יהדות ואסטרונומיה מודרנית

אמרו חז''ל במס' שבת (פט, ב): אמר ר' חייא בר אבא א''ר יוחנן ראוי היה יעקב אבינו לירד למצרים בשלשלאות של ברזל אלא שזכותו גרמה לו דכתיב בחבלי אדם אמשכם בעבותות אהבה ואהיה להם כמרימי עול על לחיהם ואט אליו אוכיל (הושע י''א).

יוסף ירד תחילה למצרים וכך התגלגלו כל בני ישראל שבעים נפש אחריו על מנת לקיים את גזירת הגלות שנאמרה לאברהם אבינו ע''ה בברית בין הבתרים. ''וישלחני אלקים לפניכם לשום לכם שארית בארץ ולהחיות לכם לפליטה גדולה'' (בראשית מ''ה).

כל המעשה והתלאות של יוסף לא באו אלא, כביכול, כחלק מתכנונו הגדול של הקב''ה לקיים את הגזירה שבברית בין הבתרים אשר תביא בהכרח ובסופו של דבר ליציאת מצרים ביד חזקה ובזרוע נטויה, ואחרי כן לקבלת התורה בהר סיני, שהוא הוא המאורע המרכזי ביותר לא רק לעם ישראל אלא לכל הבריאה כולה.

הנה כל מאורע בשרשרת הזו של מאורעות קשור בקודמו וכל השרשרת כולה מראה על השגחתו יתברך על בריותיו. אולם השגחתו יתברך אינה חלה רק על הבריות, אלא על כל חלק וחלק של הבריאה כולה, בין בדומם, בצומח, בחי או במדבר, כל כולם נתונים להשגחתו יתברך.

זהו העקרון הפשוט של אחדותה של הבריאה כולה, אשר כל חלק בה מתנהג אך ורק במסגרת של מאורע שהוא חלק משרשרת ארוכה של מאורעות הנתונים במסגרת של תכנית גדולה. מאורעות אלה יכולים לחול בחיות, בצמחים או במדברים ואף בדוממים כגון התפרצות של הר געש, ועידת אדמה, סופות וגשמים, וגם מאורעות שמימיים למיניהם כגון התפרצות של כוכבים או תנועה של כוכבי שביט.

כל המאורעות האלה הם חלק מן התכנון הגדול ומשפיעים זה על זה בשרשרת ארוכה. כל המצרף חלק מן המאורעות זה לזה ומפריד ביניהם לבין שאר המאורעות רק מפני שאינו רואה את הקשר השכלי הרי זו צרות אופק והתעלמות במכוון ממה שקיים בשטח. לצערינו, זוהי הדרך של רוב אנשי המדע, המעדיפים לקשור זה לזה רק מה שהם כיום מסוגלים להבין, ודוחים בצורה בוטה מה שאינו מתקבל על שכלם או מה שהמכשירים שלהם (אשר הם המציאו בעצמם) אינם רואים.

אלמלא צרות האופק הזו של המדע, הרי היו נפתחים לפניהם כל סודות הבריאה כולה ואז היו רואים באמת את הקשר הקוסמי הגדול המכתיב את חוקי הטבע המתגלים להם במעבדה או בתצפיות שהם אך קצה קצהו של הנגלה בעולמנו זה.

אטימות זו של אנשי מדע היא היא הגורמת בסופו של דבר למשברים הגדולים המתחוללים כל כמה מאות שנים במדע, כי הבסיס המדעי בכל תקופה הוא צר מדי מכדי לפתוח את השערים לתיאוריות אוניברסליות באמת.

למען האמת, הפיזיקאים כבר הכירו זה זמן מה כי אכן יש צורך בתיאוריות מדעיות אחידות שיכילו את כל חוקי הטבע הנובעים מהבנה יחידה של היקום כולו. זהו מה שהם מכנים כיום בשם ''התיאוריה המיוחדת'' אשר צריכה להסביר את כל התופעות החשמליות - מגנטיות, את כוח הגרביטציה ואת תורת האטום.

