אז מה לגבי הרפורמים?

ידוע כי ציבור שומרי המצוות וגדולי התורה בראשם דוחים על הסף כל נסיון היאחזות של הרפורמים כאן בארץ. ומכיון שמי שאינו מכיר את אורחות חיי הרפורמים וה''ראביי'ס'' שלהם עלול שלא להבין את פשר תמימות הדעים והאחדות המליאה השוררת בין כל מנהיגי ציבור שומרי המצוות על כל זרמיו, בדבר הדחיה המוחלטת ואי ההכרה בשום גורם רפורמי, ראוי לבאר מעט את הדבר.

ובכן, מוסכם ומקובל על כולנו שיש להעניק לגיטימציה מליאה לכל זרם ביהדות, ובלבד שהוא זרם הזורם בתוך היהדות. כמו כן ברור, שכשם שלהבדיל נצרות היא דת, ואיסלם הוא דת, גם יהדות היא דת. וכשם שאדם הבז לדברים הכתובים בספר הדת של הנוצרים או המוסלמים, וכופר ביסודות מהותיים של הדת הנוצרית או המוסלמית, לעולם לא יוכל לדרוש מראשי הנצרות או האיסלם להחשיב את שיטתו כזרם בנצרות או באיסלם רק משום אי-אלו סממנים נוצריים או מוסלמיים שהוא אימץ לעצמו, אלא שיטתו תיחשב כדת חדשה שמעורבים בה סממנים נוצריים או מוסלמיים, כך לעולם לא יוכל אדם הבז לדברים הכתובים בספר תורת ישראל וכופר ביסודות מהותיים של הדת היהודית, (כגון: המנעות מאכילת בעלי חיים טמאים, איסור חיתון עם גוי, אמונה באלקים, וכו') לדרוש מראשי היהדות להחשיב את שיטתו כזרם ביהדות רק משום אי אלו סממנים יהודיים שהוא אימץ לעצמו, שהרי אין זו אלא דת חדשה שמעורבים בה אי אלו סממנים יהודיים.

ומעתה, שאלת המפתח היא: האם הדת הרפורמית מהווה זרם ביהדות או שמא היא דת חדשה שמעורבים בה אי אלו סממנים יהודיים. במקום שנשיב אנו, הנה לקט נתונים ועובדות. והקורא הנכבד ישיב לעצמו. (הנתונים דלהלן מתוך הספר ''הרפורמים'' בהוצאת ''מנוף'' - האגודה להסברה יהודית. ומתפרסמים כאן באדיבותם הרבה. ניתן להשיג את הספר בטל. 02-5000220). ''הארץ'' 21.6.85

הכומר, הרב והראביי הרפורמי חוזר רשמי שהפיץ ''המרכז-הרבני'' של הרפורמים בניו-ג'רזי מציע בין השאר לזוגות מעורבים נישואין בכנסייה יחד עם כומר נוצרי. בפרסום, רשימה של יותר מ200- רבנים המוגדרים בכותרת: ''רבנים המשיאים מבלי לדרוש גיור''.

הרשימה מיועדת לכל יהודי המעונין בנישואין מעורבים, ו''המרכז הרבני'' מציע למעונין כל אפשרות שרק עולה על הדעת. החידושים העיקריים ברשימה: האפשרות להתחתן בכנסייה, גם אפשר התחתן בטקס שעורך ''ראביי'' יחד עם כומר נוצרי, ומי שחפץ בדרשה של הכומר על דת הנצרות- אין בעיה.

ה''מרכז הרבני'' מציע רב הבולע גם את זה. (אגב, שים לב לאבסורד שבהענקת התואר ''רב'' – תואר השייך לבכירי שומרי מצוות תורת ישראל, לאדם המחתן יהודי עם גויה ויהודיה עם גוי, בניגוד גמור לתורת ישראל ולאינטרס הלאומי יהודי. שקוף מאד שהדבר נועד לזרות חול בעיני ההמון, במגמה להשיג בכל דרך לגיטימציה יהודית, לדת הרפורמית).

