הגישה המצויה.

א. שימוש בהשוואה מטעה

כותרת ענק שהופיעה לאחרונה באחד העיתונים הכריזה: ''דירה לחילוני: 200 אלף דולר. דירה לחרדי: 65 אלף דולר''. ובכותרת המשנה נאמר: ''הפרויקט במודיעין עילית נבנה על ידי יזם חרדי פרטי, ונהנה ממעמד של עדיפות לאומית''. והמסר ברור: הציבור החרדי עושק את המדינה על חשבון הציבור החילוני.

ומה האמת?

מן הכתבה הושמט נתון פשוט אך רב משמעות. ההשוואה נערכה בין מחיר קוטג' דו משפחתי בן למעלה מ- 5 חדרים, ליחידת דיור פשוטה (70 מ''ר) בבנין מגורים רגיל… וזאת מלבד העובדה הפשוטה שהיזם החרדי אינו אלא עמותה ללא כוונת רווח (מלכ''ר) אשר הוקמה במגמה להוזיל את עלות דירות הפרוייקט באמצעות בניה מרוכזת.

ב. שימוש בהמחשה מטעה

הוגש למראה עיני צילום כתבה גדולה מתוך אחד העיתונים, שזו כותרתה: ''7 נעצרו בחשד לרצוח אב ובן'' חלק נכבד משטח הכתבה הוקדש לתמונת אחד החשודים שנעצרו, כאשר בתמונה נראה… תלמיד ישיבה! וכך מובל הקורא התמים למסקנה הפשוטה והשקרית כי תלמיד ישיבה חשוד ברצח(!). ומה האמת? באותיות הקטנות של הכתבה הגדולה, בתוך דברי הדיווח על אשר התרחש, מופיע שמו של החשוד שבתמונה תוך כדי ציון כי מדובר באחד מבכירי העבריינים המעסיקים כיום את ימ''ר תל אביב אשר השתחרר לפני כשנה בתום ריצוי 12 שנות מאסר.

ועוד מוזכר שם במילים קצרות, כי הוא נעצר כעת בדרכו לטיסה לחו''ל כשהוא מחופש לחרדי. כמה מבין קוראי העיתון הגיעו לשורה קצרה וצרה זו וקלטו את המשמעות המטעה הנובעת משילוב כותרת הענק והתמונה הגדולה?? האם האמת וההגינות אינן מחייבות לציין בכיתוב שמתחת התמונה ''אחד החשודים שנעצר כשהוא מחופש לחרדי'' במקום לכתוב רק את שמו בתוספת המילים: ''אחד החשודים שנעצרו'' כאשר הטעיית הקורא ידועה מראש?? אך לצערנו מגמת הכותב ברורה.

ג. קביעת השערה כאילו היתה ידיעה ברורה

באחד העיתונים הופיעה הכותרת הבאה כאשר היא זועקת באותיות ענק: ''חרדים מזעיקים חבלני משטרה לפינוי שקיות אבנים''. בגוף הכתבה מסופר כי חבלני המשטרה נאלצים להתמודד מול ''הטרדות של חרדים'' וכו'. אך רק אם לקורא יש סבלנות וסקרנות, והוא ממשיך לקרוא בציפיה לדיווח על מקור המידע אשר הוכיח כי מדובר בחרדים, הרי הוא מגלה להפתעתו את המילים הבאות בסוף הכתבה: ''פקק תנועה גדול נוצר במקום עד שהתברר כי מדובר במתיחה אכזרית של אלמונים, ככל הנראה חרדים''.

אילו היה מדובר בכל ציבור אחר לא היה עובד העיתונות מעיז להפוך את ה''ככל הנראה'' שלו לקביעה ודאית, ועוד לזעוק זאת בהיסטריה בכותרת כתבתו. אך כאשר מדובר בציבור אשר הצלחת דרכו - הבאה לידי ביטוי בתנועת התשובה האדירה הפורחת בכל רחבי הארץ, מהוה איום על דרכו והשקפת עולמו של עובד זה, הרי כל הכפשה שיקרית מותרת, ובלבד לעוות את דמותו של הציבור הנאמן לתורת אלהי ישראל, ולשוות לו תדמית שלילית ככל האפשר.

ד. מִספרים מְספרים

כזכור לרבים מאיתנו, עצרת ההמונים הגדולה ביותר בתולדות המדינה התקיימה בירושלים ביום א', כח שבט אדר תשנ''ט (14.2.99), במחאה כנגד המדיניות האנטי-תורנית של שופטי בג''ץ, וכנגד הסכנה הרפורמית. כאשר לא הרחק ממקום העצרת התקיימה הפגנת תגובה שאורגנה על ידי חוגים מן השמאל הקיצוני.

וכמה השתתפו בכל אחת משתיהן? ובכן, כזכור כלי התקשורת בישראל דיווחו על 250 אלף איש בעצרת הדתית לעומת 50 אלף איש באחרת. במבט שטחי, מדובר בדיווח אובייקטיבי, אם-כי די בלטה העובדה התמוהה שששני הכנסים זכו לחשיפה כמעט מקבילה בכלי התקשורת על-אף ההבדל רב המשמעות שבמספר המשתתפים בכל אחת מהן.