הנסיון הזה אשר עד עתה לא עלה בהצלחה מראה לפחות על הכרתם הבסיסית שאכן קיים תכנון עקרוני אחד ויחיד אשר ממנו נובעים כל חוקי הטבע ללא יוצא מן הכלל.אף ידוע עקרון קוסמולוגי מענין הנמצא בשימוש רב בין הפיזיקאים והנקרא בשם עקרון מאך האומר, כי ישנן תופעות הקורות בסביבתנו הקרובה ואפילו באטומים, הנקבעות ע''י הגלכסיות הרחוקות של היקום.

כך רואים בפועל כי אכן ישנה בין הפיזיקאים הכרה באחדותו הגמורה של הטבע וכי התכנון הקוסמי הגדול אכן יש לו מהלכים ביניהם. מה שהם עדיין לא הכירו הוא שגם האדם עצמו, כחלק מן הבריאה, גם הוא נתון תחת השפעת - השגחה כל חלקי הבריאה כולה, אשר כדברי חז''ל גם הוא לא ינקוף אצבע עד שיכריזו עליו מלמעלה.

ומשום מה, ובניגוד לשכל הפשוט, הם באים ומוציאים דוקא את האדם מהשפעת הבריאה כולה עליו, הוא ה' יתברך. כשם שתזוזתו של אטום ממקום למקום היא פרי השפעה של הבריאה כולה, כך גם ירידתו של יוסף למצרים היא פרי ההשגחה הזאת, וכך באותה מידה התפרצות של הרי געש, תנועת כוכבי שביט הם כולם מאורעות שהם חלק משרשרת של מאורעות של התכנון הקוסמי הגדול המונחה בכוח אחד ויחיד, כפי שגילה זאת אברהם אבינו ע''ה לפני כארבעת אלפים שנה לכל העולם כולו.

רק הבנה כוללת של הבריאה כולה, דהיינו הכרה באחדותו של הבורא ובהשגחתו יתברך רק היא תתן את הבסיס הנכון לפעילות ולהבנה המדעית הנכונה, אותם כוכבי שביט המבקרים אותנו מדי פעם בשמים הם חלק מן המאורעות של התכנון הקוסמי הגדול המבטא את רצונו של הבורא יתברך ולא רק כמאורע הנתון תחת השפעה של חלק מן הבריאה בלבד.

התעלמות מן הקשר שבין ביקורו של כוכב שביט לבין התכנון של הקוסמוס כולו, בכל בחינותיו הרוחניות, היא אך בורות עלובה של אנשי מדע צרי אופק וחסרי אמונה ויראת ה'. מאז ומתמיד היו מאורעות השמים מופלאים בעיני האדם.

תנועת השמש, הירח והכוכבים היא תופעה מופלאה של סדר ותכנון של הבורא יתברך שמו. אבל מכולן, תופעת כוכבי שביט, ובמיוחד זה המכונה כיום בשם כוכב השביט הלי, עמדה תמיד בסימן של יראת הרוממות והפחד אצל העמים. בספר סדר הדורות הוא כולל גם את המאורעות המופלאים האלה של רעידות אדמה, אסונות טבע וכן ביקורם של כוכבי שביט למיניהם שהיו במשך ההיסטוריה.

הוא מסתמך על המובא בספר ''צמח דוד'' אשר כתב בהקדמתו לחלק השני של הספר אשר כדבריו: ''ראיתי להזכיר מקצת אותות השמים, כוכבים חדשים וליקויי המאורות שהיו במקצת השנים ומה שקרה והגיע אחר זה. והתועלת בזה לעורר את לב הקורא על מאמר חז''ל בפרק הישן (סוכה כ''ט א.) כשלקו המאורות סימן רע לעולם ע''ד מה שכתב ראש המפרשים (רש''י) בספר קהלת בפסוק: והאלקים עשה שיראו מלפניו (ג' י''ד) וז''ל כלח אשר עשה הקב''ה במעשה בראשית ראוי להיות לעולם, וכשנשתנה, האלקים ציוה ועשה בדבר שישתנה כדי שייראו מלפניו ע''כ עיין שם כי האריך יותר.