הנה נתונים מתוך תוצאות משאל שערך ''ראביי ווילר'' בקרב חברי קהילתו הרפורמית אשר בלוויס - וויל, קנקטי.

1. 25% לא מלו את בניהם.

2. 68% אינם מדליקים נרות שבת.

3. 60% חוגגים את חג המולד, כולל העמדת עץ אשוח בביתם וקניית מתנות.

4. 70% סבורים שהילדים צריכים להשתתף במקהלות השרות שירים נוצריים בבית הספר.

5. 50% חוגגים את חג הפסחא הנוצרי.

6. 59% הולכים לעבודה ביום כיפור.

7. 44% מהם אינם מסיבים לסדר ליל הפסח.

8. 80% מהם אוכלים חמץ בחג הפסח.

9. 50% אינם חוגגים את חג החנוכה.

10. 35% אומרים שהיהדות לא מספקת את צורכיהם הדתיים.

11. 30% אינם רואים את תחיית היהדות כערך רצוי. (מתוך ''הרפורמים'' בהוצאת ''מנוף'' עמ' 50) והרי מספר עדויות של יהודים לא דתיים אשר לאחר שביקרו במרכזים רפורמיים ונדהמו למראה עיניהם, העלו על הכתב את אשר ראו וחשו.

זאב צחור, ''על המשמר'' 7.10.88 רשמים מתפילת יום כיפור ''מיקרופונים משוכללים הודיעו על פתיחת הטקס. בעיצומה של התפילה הנוראה הזו גילינו כי איננו היחידים ללא כרטיסים. אך עד מהרה הגיע מישהו הדור מצויד בג'יימס-בונד ומכר במקום כרטיסים למקומות תפילה. התשלום במזומן, בצ'יקים או בכרטיס אשראי. ובינתיים אנו מציצים אל האולם הגדול: על הבמה עומדות שתי זמרות כושיות שתפילת ''כל נדרי'' נשמעה מפיהן כקונצרט אופראי''.

ח''כ אריאל ויינשטיין, מהליכוד

סיפר כי הסיבה לכך שנמנע בהצבעה על תיקון חוק השבות, למרות שבעבר נהג להצביע נגד, נובעת מן הזעזוע שהזדעזע לא מזמן בעת שביקר בארצות הברית ונכח לראות כומר נואם בטמפל רפורמי בשבת. וזועזע עוד יותר כאשר הראביי בירך את הכומר על שהביע נכונות ללמד בבתי ספר יהודיים את עקרונות האמונה הנוצרית.''

אהוד אולמרט, ראש עיריית ירושלים 

תפילת יום הכיפורים בטמפל רפורמי במנהטן. ''רוב המתפללים, הגברים, לא חבשו כיפה. רובם עשו רושם שהיו בדרכם מעבודת יומם, ובאו ממשרדיהם עם תיקי עור עמוסי המסמכים. בניגוד למקובל הסבו משפחות, נשים גברים וילדים לתפילה ביחד – הייתי מוכה תדהמה. בתום התפילה והדרשות יצאו מרבית המתפללים ופנו לעבר מכוניותיהם. הגבאים כיבו את האורות. לא מעטים מבין המתפללים הלכו לאכול את הארוחה המפסקת לאחר התפילה. עד כמה שאני מרגיש, הרפורמה בארצות הברית מושפעת באופן מכריע מתופעת ההתבוללות ההולכת וכובשת יותר ויותר חלקות בקרב הקהילה היהודית. בהדרגה הולכות ונעלמות אצל הרפורמים מרבית המצוות המוכרות של הדת היהודית. מה גבול השינוי בתהליך מואץ זה של התנערות מדברים רבים שהמסורת היהודית מכירה, או שאין שום גבול.

'' ח''כ מיכאל קליינר. (ליכוד-גשר) ''

אם התהליך הזה ימשך אנו עלולים למצוא עצמנו, ביום מן הימים, באיזה קהילה באולם תפילה ובו נשים עטורות כיפה וטלית בכותל המזרח, כשלמעלה, מרחוק, יהנהנו בראשם הגלוי אנשי עזרת הגברים. אתה לא יכול שלא לתמוה, מה החיפזון לשנות ולעוות מסורות שחיו בנו, ובהן חיינו דורות, ואולי בזכותן אנו חיים כעם. עלינו לזכור כי הרפורמים פוררו והרסו את יהדות ארצות-הברית בכך שהובילו את רובה להתבוללות איומה. לאחר שכילו את מלאכתם שם הם מבקשים לעשות זאת גם כאן בארץ.