אך המדהים מכל הוא כאשר התברר שרשתות התקשורת הזרות, הסי-אן-אן, והבי-בי-סי, דיווחו למאזיניהן כי בעצרת הדתית השתתפו למעלה מחצי מיליון איש (!), לעומת פחות מעשרת אלפים באחרת. ואכן הלצה רווחת היא בקרב הציבור החרדי כי מספר האנשים שככר רבין (מלכי ישראל לשעבר) בתל-אביב יכולה להכיל, תלוי הוא -לדעת אנשי התקשורת, אם השמאל הוא המפגין בו, או הימין... ומכאן ניגש בקצרה לשתי ה''האשמות'' הקבועות אשר אנשי התקשורת הכתובה והמשודרת נוהגים להטיח בכל הזדמנות בציבור החרדי. הלא הם: א. אלימות. ב. שוד הקופה הציבורית.

אלימות חרדית. האמנם?

אשאל נא אותך, קורא נכבד. אילו היית איש תקשורת הנשלח לסקר הפגנה חרדית. והנה לאחר מספר שעות של הפגנה שקטה, מושלכת אבן על ידי נער קל דעת, בניגוד גמור לבקשת ודרישת המארגנים. וכבר המשטרה על סוסיה ואלותיה מנסה להשליט סדר והמהומה חוגגת.

מה היית משדר בדקותיים אשר הוקצו עבורך בחדשות הטלוויזיה, את שעות השקט או את דקות המהומה? התשובה ברורה. ועתה החלף תפקיד. אתה אזרח רגיל היושב בסלון ביתו וצופה בחדשות. והנה הפגנה חרדית. השוטרים מסתערים עם סוסיהם ואלותיהם, והמהומה חוגגת. מהי מסקנתך כצופה מן הצד? גם כעת תשובתך ברורה.

והמסקנה פשוטה

נציין עוד את הידוע לכל מבין, כי: החברה החרדית בכללותה מתנגדת לכל אלימות וכהדרכת ערכי תורת ה'. בשום פנים ואופן אי אפשר לדון את החברה על-פי מעשיהם של יוצאי דופן שוליים. ומי שמעוניין דוקא במסקנות מחקרים שנערכו בכלים מדעיים אודות ה''אלימות החרדית'', יוכל לעיין בדברים הבאים. בכתבה שהתפרסמה במקומון ''ירושלים'' לקראת סוף שנת 98, דן העיתונאי אלון חילו ב''אלימות החרדית'', כאשר הוא מביע את דעתו על פי הנתונים שאסף, ולפיה ''האלימות החרדית גוברת ואף מסלימה''.

אולם, כאשר הוא מראיין בכתבתו אנשי מחקר אשר בדקו את הנושא על-פי אמות מידה מדעיות ולא עיתונאיות, מופתע עורך הכתבה מדבריהם, וכפי שאיננו נמנע מלומר זאת בפה מלא. הנה קטעים מתוך דבריו בכתבה: ''פרופ' נחמן בן יהודה מהאוניברסיטה העברית מקיים כבר שלש שנים מחקר מקיף על החברה החרדית. מממצאי המחקר עולה כי החברה החרדית היא, כטענתם של כל הדוברים עד עכשיו, חברה בלתי אלימה בעליל.

פרופ' בן יהודה: ''בהשוואה לדיווחים של משטרת ישראל בסקטור החילוני, החברה החרדית איננה חברה אלימה, גם בהשוואה לחברות אחרות בעולם. להיפך: הם מצטיינים בעזרה הדדית וגמילות חסדים.

זאת לא האוכלוסיה העבריינית של מדינת ישראל. אני מתקשה להאמין שהאוכלוסיה החרדית היא האוכלוסיה מספר אחת בעבריינות במדינת ישראל ושכולנו לא יודעים את זה''. והעיתונאי הנדהם שואל את הפרופ': ''אם זאת המציאות שאתה מציג איך זה יתכן שדיווחים על גילויי אלימות חרדית הם דבר שבשיגרה''? ופרופ' בן יהודה משיב: ''זה משום שתשומת הלב של העיתונות החילונית מאד מוגברת כשזה נוגע לעבירה במיגזר החרדי. הדבר מקבל כותרות עצומות, וגם תיאורים דרמטיים כמו ''פוגרום''. כשנכנסים לבית הסוהר ורואים כמה חרדים יושבים שם, זה לא הרבה''. ועוד מתוך הכתבה: ''פרופ' אהוד שפרינצק מהחוג למדעי המדינה באוניברסיטה העברית, הקדיש מחקר שלם לאלימות הפוליטית החרדית. מסקנותיו מפתיעות.

לדבריו, החברה החרדית דוקא שומרת על תפיסה של אלימות מוגבלת. אנשיה נמנעים מלהשתמש בנשק חם, ומאבקיהם מסתיימים לעיתים נדירות בפגיעות בנפש - בגלל ההכרה בקדושת החיים'' וכו'. ''החרדים לא מטיפים לאלימות, הוא אומר.

