מדוע קשה להחמיא?

רבים מהניגודים הקיימים באופן טבעי בין בני - הזוג, היו מתגמדים. אך אף על פי כן, אין בני - הזוג משתדלים לומר מחמאות זה לזה. רבים אף מספרים שהם רוצים מאד לומר מחמאות, אך אין המילים יוצאות מפיהם. לעיתים כאשר בא לפני ויכוח בין הבעל לאשה מי עובד קשה יותר, אני שואל את הבעל: ''האם ברצונך שרעיתך תאמר שאתה עובד קשה יותר?'' והוא משיב בחיוב.

אם כן, גש אליה ואמור לה: אני מודאג מאד מהקשיים שאת מצויה בהם, את עובדת קשה מאד, הרבה יותר ממני. יתכן שהיא תשיב: אם אתה מכיר בעובדה, אנא שלב את עצמך בעבודה מיד - קח מטאטא והחל לטאטא. אך הסבירות היא, שהיא תשיב: ''לא, אתה עובד הרבה יותר קשה ממני''. מתברר, שעל אף שתהליך זה ידוע לכל אדם נשוי, הוא אינו מוכן להקריב, אפילו משהו, בשביל בן - זוגו, ואף לא כדי לשמוע כלשון חוזרת את מה שהוא מצפה לשמוע.

נראה, שמספר סיבות גורמות לקשיים להחמיא:

א. חוסר חינוך לעידוד. לעומת הרקע החינוכי הניתן להכרת טובה, כיון שהורים מלמדים את בניהם על חשיבות ההודאה, אין רקע חינוכי כזה לאמירת מלות עידוד; ולאעוד אלא שהילדים שומעים את דברי הבקורת, הנאמרות בפומבי, אך המחמאות אינן נשמעות, כי אולי הן נאמרות בחדרי חדורים.

ב. במסגרת המשפחה יש קושי נוסף, והוא, שעשיתו של בן - הזוג עלולה להיות נחשבת כמובנת מאליה ואף כמתחייבת, ולכן נראה שאין צורך לעודד אותו בעת מילוי חובותיו.

ג. צרוף של כנות אישית וטעות בתפיסת תפקידו של העידוד גורם מעצור במתן מחמאות. זאת משום שבמקרים רבים אנשים משתמשים במחמאה כדי להשיג רווחים שאי אפשר להשיגם בלעדיה, ולעיתים אף כשהרווחים אינם מוצדקים ואינן מגיעים להם. בעקבות זאת מתפתחת תחושה שהמחמאה שייכת לסוג השקר. לכן גם כאשר אדם מעונין לומר מחמאה אמיתית, המגיעה וראויה לבן - זוגו, מלווה אותו התחושה שמילים מהסוג הזה הינן מכוערות במקצת, והוא חש מבוכה.

כמו כן גובר בקרבו החשש שמא מקבל העידוד יהיה סבור שנאמרו לו דברים בלתי אמיתיים.להיבט זה מצטרף קושי נוסף, כיון שבמשפחה נאמרים גם דברי בקורת, ולעיתים הם קשים עד כדי 'בטול' מוחלט של אישיות בן - הזוג. לכן אמירת המחמאה נראית כסותרת דברים שנאמרו בדברי הבקורת, וממילא היא נראית כלא אמיתית ומיועדת להפקת רווחים, וכתוצאה מכך נוצר מחסום לאומרה.

ד. גורם התחרות, המצוי בין בני אדם, מצוי גם בין בני - זוג, ויש לו השפעה שלילית על ידי יצירת מעצורים לומר דברי הערכה לאישיות שמצויים עמה בתחרות. ולא עוד, אלא שכמעט אין מחנכים כיצד 'לפרגן' לזולת. כדי לעשות זאת, צריך להגיע לכלל החלטה מודעת, שתחייב את המחשבה להכין ניסוח למשפט חיובי לזולת, ואת הפה לומר אותו.

ה. לצערנו אדם נוטה לראות את הרע בזולת יותר מאשר את הטוב, ולכן נאמרים בקלות דברי בקורת רבים. מה עוד שהבקורת נאמרת בספונטניות, אבל על השבח צריך לחשוב עליו ולהחליט אם בכלל לאומרו. ומכיון שהמחמאה צריכהלעבור דרך מסננת שכלית, על המחמיא להתגבר גם על מידותיו העוצרות אותו מלהחמיא. ובעיקר הוא צריך להתגבר על רוע לבו, הרואה השלילי בזולת יותר מאשר החיובי. כפי שכותב האורחות - חיים לרא''ש (סימן נה): ''דרכם (של הבריות) להעלים הטובות ולגלות הרעות''.