מה בין בריאה לאבולוציה?

תאורית האבולוציה מכילה שלושה אלמנטים: 1. העולם התפתח במשך מליארדי שנים. 2. מינים ''גבוהים'' התפתחו ממינים ''נמוכים''. 3. התפתחות המינים היא מקרית. שני האלמנטים הראשונים סותרים את סיפור הבריאה שבפרק א', בספר בראשית, שם מסופר כי ה' ברא את העולם בששה ימים, כאשר כל מין נברא לעצמו. האלמנט השלישי נוגד את התורה כולה, שכן התפתחות מקרית פירושה חוסר כיוון והשגחה, ואם אין עין פקוחה על המתרחש בעולם - הרי ממילא אין שכר ועונש ואין תורה ומצוות.

הפתרונות האפשריים לסתירה: למאמינים בבריאת העולם כמה דרכים אפשריות להתייחסות אל הסתירה שבין תאור הבריאה לבין תאורית האבולוציה. פרקי חיבור זה מציגים גישות שונות אלה, כדלהלן: א. קבלת ממצאי תורת האבולוציה, אבל פירושן בדרך אחרת. למשל:

מציאותם של מאובנים יכולה להתפרש כשרידים מעולמות נבראים קודמים או כבריאה שנבראה גם היא בששת ימי הבריאה ב. התיחסות בספקנות לתאורית האבולוציה, תוך בחינת דרך ההוכחה שלה והדגשת נקודות התורפה אשר בה ואי התאמתן ג. נסיון להראות שאין קשר בין שתי התאוריות, הבריאה עוסקת בשלב בו נברא העולם וחוקי הטבע טרם נקבעו, האבולוציה עוסקת בשלב בו כבר נקבעו חוקי הטבע ד. קבלת שתי האמיתות - גם הדתית גם המדעית.

אמנם, תיתכן סתירה ביניהן, אך עכ''פ שתיהן אמיתות הן ואין כל צורך לישבן (לפי חכמי סכולסטיקה נוצריים וכמה פילוסופים יהודיים בימה''ב). הפסיכולוגים המודרניים טוענים כי הכושר לעמוד במצבי סתירות שכליות הוא מסימניה של האינטליגנציה הגבוהה. אמנם אין זו דרך לפתרון הסתירה, אך יש בכך משום ''אמצעי הרגעה'' פרקי חבור זה מציגים את נקודות המבט השונות להתמודדות עם הבעיה. יש להבחין בעוצמה השונה של כל טענה, שהרי גם אם נדגיש את הספקות שתורת האבולוציה מותירה ללא פתרון, טרם נזכה בתשובה לשאלה ההיפוטטית: מה נאמר אם תבוא הוכחה ניצחת לתאוריה? במובן זה, נותנת ההבחנה להלן של ד''ר ברויאר פתרון מוחלט לבעיה.

כפיפות חוקי הטבע לרצון הבריאה החופשי חוק הטבע הוא חלק מן הבריאה הכוללת גם חוקים אחרים, בלתי ידועים לנו; חוק הטבע עצמו אינו אלא צמצום הבורא. עקרון זה יישב מראש כל סתירה העלולה להתעורר, שכן כל מסקנה שנסיק במאמצים הוגנים על גילה של הארץ ועל התפתחותה בכללה - תתקבל רק אם נדגיש את התנאי לפיו מותנות כל חקירותינו: תוקפו של חוק הטבע. חוק הטבע הוא חלק מעולמו של הבורא, עולם שאין המדע יודע עליו ולא כלום ואין גם ביכולתו לדעת דבר, שהרי זהו חוק אלוהי העוטף ומכסה את הכל.

מעשה בראשית באגרתו לד''ר זיידל כותב הרב קוק על קיום הממצאים השונים המעידים על תופעות של חיים עתיקים והתיחסותם למעשה בראשית (2). הלכה רווחת היא, שתקופות רבות קדמו כבר למנין ספירתנו ויש מקורות ומדרשים המספרים על ''שהיה בונה עולמות ומחריבן''. בזהר מוזכר שהיו כמה מיני אנשים שאינם מצאצאי אדם הראשון. תגליות בחפירות מורות לנו כי היו תקופות של ברואים אחרים, ובכללם מיני אנשים, אך אין בתגליות אלה כל הוכחה לכך שעולמנו מהווה המשך רציף לעולמות ההם.

