ירושלים של פעם: הממצאים

בשנת 66 לסה''נ (למניינם) פרצו בירושלים מהומות, שהתרחבו בתוך פרק זמן קצר למרד כללי בשלטון רומא. המתקוממים השתלטו על ירושלים, אילצו את הנציב הרומאי גאיוס פלורוס, לפנות את העיר וביטלו את הקרבת הקורבן לשלום הקיסר בבית המקדש, משמעות הדבר הייתה הכרזת מלחמה על רומא.

באביב של שנת 70 לסה''נ (למניינם) הטילו הרומאים מצור על ירושלים. ארבעה לגיונות רומאים וחילות עזר רבים (מאומות שונות) עמדו לרשות מפקדם, טיטוס, במצור זה. תוך קרבות קשים נכבשה העיר מצפון בכמה שלבים. בקרבות המרים שהתחוללו במקום נשרפו חלקים מהר הבית ובטל קורבן התמיד בבית המקדש.

בט' באב נכבש ונהרס בית המקדש ולאחר כחודש ימים, פרצו הרומאים ל''עיר העליונה'' ושרפוה עד היסוד (בח' באלול). החורבן המכוון והשיטתי של העיר ובית מקדשה נמשך גם זמן מה לאחר הכיבוש בידי הלגיונות הרומאיים. מרבית אזרחיה ופליטי המרד שמצאו בה מקלט, נספו בקרבות ובמצור ושאריתם הוגלתה מהעיר.

מתיאורו של יוסף בן מתתיהו (מלחמות ה, ד, א) מתברר כי במשך רוב ימי בית שני הייתה ירושלים בנויה על שתי גבעות עיקריות: הגבעה הראשונה אשר עליה נמצאה ''העיר העליונה'', היא הגבעה הדרומית מערבית במפת ירושלים הקדומה, הכוללת בימינו את שטח הרבעים היהודי והארמני שבעיר העתיקה ואת הר ציון שמדרום לה. הגבעה השניה, הנקראת ''חקרה'' אשר עליה עמדה ''העיר התחתונה'' כללה בעיקרה את גבעת עיר דוד והעופל ואף חלקים מהר המוריה.

הממצא הארכיאולוגי

בתקופת הבניה האינטנסיבית שידעה ירושלים בימי הורדוס הוקמו ברובע ''העיר העליונה'' מבני מגורים מפוארים במיוחד, ששרידי אחדים מהם נחשפו ברובע היהודי של ימינו. פאר השרידים וטיב הממצאים שנחשפו מלמדים על עושרם של המתגוררים בהם ועל הדרו של רובע ''העיר העליונה''. והם תואמים את עדותו של יוסף בן מתתיהו.

הבניה ''בעיר העליונה'' הייתה אומנם צפופה, בית ליד בית, אבל הדירות המרווחות והנאות הקנו לבתים סגולות של חווילות מפוארות. מכאן נובעת המסקנה שהיה זה אזור מגורים של משפחות אמידות ממעמד האצולה של ירושלים. מספרם הרב של מתקני המים בבתי העיר העליונה, עשוי להצביע על כך שבבתים רבים בשטח זה גרו משפחות כוהנים, שבימי בית שני נמנו עם המשפחות האמידות.

אחד המתקנים השכיחים ביותר בכל בתי המגורים בעיר העליונה הוא מקוואות הטהרה. בכל בית נמצא לפחות מקווה אחד ולעיתים שניים או יותר. מכאן אפשר ללמוד על ההקפדה שהקפידו תושבי ירושלים בתקופת בית שני בדיני הטהרה. הצורה השכיחה ביותר של מקווה היא בריכה מדורגת חצובה בסלע ולה תקרת קמרון הבנויה אבני גזית. את המים סיפקו בורות המים הרבים.

רק בבית אחד או שניים נמצא מקווה עם אוצר שסיפק מים טהורים לא שאובים. המקוואות שימשו לטבילה בלבד. לצידם היו חדרי רחצה המצוידים באמבט. בבתי האמידים שבעיר העליונה, נמצאו שולחנות אבן אשר שימשו כרהיטים מעוצבים ומרשימים. כן נמצאו כלי אבן רבים מסוגים שונים: כדים גדולים דמויי גביע, קערות, צלחות, ספלים, מגשים ומכסים. ברובם נעשו במחרטה ואיכותם גבוהה ומיעוטם נעשו ביד.

את הנוכחות המסיבית של כלי האבן יש להסביר בכך שלפי ההלכה היהודית אין האבן מקבלת טומאה (כלים י, א ; פרה ג, ב) בשרידים שנחשפו ברובע היהודי נשתמרה גם עדות אילמת, דרמטית, לחורבנה של ירושלים בידי לגיונות רומא בשנת 70 לסה''נ (למניינם).