על כל כשיהיה עוד כדבר הזה נתפלל אל ה' להעביר מעלינו את רוע המערכת, כי על כן אמרו חז''ל אין מזל לישראל ופרש''י, שע''י תשובה (וזכות) נשתנה המזל. עכ''ל.

ובאותו ענין כתב גם יוסף בן מתתיהו הכהן (המכונה גם בשם יוסיפוס פלביוס) בספרו ''מלחמת היהודים'' בספר ו' פרק ה' על ההתעלמות מן התופעות המשונות שקרו בטבע לפני חורבן הבית וכלשונו ''וכנגד לא שמו לב ולא האמינו לאותות המוקדמים והברורים של חורבן הממשמש ובא. וכאילו היו מוכי רעם ונטולי עיניים ונפש - התעלמו מאזהרותיו הברורות של ה'.

זה היה בשעה שעמד מעל לעיניהם כוכב שהיה דומה לחרב ושביט שהיה כל השנה ואף זה ארע לפני המרד, ולפני שקמה התנועה שהביאה לידי מלחמה''. עכ''ל. עם כל האזהרות האלו שאדם צריך לדאוג מהן הרי בכל זאת כבר נאמר בגמרא סוכה (כ''ט) ''ובזמן שישראל עושין רצונו של מקום אין מתיראין מכל אלו שנאמר כה אמר ה' אל דרך הגויים אל תלמדו ומאותות השמים אל תחתו כי יחתו הגוים מהמה (ירמיהו י') - עובדי כוכבים יחתו ואין ישראל יחתו''.

דהיינו, המאורעות משפיעים על אלה שאינם דבקים בקב''ה, אבל עם ישראל יש לו את הזכות (וגם החובה) לחזור בתשובה ולהתפלל ולהעביר את הגזירה, מה שאין לגוים אותם המפתחות לפתוח את השערים שהרי ''לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום''.

ומה הם כוכבי השביט האלה?

בגמרא ברכות (נח, ב) כתוב ''מאי זיקין אמר שמואל ככבא דשביט. ועל זה פרש''י ''כוכב היורה כחץ ברקים ממקום למקום וארוך כשבט שהוא יורה ונראה כמי שפותח רקיע''. ואכן זנב זה מילא כמעט את שליש השמים כל לילה במשך כשלושה חדשים: המחזה היה מרהיב ביופיו כי יכלו גם להבחין בצבעים השונים שהופיעו בזנב.

יש להבחין היטב בין מה שמכנים בשם ''כוכבים נופלים'' לבין כוכבי שביט. ''כוכבים נופלים'' יוצרים רק פס מאיר ודק מאד בשמים אשר נעלם תוך מספר שניות בלבד, לעומתם כוכבי השביט הם ממש בעלי זנב גדול ורחב מאד. ''הכוכבים הנופלים'' הם אבנים קטנות מאד, של מספר גרמים ופחות מזה הנקראים בשם ''מטיאוריטים'', הבאים מן החלל החיצון, ואשר מרוב מהירותם מתחממים מאד תוך כדי מעופם באטמוספירה של כדור הארץ.

הם נשרפים תוך כדי יצירת להבה שהיא היא הפס המאיר של ''הכוכב הנופל'' במשך מעופו באטמוספירה. כלומר, ''הכוכבים הנופלים'' הם בעצם תופעה אטמוספירית ולא יותר מזה. אם האבנים האלו הן גדולות יותר הן נקראות בשם מטיאורים'' אשר גם הם בוערים באטמוספירה תוך כדי מעופם אבל עדיין נשאר מהם משהו (לפעמים גם הרבה) המגיע לכדור הארץ.

אנו עוד נרחיב את הנושא הזה בע''ה בסדרת המאמרים הזו. במשך שנים רבות בהיסטוריה של העמים נרשמו בתעודות ביקורים רבים של כוכבי שביט. במיוחד עשו זאת הסינים והיפנים אשר עקבו אחר תנועתם בשמים על רקע הכוכבים.

