מתי אין להעביר ביקורת?

למה כבקורת - במעקב אחר מערכת היחסים הזוגית, מתברר שכאשר אחד מבני-הזוג מרבה בשאלות בניסוח של 'למה' נראית השאלה כבקורת, אף על פי שלא תמיד ברור שהשואל התכוון לבקר. למשל, אשה השואלת את בעלה: מדוע אינך ניגש לאכול, מבלי שקודם לכן אמרה לו שהארוחה מוכנה; או בעל השואל מדוע הצעצועים פזורים על הרצפה, לכאורה הוא לא דיבר בשלילה על פיזורם של הצעצועים, אך ברור שהשאלה נשמעת כבקורת.

אם לשאלה נוסף גם ניגון התואם לבקורת הרי ברור שיש כאן בקורת לוחצת, ושואל ה'למה' לא יוכל לטעון שהוא רק שאל ולא העיר. נקודה זו זקוקה להדגשה, משום שפעמים רבות אחד מבני-הזוג טוען שבן זוגו הינו בקורתן והלה אינו מבין על בסיס מה ניתן לו תו מגונה זה. אך, כאמור, מתברר שאמנם הוא אינו תוקף ישירות את בן-זוגו, אך שאלותיו יוצרות תחושה שמצויים עם בקורתן מתמיד.

בין האמירות ה''תמימות'' המשמשות כמילות בקורת נוכל למצוא אדם שאומר לבן זוגו, ''אני מיואש ממך'', או לעיתים אפילו ''תהיה לי בריא'', או ''מותק שלי'', מילים אלו שלכאורה מברכות ומחמיאות לבן-הזוג, אך הנימה והניגון שבהם הן נאמרות והתהליך הויכוחי שקדם להם מבהירים שיש כאן בקורת כלפי הזולת.

מצבים שבהם אין לבקר - כיון שהבקורת לא נועדה לצער את הזולת, אלא להשפיע עליו לשנות את התנהגותו, יש להיות ערניים בעת הבקורת ולשים לב אם אכן היא בונה או שהיא רק מכאיבה לזולת. בקורת שאינה בונה לא רק משרה תחושה בלתי נעימה בעת השמעתה, אלא היא משאירה אוירה בלתי נוחה בחלל בית הזוג, וזמן רב מאד יעבור עד שאותה אוירה עכורה תפוג. כיון שקיימת חסימה מוחלטת בערוצי הקליטה של המבוקר, כאשר מדברים אליו בעוינות, נראה שהסיבות הגורמות לרוב בני אדם בכל זאת לבקר, אינה הרצון לשפר את הזולת, אלא נעוצות בצורך בהתפרקות מהלחצים האישיים שהצטברו, בקשייו של האדם עם עצמו, ובציפיות שלא מומשו מצידו של בן-הזוג. ובוודאי לא משום שהם סבורים שהבקורת תשנה את המאזין ותגרום לו להשתפר.

על כך כותב הרב דסלר, בספר 'מכתב מאליהו' (ח''ג עמ' 139), שבקורת שאין מטרתה האמיתית לתקן את הזולת, מתוך איכפתיות לאישיותו, אלא נובעת מסיבות אחרות ואישיות של המבקר, לא תועיל. לכן, המבקר בבקורת שאינה יעילה ואינה עשויה להביא תועלת: ''יהא נידון עליה כמזלזל בחברו, ומצערו לשם הנאת עצמו, ועונשו חמור מאד, חס-ושלום''.

לכן:א. יש להמנע מלבקר את בן-הזוג, סמוך לכניסתו הביתה. טבעי הוא שכאשר אדם שוהה מספר שעות מחוץ לבית, עוברים עליו מאורעות שונים. חלקם הן חוויות היוצרות רצון לשתף בהן את בן-הזוג. חלקם האחר, הוא קשה יותר - בן-הזוג עמל מאוד לפרנסתו, או שהאנשים שעמהם עבד הרגיזו אותו ויצרו ברגשותיו מתח רב. השיבה הביתה היתה קשה וממושכת בגלל פקקי התחבורה שנוצרו בדרך. או-אז מקננת ציפיה בלבו להגיע הביתה, להתקבל בחיוך רחב שישרה רגיעה. לשבת בכורסה, ללא צורך לעשות משהו ממטלות הבית, ובעיקר לשמוע מילים שיביעו הכרה בעובדה שמכירים בכך שהוא עובד קשה עבור משפחתו.

לכן הבקורת בסמוך לכניסה הביתה, הוא הדבר הפחות רצוי שיכול בן-הזוג להעניק לשותפו. במצב זה בודאי אין סיכוי שדברי המבקר יישמעו. הבעיה היא שלעיתים קרובות מפגשם של בני-הזוג, הוא הרגע שלכאורה ציפה לו זה שנשאר בבית כדי לפרוק ולשחרר את כל מה שצבר, שהרי גם עליו עברו קשיים קטנים או גדולים עם בני הבית, או עם בעל החנות הסמוכה, ונוצרה ציפיה לבואו של בן-הזוג כדי לשתף אותו במה שעבר.