''בית המידות'' הגדול והמפואר מבין הבניינים שנתגלו עד כה ולכן גם כונה ''בית המידות'', שטחו כ- 600 ממ''ר ושרידיו מעידים שהיה בעל שתי קומות. מבנה זה מצוי מתחת למבנים החדשים של ישיבת הכותל וישיבת פורת יוסף ברח' משגב לדך. נחשף ע''י משלחת החפירות בראשות נ' אביגד, באחד מחדריו שרדו הרבה קורות עץ חרוכות מן השרפה הגדולה שהשתוללה כאן.

בחדר הסמוך השתמר קיר שלם מעוטר בציורי קיר. באולם גדול שהיה מטויח בסטוקו לבן עשוי כתבליט, שרד הסטוקו בקיר הצפוני כמעט עד לתקרת החדר. מתחת לחדר הצפוני נתגלה מקווה של בית קדום יותר עם אבנים נפולות וקרמיקה חשמונאית. יש לציין את ריבוי המקוואות שהתפשטו גם אל מתחת לחצר, בולט ביניהם הוא מקווה מפואר בעל קמרון, שתי דלתות ופרוזדור מרוצף פסיפס.

על פי גודלו של הבית, עושר עיטוריו, כליו הרבים והנאים שחלקם מיובא מארצות רחוקות, אין ספק שבבית מפואר זה גרה משפחה עשירה ומכובדת. ריבוי המקוואות מצביע אולי על היות הבעלים משפחה של כוהנים גדולים. על סמך ממצא המטבעות וממצאים אחרים יש לשער, שהבניין נבנה בימיו של הורדוס על חורבות בית מימי החשמונאים ונהרס עם כיבוש ''העיר העליונה'' בידי הרומאים וחורבן ירושלים.

''בית העמודים'' מצפון ל''בית המידות'' נחשף בית, שייחודו הוא בשימוש בעמודים. תוכניתו אינה ברורה. קיר יסוד שנחשף ועליו חלקים אחדים של עמודים, מלמד שהקיר נשא שורה של שישה עמודים. שני חדרים סמוכים, היו מרוצפים במרצפות אבן צבעוניות מסוג ''אופוס סקטילה'' אשר נשדדו ברובן. סביר להניח שהעמודים שייכים לחצר מוקפת עמודים (כגון: חצר פריסטילית), בסגנון החווילות הרומאיות המפוארות.

''הבית השרוף'' בפינת הרחובות תפארת ישראל – משגב לדך, נחשף קטע ממבנה פרטי שעמד בעיר העליונה של ירושלים. זהו מבנה המגורים הראשון מתקופה זו, שהתגלה בחורבנו. קירותיו הרוסים, גגו ורהיטיו שרופים. המבנה כולל חצר קטנה, ארבעה חדרים, מטבח ומקווה קטן. ליד המקווה נמצא חלל קטן שייתכן ששימש כאוצר.

את יתר חלקי המבנה לא ניתן היה לחפור. בית זה אופיין על ידי שכבת שריפה עבה שלא הופרעה על ידי בניינים מאוחרים ולכן נשתמרה כפי שנותרה לאחר החורבן. הממצא מלמד כי הייתה זאת קומת מרתף, החדרים לא שימשו למגורים אלא כבית מלאכה. עיי המפולת שמילאו את החדרים הכילו אבנים נפולות שנשרפו, קורות עץ חרוכות ושכבות אפר ופיח אשר כיסו על החפצים הרבים בחדרים.

הממצא כולל כלים רבים של אבן, שולחנות אבן, מכתשי בזלת, משקולת אבן, סירי בישול, פכיות שמן וצלוחיות בושם. על אחת מאבני המשקל חרות השם ''בר קתרס''. בתלמוד נזכר בית קתרוס כשמה של אחת ממשפחות הכוהנים הגדולים ששירתו בבית המקדש (פסחים נז, ע''א ''אוי לי מבית קתרוס, אוי לי מקולמוסן'').

על רצפות החדרים נמצאו מטבעות רבים. המטבעות נמנים כולם עם הסוג שטבעו רשויות הישוב היהודי בשנות המרד הגדול ברומאים. לפיכך מסתבר שהבית נהרס עם חורבן ירושלים בשנת 70 לסה''נ (למניינם), כאשר כבשו הרומאים את העיר העליונה בח' באלול, חודש אחרי שרפת בית המקדש, כעדות יוסף בן מתתיהו.

כידון מתכת רומאי שנמצא שעון בפינת אחד החדרים ועצמות של זרוע וכף יד של אישה צעירה שעונות אל קיר המטבח, מעידים אל אימי המלחמה אשר עברו על דיירי הבית. סמוך לקירות הבניין התגלו גם קירות מסוף ימי בית ראשון. כאמור כל הנ''ל מלמד על חיים יהודיים בירושלים של פעם.

מקורות: מדריך ישראל, מוספים עמ' 193 האנציקלופדיה החדשה לחפירות ארכי' בא''י, כרך 2.