האם יש יהודי היכול להרשות לעצמו להניח להם לבצע את מבוקשם??

מי שבוחן בעיון את הנתונים שהובאו לעיל מגיע מהר למסקנה: עִם רפורמים עַם ישראל לא זקוק לאויבים מבחוץ הוא פשוט יחוסל ויגמר מעצמו! כחותמת אחרונה לדברים נצטט בזה את דבריו של ח''כ רובי ריבלין, לאחר שביקר בקהילה הרפורמית בארה''ב על פי הזמנתם. (כאמור, מובאות אלה ועוד, ניתן למצוא בספר ''הרפורמים'' בהוצאת ''מנוף''.) ''כיהודי, שאינו שומר תרי''ג מצוות, ואפילו לא י''ג מצוות, הזדעזתי זעזוע עמוק ללא גבול וסייג.

התגלתה בפני איזה אגודה המקיימת פולחן שכל קשר בינה לבין היהדות, אינו מתקרב אפילו למציאות. היתה לי תחושה שאני נמצא בתוך כנסייה. אני כולי המום. זו עבודה זרה ולא יהדות. עד עתה חשבתי שהרפורמים הם זרם ביהדות, אחרי ביקורים בשני בתי-הכנסת שלהם אני משוכנע שזו דת חדשה לגמרי בלי כל קשר ליהדות. התבוללות טוטלית. התפילה שלהם היא דומה לטקס פרוטסטנטי גמור.'' כל מילה נוספת, מיותרת.

עמידה בצפירה

שאלה: כמעט מדי שנה מתפרסמות ידיעות באמצעי התקשורת, לפיהן נראו יהודים חרדים כאשר הם מתהלכים ברחוב בשעת הצפירה ביום השואה וביום הזכרון לחללי צה''ל. שאלה: האם יתכן שיהודים שומרי מצוות אינם מכבדים את זכר קרבנות השואה וחללי מערכות ישראל??

תשובה: כידוע, מיסודות האמונה היהודית היא הידיעה הברורה כי המוות איננו חידלון, אלא מַעֲבָר מצורת חיים אחת (-אדם בתוך גוף המהווה ''לבוש'' ארוג בשר ועצמות), אל צורת חיים אחרת (- אותו אדם ללא לבוש הגוף). דבר אשר הוכח בעשרות השנים האחרונות גם על ידי המדע המודרני באמצעות מחקרי תופעות רבות של: דיווחי אנשים שמתו מוות קליני וחזרו לחיים, סיאנסים, גלגולי נשמות, רגרסיה, דיבוקים, הופעת נשמות כבחייהם, ועוד. (ראה על כך בהרחבה בחיבורנו תשע תשובות ושאלה פרק ראשון, וברשימת הספרים שבהערה) עוד ידוע לנו מתוך האמור בתורת ישראל ומתוך עובדות רבות ומחקרים שונים (וכנ''ל), כי מעמדו ומצבו של האדם לאחר פרידתו מן הגוף תלויים במידת השתדלותו וקנייניו הרוחניים בעודו בתוך הגוף.

ככל שזכה לעמוד באתגרי הרוח מול החומר בעולם הזה במידה רבה יותר, ובאיכות טובה יותר, כן תהא מדרגתו ושלמותו הרוחנית גבוהה ומרוממת יותר. משום כך נהוג בכל קהילות ישראל ליזום כאן בעולם הזה יוזמות שונות בעלות משמעות רוחנית, לעילוי נשמת הנפטר.