הרישום היום יומי של מקומם של כוכבי השביט על רקע הכוכבים בשמים הוא חשוב ביותר. אנו עוד נראה בהמשך המאמרים האלה כי הרישומים האלה הם לעזר רב לחוקרים כיום. (אנו עוד נביא בפרוטרוט גם את גמרא בהוריות (י', א) ונדון בו בהרחבה בע''ה) בדרך כלל, חשבו העמים הקדמונים כי גם כוכבי השביט הם תופעה אטמוספירית, כלומר, תופעה המתחוללת בגבהים של האטמוספירה שלנו.

רק לפני כארבע מאות שנה מצא התוכן הגדול טיכו ברהה לאחר תצפיות רבות כי כוכב השביט (שצפה בו) צריך להיות רחוק בחלל החיצון מעבר לירח. כוכבי השביט יכולים להיות עם זנב בהיר ארוך ומרשים ביותר, אולם יש כאלה אשר בקושי נראים לעין הצופה, יש גם כאלה המתגלים אך ורק בצילומים שנעשו דרך טלסקופ.

בדרך כלל הופעתם היא בלתי צפויה לחלוטין ורק מעט מאד ידועים כמחזוריים, דהיינו שהם מופיעים מדי מספר שנים שוב ושוב כמו כוכב השביט הלי, יש כאלה המבקרים אותנו כל כמה עשרות שנים ויש כאלה אשר מופיעים מדי כמה מאות שנים ואף אלפי שנים.

לאחר הופעתם הראשונה אפשר לעקוב אחריהם לילה לילה ולהווכח כי הם נעים על פני רקע הכוכבים בשמים, כלומר, בכל לילה רואים אותם על פני רקע אחר של כוכבים. במשך עשרות השנים האחרונות לא ראינו כוכבי שביט מרשימים במיוחד, זאת בניגוד למאה שעברה אשר בה הופיעו מספר כוכבי שביט מרשימים ביותר.

למשל, בשנים תקע''א, תק''ג, תרי''ח (1858 ,1843 ,1811) הופיעו שלשה כוכבי שביט מרהיבים ביופיים. גם בשנת תר''ע (1910) הופיע כוכב שביט אשר אף עלה בעוצמתו על השביט הלי שהופיע מאוחר יותר באותה שנה. בכל זאת בשנים האחרונות הופיעו מספר כוכבי שביט אשר ניתן היה לראותם אף בעין בלתי מזוינת בשנים תשי''ז, תש''ל, תשל''ו, תשמ''ג (1976 ,1970 ,1957 ו- 1983).

במבט ראשון, אכן קשה להאמין כי כל התופעה הזו הנקראת כוכב שביט אינה נובעת אלא מכדור שגודלו אינו עולה על מספר קילומטרים. כדור זה מהווה את ''ראש השביט'' והוא מורכב בעיקר משלג ''ולכלוך'' שהצטרף אליו בדרכו. ככל שהשביט מתקרב יותר ויותר לאיזור של השמש, הוא הולך ומתחמם ואז מתאדה השלג הזה והופך להיות גז.

כך נוצר במשך מעופו זנב של גז ארוך של עשרות מיליוני קילומטרים. כלומר, הזנב המרשים של השביט אינו אלא גז דליל שהתאדה מכדור השלג אשר הלך והתקרב אל השמש. כמובן שהזנב הוא מרשים ביותר ככל שהשביט קרוב יותר ויותר אל השמש, וזוהי הסיבה שאנו נוכל לראות את השביט בכל גודלו ויופיו בכיוון האיזור אשר בו נמצאת השמש בשמים.

אולם כיון שזוהר השמש הוא הרבה יותר גדול, לכן, זמן התצפית הנוח ביותר בכוכב שביט הוא בשעות בין הערביים בכיוון שקיעת השמש בערב או עם עלות השחר בכיוון מזרח באיזור אשר בו זורחת השמש. (אולם, היו כוכבי שביט שהאירו אף במשך היום כגון זה שהופיע בשנת תר''ע (1910) לפני כוכב הלי). במאמר הבא בע''ה נכיר את מסלוליהם של כוכבי שביט ועל הסברה מנין הם באים.