נפלאות המוח האנושי

על פי המהר''ל זו הסיבה שבעקבות השירה מגיע המחול שהוא סיבוב ועיגול הרחוק מנקודת האמצע במידה שווה בכל צד של העיגול דבר המבאר סודות התורה (עי' באר הגולה למהר''ל באר ד'). הניגון גם מגיע בשורשו עד מקור הנשמה הגבוה ביותר הקשור לכסא הכבוד שממנו מקור הנשמות, ושם נמצא חלק הנפש הנקרא ''יחידה'' שהוא הנקודה הפנימית ביותר בנשמת האדם. באחד ממחקרי המוח שנעשה ע''י מספר חוקרים מדרטמות' קולג' בראשות פטר ג'נטה ועמיתיו מהמרכז לנוירולוגיה קוגניטיבית, מופו אזורים במוח הקשורים לפעילויות מוזיקליות. החוקרים גייסו שמונה נבדקים, כולם בעלי רקע מוזיקאלי והכשרה בנושאים אלו, וביקשו מהם להקשיב ליצירה מוזיקאלית בת שמונה דקות שהולחנה על ידי מעבד נודע שהוא גם חוקר בדרטמות'. היצירה תוכננה כך שתעבור בצורה מסויימת דך כל 24 הסולמות המז'ורים והמינוריים המאפיינים את המוזיקה המקובלת. למרבה הפלא היחסים בין הסולמות שביצירה יצרו על פני המוח תבנית גיאומטרית עגולה דמויית טבעת, הקרויה טורוס. תוך האזנה ליצירה נסרקו גלי המוח של הנבדקים בעזרת טכניקות דימות מוחי FMRI ההאזנה ליצירה יצרה פעילות בכל היקף הטורוס שמקיף את המוח בתבנית עגולה בצורה מושלמת. תבנית ייחודית זו בפעילות המוח היא זו שגורמת להנאה הייחודית שבשמיעת לחן הורמוני, מעניין להיווכח שוב בעובדה, שמשמעות המילה על פי תורת הסוד מתאים באופן מדויק לתבנית שמילה זו יוצרת במציאות.

מכונת אמת מוחית- אחת התכונות המאפיינת במיוחד את האנושות היא הנטייה של האדם ''לשקר את עצמו'', דהיינו לשכנע את עצמו שהשקפות ודעות שונות שלו הינם אמת ובתת הכרתו הוא יודע שהם אינם כאלו, אך אם נשאל לפיו הוא יאמר בפאתוס ובשכנוע עצמי רב שדעתו היא האמת והיא משמשת נר לרגליו. אחת הדרישות ביהדות היא, שעל האדם להתנהג על פי האמת המוחלטת, ועל פי מדד זה נבחנים מעשיו. חולשתו של האדם היא שלרוב הוא נוהג בדרך של ''אחד בפה ואחד בלב''. על פי תורת המוסר כל נטייה ולו הקטנה ביותר מן האמת נתפסת כמזיקה לבניינו האישי-רוחני, וזאת מכיוון שהאדם יכול להגיע למצב בו כל מעשיו יהיו על פי האמת הפנימית שבו, למרות שמשימה זו קשה יש באפשרותו להגיע לכך תוך השקעת מאמצים ניכרים. אך האם האדם יכול באמת להבחין בין אמת ושקר? אין ספור פעמים האדם טועה בהערכת האמת ונראה לו תוך שכנוע עצמי כנה שהוא דובר אמצת, בה בעת שהמצב אינו כזה.

מחקרים כמו אלו ודומיהם מאששים טיעון זה, אכן יש להיזהר מכל מראה היכול להזיק לנפש, אפילו אם לא תהייה לכך השפעה מיידית, אין לנו מושג מתי יוכל הדבר לצוץ ממעמקי תהומות הנפש ולהשפיע לרעה על שיקול הדעת הנכון.

מחקרי המוח התפתחו מאוד בעשרות שנים האחרונות, אפשרויות הסריקה החדישות של המוח מאפשרות להתבונן לעומק על תהליכים המתרחשים בתוך האבר המסתורי הזה, אמנם עדיין רב הנסתר מן הנגלה אך ההתקדמות בתחום זה צוברת תאוצה רבה. כבר באמצע המאה הקודמת גילו חוקרי המוח מספר תופעות מרתקות שהתאפשרו להתקדם ולהשתכלל הודות לטכנולוגיה שהתקדמה עם השנים. אחד הדברים הראשונים שנבדקו היה כושר הזיכרון המסתורי של המוח, החוקרים ניסו לבדוק אם יש גבול לכושר הקיבולת היכול להיאגר בתוך החומר האפור-וורדרד הזה. על פי הידוע, המח אוגר בתוכו זיכרונות רבים מספור, כיום מניחים חוקרי המח שכל דבר שראינו או שמענו או חווינו בכל צורה שהיא, נצרב במוח לתמיד.