אולם בקורת ברגע זה יוצרת אצל המבוקר תחושה שהמבקר רואה אך שחורות, ואינו מסוגל להתמודד עם מצבים שאינם קשים, והקורים לכל אדם. לכן, עדיף לקבל את בן-הזוג בסבר פנים יפות ובחיוך רחב, להניח לו לשים את חפציו במקומם, לאפשר לו להחליף את בגדיו אם הוא נוהג כן, ולאחר מכן יש למצוא את המצב הנאות והרגע המתאים כדי לבקר אותו בבקורת בעלת סיכויים להתקבל. חובת ההימנעות מבקורת חלה גם על בן-הזוג המגיע זה עתה הביתה. לכן ראוי שימנע מלבקר את בן-זוגו המצוי בבית.

סביר שבמערכת זוגית תקינה, קיימת ציפיה גלויה או מוסווית לקראת בואו של בן-הזוג הביתה. ביקורתו הבלתי צפויה מיד עם כניסתו, סותרת את הפתיחות הגדולה לקראת בואו, ויוצרת הד שלילי מאד לדברי הבקורת שהוא משמיע.

במשפחה בעלת מערכת יחסים שאינה תקינה, ובן-הזוג המגיע הביתה רגיל לבקר ולהעיר מיד עם בואו, קיימת ציפיה בלבו של הנמצא בבית ''שבן זוגי יתעכב, שלא יבוא מוקדם, שימצא מה לעשות מחוץ לבית:..''. כמובן, אלו הן ציפיות שאין אדם המאחלן לעצמו, אך המבקר בבקורתו יוצר אותן במו פיו.

ב. אין לבקר בן-זוג לפני יציאתו את הבית. זאת משום שהבקורת תלווה אותו לכל אורך יומו. הוא יהיה רגיש לכך שאנשים אחרים שהוא פוגש במשך היום, מתייחסים אליו יותר בנועם מאשר בן-זוגו. כמו כן, הוא עשוי לראות בני-הזוג אחרים החולפים על פניו ברחוב כשהם משוחחים בחביבות רבה, או שבמקרה חייכו זה לזה, והגורם ההשוואתי המצוי בכל בני אדם, יתעורר בו - ראה כמה טוב להם, וכמה רע לי, הוא יאמר בליבו. לפיכך הוא יגיע למסקנה שלבן-זוגו אין הבנה מינימאלית בתקשורת של נישואין.

ג. אין לבקר את בן-הזוג כאשר עומדים לצאת יחד. במידה מסוימת יש שיגרתיות בחיי משפחה, המטלות המוטלות על בני-הזוג, המחזוריות של העבודה והלימודים והחזרה משם. לכן, היציאה את הבית למקום שונה, בייחוד עם שמחים שם, מהווה גורם חיובי רב משמעות, משום שיש בכך שינוי מצב, הגורם להתאווררות ופירוק מתח, שיביא את בני-הזוג בסופו של דבר, לשוב הביתה בצורה נעימה ובאוירה נינוחה, יותר מהמצב שבו היו שרויים קודם היציאה. אולם לא פעם נעשית היציאה מהבית ברגע האחרון, ההכנות מתארכות מעבר לצפוי. מתגלים קשיים עם הילדים, המנצלים את יציאתם של ההורים להשגת תשומת לב ולסחיטת הבטחות. בני-הזוג מזרזים זה את זה, ומעירים הערות לגבי סידור הדירה, או מצבם של הילדים. כתוצאה מכך, נפגמת התחושה הנעימה וההרגשה המאווררת האמורה להיווצר בעת היותם מחוץ לבית.

ד. אין לבקר בן-זוג כאשר הוא מנסה ליצור אוירה חיובית בבית. הבקורת שתאמר כאשר בן-הזוג אומר דברים שנעים לשמוע אותם, משבח את שותפו בצורה בולטת, תתקבל בתחושה קשה - ''אני מנסה ליצור אוירה נעימה, ובן-זוגי מוצא לנכון דווקא עכשיו לבקר ולתקוף''.

ה. יש להשתדל לא לבקר את בן-הזוג בעת הארוחה. האכילה, אצל בני אדם רבים, אינה מסתכמת בהספקת מזון לגוף, אלא היא משמשת להתפרקות ממתח, ובמקרים קיצוניים יש הבורחים אל האוכל, כפי שאחרים בורחים אל השינה. יש סועדים האוהבים לחוש את הטעמים היחודיים שמספק כל פרי וירק המצוי בצלחת. הוויכוח והבקורת בשעת הסעודה, גורמים להעתקת המחשבה מן האוכל וטעמיו המגוונים, אל ההתרכזות והמחשבה מה יש להשיב לבן-הזוג. סיבה נוספת - רוגז בעת האכילה גורם מתח במערכת העיכול, והמזון מגיע למעיו של הסועד, כשהוא במצב שאינו כשיר לעיכול.

ו. אין לבקר את בן-הזוג בפני אנשים אחרים. בנוסף להלבנת פניו, הרי נראה הדבר שהמבקר כביכול כורת ברית עם השומעים נגד בן זוגו. בכך הוא מאבד את תחושת השותפות והאחדות החייבת לשרור בין בני-הזוג, שאחד מהיבטיה הוא: ''שנינו יחד מגינים זה על זה נגד כל האחרים שמחוץ למשפחה''

ז. עד כמה שאפשר אין להעיר מייד לאחר עשיית הפעולה השלילית. פרק הזמן העובר מאז שהדבר נעשה מאפשר גם למי שפעל לא נכון, לחשוב בעצמו על טעותו, ולהיות פתוח יותר להערות של בן-הזוג.