כל ההשערות בדבר אבולוציה מתמשכת אינן אלא עורבא פרח ואין להתייחס אליהן. עם זאת, אפילו נניח שהיו סדר וצורה להתפתחות המינים, הרי אין בכך משום סתירה למעשה בראשית. התורה מוסרת לנו את תמצית הידיעות הנוגעות לנו במישרין ואין היא מתיחסת לידיעות קדומות, שאין לנו בהן ענין מרובה. יש הרבה מן ''הסתום'' במעשה בראשית; סיפורי בריאת העולם בתורה אינם אלא רמיזות ומשלים, שהרי ידוע לכל כי מעשי בראשית הינם מכלל ''סתרי תורה'', דברים נעלמים, שאלמלא כן - אילו היו הדברים מובנים כפשוטם - אילו סתרים יש לנו כאן? כבר נאמר במדרש: ''להגיד כל מעשי בראשית לבשר ודם - אי אפשר, לפיכך סתם הכתוב ''בראשית ברא אלוקים''. עיקרו של ענין הוא לדעת את ד' בורא העולם ולחיות חיים מוסריים אמיתיים.

עלינו להעמיד במקום הראוי להן את ההשערות השונות, אשר בשום אופן אינן וודאיות. גם אם תהיינה מקובלות ומוסכמות על אנשי המדע, אינן אלא כציץ נובל, שכן עשויות הן להתחלף בהשערות חדשות לבקרים, מודרניות מקודמותיהן, שונות לתקופותיהן, אשר מדי תקופה תשמנה ללעג ולקלס את התאוריות המיושנות של הדור הקודם. כל החכמה ''הנעלה'' של ימינו אינה, איפוא, אלא בבחינת קטנות מוחין. יש גם סדר ויד אלוקית מכוונת בהתפתחות הידע והמדע בעולם, שהרי הידיעות המתגלות בכל דור ובכל תקופה מתאימות לזמנן באורח סגולי ולא תתאמנה לתקופות מוקדמות או מאוחרות ממנה.

אילו ידעו דורות קדומים יותר את תנועת הארץ הכדורית סביב צירה, כי אז היו האנשים מתייראים לעמוד הכן על רגליהם, פן יפלו מכח התנועה; בוודאי לא היו בונים בנינים רמים וממילא היו כל פעולות הפיתוח וישוב הארץ מתעכבות ומשנות צורתן. הידע על תופעות הטבע חייב היה להאסף בסדר ובזמן הנכון, שלא לגרום לבלבולו ולתסכולו של המין האנושי.

מציאותם של מאובנים והשלכותיהם על הבריאה הרבי מליובביץ' ר' מנחם מנדל שנאורסון, דן במציאותם של יצורים מאובנים, אשר כדוגמתם אין חיים כיום, והוא מביא כמה נימוקים לכך שאין אלה יכולים להוות סתירה מכרעת לבריאת העולם או לגילו של כדור הארץ על פי המסורת: בימים ''הטרום היסטורים'' שררו תנאים בלתי ידועים לנו, כמו לחצים אטמוספריים, תנאי חום, פעולות רדיוזיות, קטלזטורים בלתי מוכרים, התפרקויות חשמליות ועוד.

תנאים אלה צריכים לגרום לתגובות כימיות וביו כימיות בעלות קצב ואופי שונה מן התגובות של היום, ואין כל אפשרות ללמוד את טיב התנאים דאז על פי התהליכים השוררים כיום בטבע. בהחלט יתכן שהזוחלים הקדומים יכלו לחיות לפני חמשת אלפים שנה ויתכן גם שיכלו להתאבן תוך שנים ספורות בעקבות

מהפכות טבע נוראות; פעולת ההתאבנות באותם זמנים יתכן ולא נמשכה מליוני שנים. בפרקים הבאים ניווכח שתאורית ההתאבנות האיטית והממושכת אינה מבוססת כלל, וגם התאוריה על סדר השתלשלות הדורות על פי המאובנים סותרת את עצמה ולפיכך אינה קבילה (ראה קשיים באימות הגיאוכרונולוגיה).