להפתעת ידידו הוא המשיך לקרוא בעל פה את שאר הכתוב בעמוד במדויק. הוא אפילו זכר את הנסיבות בהן עיין בשני הספרים הללו, כ- 15 שנים קודם לכן! לגבי שני ספרים אחרים זכר האקסלי במעומעם מתי עיין בהם כ- 25 שנה קודם לכן והוא לא היה יכול לראות את הכתב מול עיניו, אלא רק שיחזר את התוכן הכללי שלהם. הספר החמישי לא עורר בו מאומה וכפי הנראה לא עיין בו מעולם. מתוך ניסויים מרתקים אלו עולה שעמוק בתוך התודעה נמצאים במדויק מראות שראינו וחווינו, למעשה אין לנו מושג עד כמה יכולה להיות גדולה השפעת כל מראה חולף שראינו, על אישיותנו ועל הדעות שלנו. בספרות המוסר היהודית ידועה הזהירות אפילו ממראה קל היכול להזיק לנפש, בין אם זה מקרה אלימות או מראה שאינו צנוע, וכידוע נסמכה בתורה פרשת ה''נזיר'' מיד לאחר פרשת סוטה כדי לרמז לנו על כך שהרואה סוטה בקלקולה צריך לחשוש מהשפעתו השלילית של מראה אקראי זה ועל כן יזיר עצמו לתקופה מסוימת (30 יום) ממספר תענוגות העולם הזה.

 כמובן שמלבד זאת, אין באפשרותנו להבין רק על פי תפקודי מוח מהן התחושות העמוקות כל כך בהן חש האדם, כגון עצבות, תקווה, אהבה, וכדומה. גם עתה כשחוקרי המוח מצאו אזורים הקשורים לתחושות אלו ו''מתעוררים'' כל אימת שרגשות כאלו צצות במוח, עדיין הם מודים שאי אפשר לייחס רגשות עמוקים אלו לתגובות עצביות בלבד, ויש בהן הרבה מעבר לכך. על פי תפיסת היהדות המוח איננו הכלי דרכו קולט האדם את הרשמים מן החוץ, אלא להיפך, הנשמה יכולה לראות הרבה מעבר לתחום חמשת החושים, וכפי שידוע כיום אנו יכולים ראות רק תחום זעיר מן ספקטרום הצבעים הקיים בעולם (כגון אינפרא אדום וכל התחום שמעבר לו, אולטרא סגול, גלי רדיו, מיקרו,רנטגן וכו'). המוח לפיכך, מהווה מסך החוצץ בין מה שקורה באמת מסביבנו לבינינו, ומונע ממבול המידע הקיים מחוץ לנו להגיע במלואו לתודעה שלנו.

כמו כן איננו יכולים להשיג אל נכון את כל העולם הרוחני הקיים בעולמינו, עולם שאין לחושים שלנו יכולת לקלוט אותו. רבי מאיר שמחה מדווינסק כותב על כך בספרו ''משך חכמה'': ''כי הנפש עצמו, משכיל רוחני משיג אמיתת ה' יתברך, מציאותו,ומוראו, וכבודו. רק בשביל [-בגלל] שמלובש בחומר הגס – מסך מבדיל – חוצץ בינו לבין אביו שבשמים''... מנגינות המוח ניגון מרגש, יש בו כדי להרטיט את נימי הנפש, מנגינה יפה מציפה בתחושת שמחה ואושר את השומע אותה, מהן התופעות המתרחשות במוח בעת שמיעת הרמוניה של צלילים יפה, וגורמות לנו הנאה? בעבר כבר התייחסנו למעלתה של השירה והניגון ביהדות (''עת לחשוב גיליון מס' 36), מדוע השירה גורמת לאדם להתרגש, לבכות או לשמוח, ומהי מעלתה הגדולה של השירה במחשבת ישראל. נקודת מוצא שונה לנושא זה, היא ההתייחסות לעצם המילה: שיר. מה משמעות מילה זו, והאם היא מגלמת בתוכה משמעות נסתרת המבארת מושג זה? מעניין לגלות שהמילה שיר משמעותה - עיגול, הצמיד שהוא תכשיט עגול נקרא גם שיר כפי הנזכר בישעיה (פרק ג' יט'): ''הנטיפות והשרות'', על רבקה נאמר (בראשית כד' כב'): ''ושני צמידים על ידיה'' ומתרגם אונקלוס: ותרין שירין על ידיהא'', גם הסוס היוצא בתכשיט זה מוזכר במשנה כיוצא בשיר (שבת נא):, מטבעות המונחות בצורת עיגול נקראים בלשון התלמוד כמונחים כ- שיר. כידוע כל הצורות הגיאומטריות משקפות על תורת הסוד, משמעויות עמוקות בסודות הבריאה והטבע. על פי רעיון זה, העיקול מורה על ''נעוץ סופן בתחילתן'' (ע''פ ספר יצירה א' ז'), דהיינו מציאות שיצאה מנקודת השורש שלה וחוזרת אל מקורה הראשון, באותו אופן ניתן להוסיף שכשנעים בצורת עיגול יוצא שהתרחקות מנקודת ההתחלה למעשה מקרבת בחזרה אל נקודת המוצא.

