פרשת במדבר לילדים

"וְהוֹרִדוּ אֵת פָּרֹכֶת הַמָּסָךְ וְכִסּוּ-בָהּ אֵת אֲרֹן הָעֵדֻת" (במדבר ד, ה)

אֲרוֹן הָעֵדוּת הָיָה מְכֻסֶּה בַּזְּמַן שֶׁל הַמַּסָּעוֹת, כְּמוֹ שְׁאָר כְּלֵי הַקֹּדֶשׁ. הַכֵּלִים כֻּסּוּ כְּדֵי שֶׁאַף אֶחָד לֹא יִרְאֶה אוֹתָם כָּל הַדֶּרֶךְ, עַד שֶׁיֻּכְנְסוּ שׁוּב אֶל הַמִּשְׁכָּן – וְאָז יִתְגַּלּוּ בְּכָל הַפְּאֵר וְהֶהָדָר, הַקְּדֻשָּׁה וְהַיֹּפִי שֶׁלָּהֶם.

כָּל דָּבָר יָקָר צָרִיךְ לִהְיוֹת מְכֻסֶּה וּמֻצְנָע, וְלֹא גָּלוּי לָעַיִן.

מָשָׁל לְאָדָם שֶׁהָיָה בְּיָדוֹ סְכוּם כֶּסֶף גָּדוֹל וְהוּא הָיָה צָרִיךְ לְהַעֲבִיר אוֹתוֹ לְעִיר אַחֶרֶת. הָאִישׁ הַזֶּה פָּחַד מְאֹד שֶׁמָּא יִתְנַפְּלוּ עָלָיו שׁוֹדְדִים בַּדֶּרֶךְ, וְאָז יִשָּׁאֵר בְּלִי הַכֶּסֶף.

מַה לַּעֲשׂוֹת? חָשַׁב הָאִישׁ וְחָשַׁב, וְאָז עָלָה בְּדַעְתּוֹ רַעְיוֹן: הוּא הִתְחַפֵּשׂ לְעָנִי מָרוּד – לָבַשׁ בְּגָדִים פְּשׁוּטִים, וְאֶת הַכֶּסֶף הִכְנִיס לְסַל גָּדוֹל שֶׁבְּדֶרֶךְ כְּלָל מַכְנִיסִים בּוֹ יְרָקוֹת שֶׁקּוֹנִים בַּשּׁוּק. מֵעָלָיו הִנִּיחַ כָּל מִינֵי יְרָקוֹת זוֹלִים: קִשּׁוּאִים וּבְצָלִים, מְלָפְפוֹנִים וְעַגְבָנִיּוֹת.

יָצָא הָאִישׁ לַדֶּרֶךְ. הוּא נָסַע בְּאוֹטוֹבּוּס פָּשׁוּט – לֹא בְּמוֹנִית וְלֹא בִּמְכוֹנִית קַדִילָאק מְפֹאֶרֶת; בָּרַכֶּבֶת הוּא יָשַׁב בְּקָרוֹן שֶׁל עֲנִיִּים וְרוֹכְלִים, וְכָל הַזְּמַן הִשְׁתַּדֵּל שֶׁלֹּא לִבְלֹט לְעֵינֵי הָאֲנָשִׁים.

כָּךְ הִצְלִיחַ הָאִישׁ לְהַעֲבִיר אֶת הַכֶּסֶף בְּלִי בְּעָיוֹת, כִּי אִישׁ לֹא הֶעֱלָה בְּדַעְתּוֹ שֶׁהֶעָנִי הַלָּבוּשׁ בִּבְגָדִים פְּשׁוּטִים מַחְבִּיא בְּתוֹךְ הַסַּל הַפָּשׁוּט שֶׁלּוֹ סְכוּם כֶּסֶף עָצוּם!

גַּם בָּעוֹלָם שֶׁלָּנוּ יֵשׁ אֲנָשִׁים שֶׁיֵּשׁ לָהֶם אוֹצָרוֹת יְקָרִים: אוֹצָרוֹת שֶׁל תּוֹרָה וּמִצְווֹת, מִדּוֹת טוֹבוֹת וְכִשְׁרוֹנוֹת. לְצַעֲרֵנוּ, רַבִּים הָאֲנָשִׁים שֶׁמְּקַנְּאִים בַּאֲחֵרִים, שֶׁעֵינָם צָרָה בְּהַצְלָחָתָם. הַיֵּצֶר הָרָע גַּם הוּא יָכוֹל לִשְׁלֹחַ חֲבֵרִים רָעִים שֶׁיִּקְּחוּ מֵהָאָדָם אֶת הָאוֹצָרוֹת הַיְקָרִים, חַס וְחָלִילָה, וְיַשְׁפִּיעוּ עָלָיו לְרָעָה.

אֵיךְ אֶפְשָׁר לְהַצְלִיחַ לִשְׁמֹר עַל הָאוֹצָרוֹת הַיְקָרִים? בְּאֶמְצָעוּת הָעֲנָוָה וְהַצְּנִיעוּת. יֶלֶד מֻכְשָׁר וְחָכָם – לֹא כְּדַאי לוֹ לְהָרִים אֶת הָרֹאשׁ בְּגַאֲוָה וּלְסַפֵּר לְכֻלָּם עַל הַצִּיּוּנִים הַטּוֹבִים שֶׁהוּא מְקַבֵּל. גַּם מִי שֶׁמֵּבִין תָּמִיד אֶת הַנִּלְמָד, לֹא צָרִיךְ לְהַרְאוֹת לְכֻלָּם שֶׁהוּא כִּשְׁרוֹנִי יוֹתֵר מֵהָאֲחֵרִים, כִּי אָז יֵשׁ סַכָּנָה גְּדוֹלָה שֶׁיַּפִּילוּ אוֹתוֹ וְיַכְשִׁילוּ אוֹתוֹ, וְהוּא עָלוּל לָרֶדֶת מִדַּרְגָּתוֹ.

רַק מִי שֶׁאֵינוֹ מַבְלִיט אֶת עַצְמוֹ גַּם אִם יֵשׁ לוֹ אוֹצָרוֹת יְקָרִים – יָכוֹל לְהַצְלִיחַ בְּדַרְכּוֹ, לִגְדֹּל לְתִפְאֶרֶת הוֹרָיו וּמוֹרָיו וְלַהֲפֹךְ לְגָדוֹל בְּיִשְׂרָאֵל.