לדעת הרבי מליובביץ', אפילו נניח שמשך הזמן שמקציבה המסורת לגיל כדור הארץ הוא בהחלט קצר מדי בשביל תהליך התאבנות טבעית, (למרות שאין כל סיבה מוכחת להניח כך), הרי עדיין נוכל להתיישב עם ההנחה שהבורא יצר מאובנים מוכנים, עצמות, שלדים, קונכיות וכו', מהטעמים השמורים עמו, ממש כשם שיכול היה לברוא אורגניזמים חיים שלמים: חי וצומח, ומוצרים מינרליים מוכנים כמו נפט, פחם, יהלומים, מחצבים שונים - כל אלה בתהליך חד-פעמי ומבלי להזדקק לשלבי התפתחות. גם אין אנו יודעים מה הם מנגנוני ריאקציות הבריאה, שלבי הביניים שלהם וקצב התקדמותם, אשר פעלו על פי מאמר הבריאה.

מדוע היה צריך לברוא מאובנים אם אכן נכונה ההנחה שהבורא יצר מאובנים מוכנים, הרי מתעוררת השאלה לשם מה נבראו אלה? יש לכך תשובה פשוטה בתכלית, והיא, שאין ביכולתנו לדעת את מטרותיו ונימוקיו של הבורא הכל יכול, ומדוע העדיף דוקא צורה זו של יצירה או דוקא ברואים אלה ולא אחרים ומהי התועלת אשר תצמח מכך. דיינו בידיעה שהבורא החליט לברוא את העולם כפי שהינו וכי אותנו הכניס בעל- כורחנו לאותה מערכת כדי שנשתלב בה ונמלא את המוטל עלינו.

מגבלות היסקי המדע האבולוציה הביולוגית הינה חוליה אחת בתאורית האבולוציה הכוללת. האבולוציה של העולם המתארת את התפתחות הקוסמוס כולו, ובתוכו את מערכת השמש ובה כדור הארץ - מתבססת על תצפיות טלסקופיות ואלקטרומגנטיות ועל הסברים המבוססים על חוקי הטבע. ניתן, איפוא, לומר כי השערת האבולוציה של העולם היא מדע ספקולטיבי ולא מדע אמפירי.

עלינו להבדיל בין המדע האמפירי (הנסיוני), שתפקידו אך ורק לתאר ולמיין תופעות בנות הבחנה בטבע, לבין המדע הספקולטיבי העיוני, הדן בתופעות שאינן ידועות או שאינן בדוקות - שלא ניתן לבצען במעבדה. ''ספקולציה מדעית'' היא לאמיתו של דבר מונח הסותר את עצמו: מובן המונח ''מדע'' הוא ''דעת'', ואי אפשר להתייחס לספקולציה כאל ''דעת''. במקרה הטוב ביותר רשאי המדע הספקולטיבי להשתמש במונחים של תאוריות הנלמדות מתופעות ידועות, ואשר מהן בונים הנחות לגבי עובדות בלתי ידועות. המחקר המדעי בתחומי הארכיאולוגיה, גיל העולם, ההתפתחות וכו', מבוסס ברובו על שיטת הסקת המסקנות על ידי אקסטרפולציה, שהיא נסיון ללמוד מה קורה מעבר לתחום מסוים על יסוד נתונים מתוך תחום ידוע. אם ידועה לנו התנהגות של גוף בין טמפרטורה של אפס לבין מאה

מעלות חום, הנסיון לקבוע מה תהיה התנהגות הגוף באלף מלות היא דוגמא לשימוש בהסקת מסקנות ע''י אקסטרפולציה.

מובן, כי כל שגדל הריחוק מן התחום הידוע, כן רב חוסר הוודאות בתוצאה. קביעת גיל העולם בתחום של כ - 15-10 מליארד שנה, מבוססת על חישובים הלקוחים ממדידות שבוצעו בתחום של פחות ממאה שנה. כהשלמה לנאמר לעיל, יש להוסיף כי בכל מקרה בו מנסים ללמוד על הסיבה מתוך התוצאה, יש להביא בחשבון שעלולות להיות קיימות סיבות אחדות לאותה תולדה, ואין ללמוד באופן חד-משמעי על הסיבה המשוערת שדווקא היא מוכרחה להיות נכונה.

נזכיר בקצרה את שיטת האינדוקציה (הסקת מסקנות מן הפרט אל הכלל), עליה מבוססות מרבית ההכללות במדע. המדען עורך נסויים במספר גדול אמנם, אך סופי בגודלו. מתוך מספר נסויים אלה הוא מגיע להכללה מסוימת, אשר לאחר התפתחויות רבות - ''עולה לדרגת חוק-טבע''. המגבלה של שיטה זו ברורה - אין לנו כל הוכחה על נכונות האינדוקציה, ועל כך שבכל שאר אינסוף הניסויים אשר לא בוצעו, ירצה הטבע להתנהג לפי אותה הכללה שקבענו.