המושג הזה לא קיים אצלם כלל''. עד כאן מתוך הכתבה. (ועדיין אי אפשר שלא לציין כאן לגנאי את מאמצי העיתונאי לאורך כל הכתבה להוכיח בכל עוז ובמילים פזיזות ובוטות את ההיפך ממסקנות אנשי המדע אשר חקרו את הנושא בכלים מדעיים ביסודיות, במקצועיות ובמשך שנים.)

שוד הקופה הציבורית האמנם? מסגנון הדיבור והכיתוב של התקשורת בעת הגשת דיווח העוסק בתקציב המועבר למוסדות החינוך של החברה החרדית, מתקבל בדרך כלל הרושם כי מדובר בסחטנות ובשוד של ממש. למעשה זוהי גישה אופיינית למגמת ההסתה התקשורתית כנגד חברה זו.

ומכיוון שלפני זמן לא רב התנהל מסע הקורא ''להשוות את תקציבי האוניברסיטאות לתקציבי הישיבות'' נציג את הנתונים הנוגעים לתלמידי ההשכלה הגבוהה בישיבות, ולמקביליהם באוניברסיטאות.

כלומר, בזמן שהאוניברסיטאות מקבלות לשנה למעלה מארבע מליארד ושבע מאות מליון ש''ח, מקבלות הישיבות על כל נספחיהן וסניפיהן: ישיבות הסדר, כוללים לגמלאים (מעל גיל 65), מוסדות לחוזרים בתשובה, ישיבות גבוהות וכוללי אברכים, פחות משש מאות וחמישים מליון ש''ח!! וכאשר נחשב את סך ההקצבה למוסדות ביחס ישיר למספר הלומדים בהם (שבעים ושבעה אלף בכל המוסדות הישיבתיים הנ''ל, ומאה וחמישים וחמשה אלף באוניברסיטאות) נמצא שהישיבות מקבלות עבור כל תלמיד רק כרבע ממה שמקבלות האוניברסיטאות עבור כל סטודנט.

לסיכום: הציבור החרדי מאמץ את הדרישה הנ''ל בשתי ידים ומצטרף בחום לקריאה: להשוות את תקציבי הישיבות, לתקציבי האוניברסיטאות! ועדיין, מדוע אם כן משלמים תלמידי האוניברסיטאות שכר לימוד גבוה מאד, יחסית לתלמידי הישיבות? אכן, בכך ליבנו עם הסטודנטים.

והתשובה פשוטה. לפי הנתונים שהתפרסמו לאחרונה ע''י דו''ח קוצ'יק, משכורתם של בכירים במוסדות להשכלה גבוהה עומדת על כארבעים אלף ש''ח בחדש, שהם כחצי מליון ש''ח בשנה! חישוב קל יבהיר מדוע על אף סכומי הענק הממשלתיים המוקצבים לאוניברסיטאות הן ''נאלצות'' לגבות סכומי עתק נוספים מתלמידיהן חסרי ההכנסה בדרך כלל. די לציין שראשי הישיבות ושאר בכירים בעולם הישיבות מסתפקים במשכורת הקטנה בכ - 70%-85% מהסכום הנ''ל, ומאפשרים בכך לתלמידיהם להנות מתנאי לימודים, מגורים וכלכלה בעלות סבירה.

דוגמא נוספת: באחד העיתונים הופיעה הכותרת הבאה: ''700 מליון ש''ח הוקצבו למוסדות החינוך החרדיים''. כאשר המסר ברור: שוב שודדים החרדים את הקופה הציבורית. והרי נתונים אחדים: א. תקציב משרד החינוך לכל המגזרים גם יחד (חילוני, ממ''ד, חרדי, ערבי, דרוזי, וכו') עומד על סך עשרים מיליארד ש''ח. ב. אוכלוסיית תלמידי המגזר החרדי מהוה 10% מכלל התלמידים בישראל. ג. לפי זה מגיע להם סך 10% מהתקציב.

כלומר 2 מיליארד ש''ח. ד. בפועל מועבר אליהם רק סך 700 מליון ש''ח. כלומר, כותרת אובייקטיבית המבקשת לשקף את מצב המיגזר החרדי היתה אמורה להכריז: ''למוסדות החרדיים הוקצב רק שליש מהסכום המוקצב למוסדות האחרים'' אך כנראה שאנשי התקשורת מעדיפים שלא לפרוס בפני הציבור הכללי את התמונה המליאה אלא לזעוק בהיסטריה: 700 מליון ש''ח הוקצבו למוסדות החינוך החרדים!'' והקורא התמים נבהל ומתרעם.

כותרות וכתבות אלה אינן אלא דוגמאות אופייניות ל''האשמות'' הכבידות אשר בהן ''מואשם'' הציבור החרדי השכם והערב על ידי אנשי התקשורת בתחום הממוני, ומהן יש ללמוד לשאר.