אוהב שלום ורודף שלום

אהרן, שהיה כהן גדול, עסק יומם ולילה גם בלימוד תורה להמוני עם ישראל - בנוסף על עבודתו במשכן, וכל אחד מרגעי חייו היה מנוצל. על אף כל זאת הוא מצא לנכון לסייע לאלפי משפחות בקירוב לבבות בין בני הזוג. כהוקרה על כך, קראו אותן משפחות לילדיהן על שמו, ''אהרן'', כפי שמסופר באבות דרבי נתן: ''...כמה אלפים היו בישראל שנקראו שמם 'אהרן', שאלמלא אהרן לא בא זה לעולם, שהיה משים שלום בין איש לאשתו... והיו קוראים שם הילוד על שמו''.

בהשכנת השלום שלו, כמו בשיג ושיח שהיה לו עם בני אדם, היה אהרן הכהן אומר לזולת דברים שינעמו לו, כדי לרתק בכבלי אהבה גם שונאים משכבר הימים. ולכן מציינת התורה שכשמת אהרן לא היה האבל רק אבל של יחידים, או של רוב העם, אלא של העם כולו. ''...ויבכו את אהרן שלושים יום כל בית ישראל'' (במדבר כ, כט). זאת משום ''שמימיו לא אמר לאיש 'שסרחת', ולא לאשה, 'שסרחת' ''. מקובלים אנו מרבותינו, שכאשר התורה וחז''ל מעלים על נס דמות מסויימת, נעשה הדבר, כדי שנזדהה ונתנהג כמוהו.

לכן לא הסתפקו חכמינו בציון העובדה שאהרן היה משכין שלום, אלא אף פירטו עבורנו כיצד הוא עושה זאת: ''... שני בני אדם שעשו מריבה זה עם זה, הלך אהרן וישב אצל אחד מהם, אמר לו: ''בני, ראה חברך מה הוא עושה - מטרף את לבו, וקורע את בגדיו, אומר אוי לי היאך אשא את עיני ואראה את חברי, בושתי ממנו, שאני הוא שסרחתי עליו''. הוא (אהרן) יושב אצלו עד שמסיר קנאה מלבו.

והולך אהרן ויושב אצל האחר ואומר לו: ''בני ראה חברך מה הוא עושה, מטרף את לבו וקורע את בגדיו, אומר אוי לי, היאך אשא את עיני ואראה את חברי, בושתי הימנו, שאני הוא שסרחתי עליו.'' הוא יושב אצלו עד שמסיר קנאה מלבו. כשנפגשו זה בזה גפפו ונשקו זה לזה'' (אבות דרבי נתן יב,ד). חז''ל, שדבריהם נאמרים בדרך קצרה, הקדישו במשנה זו מילים רבות לתאור הדרך שבה פעל אהרן. הם הבהירו שהוא לא עשה זאת כלאחר יד, אלא ישב אצל כל אחד מהם, כדי להסיר הקנאה המקננת בלב וגורמת לריב בין בני אדם.

מעיון בדברי חז''ל מתברר, שהשגו של אהרן להפוך שנאה לאהבה נעשה על ידי שאמר לכל אחד מה שהוא רצה לשמוע - ש''חברך רואה את עצמו כאשם, ואותך כצודק'' - וכל זאת כדי להטיל שלום בין שונאי נפש. קורא השורות, השואף לגדולות, ואומר בלבו ''מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי...'' - והפעם למעשי אהרן - אולי ממתין להזדמנות, שתפול בחלקו מצווה כה גדולה להיות שותף להשכנת שלום בין איש לאשתו, בין שכנים או בין קרובים ולהשרות בביתם את שכינת בורא העולם.

אין הוא צריך להרחיק נדוד או להמתין זמן רב. הוא יכול להגשים את פעליו של אהרן גם בביתו שלו; שהרי אם גדול הוא השלום, עד שהתיר הקב''ה למחוק את שמו (בפרשת סוטה) כדי להשכין שלום בין איש לאשתו, חשוב ליעשה זאת כל אחד מאתנו בביתו שלו. יכולים אנו ליישם את דרכו של אהרן לקדם את השלום באמצעות אמירות התואמות את מחשבתו של הזולת - וזאת ללא הגבלה, כל יום וכל רגע.