אפשר לסכם: המגבלות הנזכרות אינן ניתנות לאימות או לסתירה בדרך מדעית. מכאן שכל המקבל את מסקנות המדע היום כנכונות, הריהו למעשה מאמין בנכונות ההנחות הנ''ל, ואין לו שום בסיס לטעון כי הוכח שתורה מדעית מסוימת אכן משקפת את האמת ואת המציאות המוחלטת. (תיאוריה מדעית משמשת בסיס לעבודה עד להחלפתה ע''י תאוריה נוחה יותר).

אם נשליך את האמור לעיל לנושא העימות בין דת ומדע לאורך כל ההיסטוריה, נבין כי כל הספקנים הנתלים באילן המדע שוכחים כי ''האמת המדעית של הדור הקודם, היא הטעות עבור הדור הבא''. תאוריית האבולציה התאוריה של דרווין ''מוצא המינים'' - זה שם ספרו של צ'ארלס דרווין, שהופיע לראשונה לפני כמאה שנה, ובו פיתח דרווין תאוריה לפיה יש לכל מין של בעלי חיים תכונות וסגולות משלו; כל זמן שהתכונות מתאימות לתנאי הטבע השוררים במקום ובזמן שבו חיים בעלי-החיים - מצליחים הללו להתקיים, והם מולידים צאצאים, היורשים תכונות מוצלחות אלה ואף משכללים אותן - תוך כדי תהליך ''הברור הטבעי''. ברור טבעי זה הוא תוצאה של מלחמת קיום מתמדת, בה נותרים החזקים, ואילו בעלי התכונות הבלתי-מתאימות, ''החלשים'', אובדים ומתחסלים.

תוך כדי תהליך זה, אשר לדעתו נמשך מליוני שנים, חלה התפתחות לעבר צורות חיים משוכללות ועילאיות יותר, עד שלבסוף - באופן הדרגתי - ''הופיע'' האדם, שהתפתח ממינים פחות מפותחים. התיאוריה המודרנית בכיוונה הכללי זכתה התיאוריה של דרווין להתקבל בעולם המדע ובעקבות כך לחדור לתודעת הקהל הרחב; אך למעשה, קביעתו המקורית של דרווין ושל מתקניו הרבים - הן בני תקופתו והן בני תקופות מאוחרות יותר - אינה זו המקובלת כיום במדע: אדרבא, רבים מרעיונותיו נתגלו כנאיביים ואף מוטעים. שיפוצים, תיקונים וחידושים שונים של חוקרי האבולוציה המאוחרים יותר העלו את התיאוריה החדשה, הטוענת כי קיימים שינויים מתמידים ביצורים בין לרע ובין לטוב.

השינויים הללו חלים ב''גורם תורשתי'' (גן) של היצורים, המועבר גם לצאצאים, ואשר מקורם ב''טעות כימית'' (מוטציה) הנופלת באקראי ב''גורם התורשתי'' (הגן), שגם הוא חומר כימי ונתון לתגובות כימיות. כמו בכל טעות אקראית, יש ותועלת בצדה - והיא מקנה ליצור ולצאצאיו תכונות משופרות, ויש והיא מזיקה - וזהו אשר קורה במרבית המקרים - בהסיבה ליצור נזקים עד כדי חוסר אפשרות של קיום. אותו קומץ יצורים בני מזל, שבגורלם נפלה ''טעות מועילה'' - עדיפים על פני שכניהם הרבים בני מינם, עד שהם נעשים ה''חזקים'', הכובשים את ''שטח המחיה'' ומכלים במשך דורות רבים את שכניהם הנחלשים ומתישנים.

לטענת אותם חוקרי אבולוציה נמשכים תהליכים אקראיים אלה עשרות מליוני שנים, וכך - בהדרגה, לאט לאט, מתפתחים יצורים חדשים טובים יותר, ההולכים ומשתכללים ומתפתחים - כאשר בו זמנית חל תהליך השמדתם וחיסולם של היצורים החלשים, חסרי היכולת להתמודד עם פגעי הטבע ועם שכניהם, ההולכים ונעלמים מן העולם.