[כגון, אמירת קדיש (בעיקר על ידי בן הנפטר אשר עקב היותו כחלק ממנו, מועילה לנפטר אמירתו והתחזקותו הרוחנית הרבה יותר מפעולות האחרים למענו), עריכת כנסי התחזקות ואמירת דברי תורה, הגשת כיבוד מגוון לציבור המבקרים בימי האבילות כדי להרבות את ברכות האכילה הנאמרות לעילוי נשמת הנפטר, ועוד ועוד פעולות בעלות משמעות רוחנית הנעשות לעילוי נשמת הנפטר]. שהרי המת כבר נפטר מענייני העולם הזה, ואין באפשרותו לקיים מצוות ולרומם על ידי כך את מדרגתו. משום כך משתדלים ומתאמצים אנו החיים לסייע לידידנו ולקרובינו שנפטרו מן העולם, לעלות ולהתרומם במדרגתם הרוחנית.

ואכן, מלבד המקורות התורניים, גם מתוך עובדות ומחקרים שונים נמצא בידינו מידע רב שהגיע מלא-מעט נפטרים אשר דיווחו על עוצמת התועלת אשר הם מפיקים מפעולות נפלאות אלה של קרוביהם וידידיהם למענם. (העובדות והמחקרים מקיפים דיווחי דיבוקים, אשר נכנסו לגופות חיים, נשמות אשר הועלו בסיאנסים, וחלומות אמת רבים של נפטרים המתגלים לקרוביהם ומבשרים בין השאר על העתיד להתרחש, כאשר הדברים אכן התגשמו). והדברים ידועים. לאחר הקדמה קצרה זו, ניגש לעניננו.

כאשר אומות העולם חיפשו דרך כיצד לכבד את זכר יקיריהם אשר נפלו למען מולדתם, הועלה רעיון דקת הדומיה אשר לפיו ידום כל העם בשעת צפירה שתושמע בכל רחבי המדינה. ובכך, אף על פי שהחללים עצמם לא יפיקו תועלת ממשית מן הדבר, העם מצידו - יכבד את זכרם.

ואכן, לכל הדיעות הרעיון נפלא ויפה. אולם עם ישראל, מעצם היותו העם אשר בורא העולם בחר להעניק לו תרי''ג מצוות (ולא רק שבע, כאומות העולם), ובתוכם מצוות רבות שבאמצעותן ניתן לעזור לנפטר, ולא רק לכבד את זיכרו, הרי בודאי שעם כזה איננו זקוק לייבא מאומות העולם סמלים אשר יבטאו את כיבוד זכר החללים על ידי העם. עם ישראל במשך כל הדורות ועד היום לא רק כיבד ומכבד ביותר את זכר קדושיו, גיבוריו, וכל נפטריו, אלא גם סייע ומסייע להם סיוע ממשי באמצעות האפשרויות הרחבות העומדות לרשותו.

ובכל זאת, מכיון שבדורינו לא כל הציבור מודע לנתונים אלה, ואי העמידה בצפירה מתפרש על ידם כזלזול בכבודם ובזכרם של הנופלים, ומכיון שאין איסור הילכתי לעמוד בעת הצפירה (משום שאיסור ''בחוקותיהם לא תלכו'' אינו אלא כאשר התנהגות היהודי כמנהג הנכרי נובעת מתוך רצון להתדמות לגוי.

ואילו כאן המטרה היא לכבד את זכר הנופלים באמצעות אימוץ רעיון שהועלה על ידי גויים ונראה מוצלח. ראה מעין זה בשו''ת ''יביע אומר'' חלק ג' יו''ד סימן כד. ויש חולקים. עיין בשו''ת מנחת יצחק חלק א', סימן לא. ועיין עוד בשו''ת אגרות משה יו''ד א' סי' מט, ובשו''ת הר צבי יו''ד סי' רעט.)

לפיכך לדעת רבים מגדולי התורה בדורינו, הראוי והנכון לכל יהודי, - ובפרט אם הוא בעל חזות חרדית, לעמוד בפרהסיה בשעת הצפירה ככל האחרים שסביבו. כדי שלא להיראות - בעיני מי שלא מבין - כמזלזל בכבוד הנפטרים. וינצל דקת דומיה זו לאמירת פרק תהילים או משנה לעילוי-נשמת אחינו היקרים חללי-צה''ל וקורבנות-השואה, שאינם עוד עימנו כאן בעולם הזה.