כאשר הוא הוגבל בזמן החיפוש, לא הצליח לקלוע למטרה אפילו פעם אחת. לעומת זאת בשעה שהופנט על ידי אריקסון התמונה השתנתה לחלוטין. גם במצבי תרדמה היפנוטית קלה, הצליח האקסלי לענות מיידית,ובשני שליש מהמקרים קלע למספר העמוד המדויק. לדבריו,בזמן תרדמה היפנוטית היה עולה העמוד וצף מול עיניו מייד ברגע ששמע את הקטע. בתרדמה בינונית השתפרו ההישגים, לפיכך הוחלט על ביצוע ניסוי זיכרון בתרדמה היפנוטית עמוקה. אריקסון בחר חמישה ספרים מספרייתו של האקסלי, אשר על פי עדותו, לא עיין בהם שנים רבות.למעשה, הוא לא זכר מתי עיין בהם בכלל. במצב של תרדמה היפנוטית עמוקה הוא התבקש לזהות את מספרי העמודים של קטעים שהוחל בקריאתם. לגבי שניים מן הספרים הושגו תוצאות מעולות, לא רק שהוא ידע לומר מייד מהו מספר העמוד של קטע זה.

הסופר הנודע ארתור קסטלר מצטט מדבריו של אקלס ''עובדה פסיכולוגית היא, שאנו מאמינים כי ביכולתנו לשלוט בפעולותינו או לעצב אותן על ידי הפעלתו של ''רצון'', ובחיי היום יום מניחים כל בני האדם הנורמאלים שיש להם יכולת כזאת. על ידי גירוי קליפת העצב המוטורי [של מוח האדם שנחשף במהלך ניתוח מוח] אפשר לגרום לפעולות מוטוריות מורכבות למנותח, אם הוא שרוי בהכרה מלאה. המנותח מדווח במקרים כאלה שהתנסותו זו שונה למדי מן החוויה שהוא עובר כאשר הוא ''רוצה'' [באמת] לבצע תנועה כלשהי... במקרא האחרון יש למנותח הרגשה שהוא רצה בתנועה, ואילו במקרה הראשון [של גירוי המוח] נעדרה ההרגשה הזאת. ...כאשר מנסים לבחון לפרטיו את המתרחש בקליפת המוח, עת חל שינוי כלשהו בתגובה למצב מסוים כתוצאה מהפעלת ''רצון''- או אז עומדים בפני בעיה נברו-פיסיולוגית חמורה''... המוח אם כן הוא לא הרצון בכבודו ובעצמו, הרצון האמיתי הוא משהו שמעבר למוח והוא הנותן את הפקודות למוח ממקור חיצוני.

המוח והנשמה - ניסויים שונים שנערכו בעבר ע''י חוקר המוח הנודע וילדר פנפילד הורו על כך שיש הבדל בין המצב בו האדם רוצה לעשות פעולה כלשהי מרצונו החופשי כגון הרמת ידו, או שהוא עושה זאת עקב כך שמוחו גורה בנקודה המפעילה את ידו כך שהיא תורם אל על. מסקנתו הייתה שכאשר המוח מגורה לעשות את הפעולה אין זה האדם עצמו (נשמתו) שרוצה בכך ולכן אין הוא מרגיש שהוא רצה בכך, לו כל התודעה הייתה מסתכמת בעצם רק במוח (ללא מרכיב נוסף הנקרא נשמה), האדם היה צריך לחוש שאכן ''האני העצמי'' רצה בפעולה זו. חוקר נוסף בעל שם שהגיע למסקנות דומות הוא סר ג'והן אקלס חתן פרס נובל (1963) על עבודתו בתחום המעבר של אימפולסים עצביים במוח.

החוקרים הראו לנבדקים מספר אובייקטים שונים ולאחר מכן המתנדבים נתבקשו לזהות צורה מסויימת ולהיזכר האם הם אכן ראו אותה קודם לכן. התברר שכאשר הם זיהו את הצורה הנכונה נדלק במוח החלק התחתון של אונת הצדע, שהוא למעשה חלק הקשור לעיבודי ראייה במוח, אך כשהם טעו בזיהוי והצביעו על צורה שהם לא ראו קודם, הפעילות באותו אזור הייתה הרבה יותר חלשה. אותה תופעה שבה על עצמה בעת שהשמיעו לנבדקים מספר מילים ולאחר מכן הוקראו בפניהם מילים שחלקם היו זהות למילים הראשונות וחלקם מעט שונות,הסתבר שגם כאן האזורים הקשורים לשמיעה במוח היו פעילים יותר אצל אלו שנזכרו במילים הנכונות, מאשר אצל אלו שטעו בזיהוי. מסתבר שהתת הכרה נאמן לאמת הרבה יותר מאשר המחשבה ההכרתית, והוא יודע להבחין בין אמת לשקר גם כשהנבדקים עצמם לא מבחינים בכך שהם טועים. כפי הנראה אם האדם מרגיל את עצמו לדבר ולנהוג רק על פי האמת, הוא מטמיע תכונה מיוחדת זו גם בהכרתו, ויש באפשרותו להבחין אף במניעים דקים ביותר המשפיעים על הכרעתו בחיי היום יום.

האם יש איזה מנגנון אמיתי המפקח על הנתונים הזורמים במוח היכול להבחין בין מצבי אמת לשקר? בחודש נובמבר 2003 נערך בניו-אורליאנס כנס של האגודה למדעי העצב (NEUROSCIENCE) בו הוצגו החידושים המתקדמים ביותר שנתגלו לאחרונה בחקר המוח ומערכת העצבים. כיום עם פיתוח ושיכלול מכשירי ה- MRI תפקודי ניתן לבחון בכל רגע נתון היכן מתקיימת פעילות במוח ברגע זה. מחקר שערכו דניאל שכטר וסקוט סלוטניק מאוניברסיטת הווארד נועד לבחון האם בזמן שהאדם נזכר בדבר מה, ניתן להבחין על פי האזורים הפעילים במוח האומנם הוא נזכר בדבר אמיתי או שמא הדבר ארינו כי אם בדמיונו בלבד. למרבה הפלא התברר שגם כשאנשים היו מוכנים ''להישבע'' שהם ראו משהו מסוים אך באמת הם ראו דבר שונה אך דומה. המוח ''ידע'' את האמת ויכל להבחין בין אמת לשקר.

בניסוי שערך חוקר המח הנודע וילדר פנפילד מן המכון הנוירולוגי במונטריאול שבקנדה, על חולי אפילפסיה, התברר לו שבשעה שהוא גירה אזורים מסוימים במח על ידי אלקטרודות חשמליות החלו המטופלים לראות מחזות נשכחים מעברם בצורה בהירה ביותר כאילו הם מתרחשים כעת מול עיניהם. מכאן הוא הגיע למסקנה שהמח אכן שומר על רישום מדויק ותמידי של כל המאורעות שעוברים על האדם, רק שבאופן רגיל אין לנו את האפשרות להיזכר בהם. בתכונה זו טמונה ברכה רבה, שכן אם הייתה לנו האפשרות לזכור הכל בבהירות רבה, לא היו תמונות קשות או מצערות מן העבר עוזבות אותנו לרגע. ומלבד זאת אדם נורמאלי היה יכול לצאת מדעתו אל מול עומס האינפורמציה שהייתה שוכנת לו בראש כל העת.

אפשרות נוספת להגיע למידע המאופסן עמוק בתוך התת תודעה המסתורי, הוא, על ידי שני אנשי מדע מובהקים וידועים שהאחד ערך ניסוי היפנוטי על עמיתו, ומסקנות המחקר היו מפתיעות ביותר. היה זה הפסיכולוג הנודע מילטון אריקסון שהיה ידוע גם כמהפנט מצוין, שערך את ניסויו יחד עם הסופר האנגלי אלדוס האקסלי. מכיוון שלהאקסלי הייתה ספריה גדולה למדי, שלף אריקסון מן הארון מספר ספרים בצורה אקראית, משימתו הייתה זכירת מספר העמוד שבו מופיע הקטע אותו הוא משמיע בקול. כשבוצע הניסוי במצב של תודעה רגילה, אפילו בספרים שהאקסלי הכיר היטב, נדרש לו זמן רב להרהר בקטע, לנסות לשער את מקומו בספר, ולבסוף לנקוב במספר העמוד המשוער בו נמצא הקטע. הצלחתו הייתה כ- 40% בלבד, ורק בספרים שעיין בהם לאחרונה.

פגיעה מוחית ח''ו באונה השמאלית פוגעת ביכולת להניע את פלג הגוף הימני וגורמת להפרעות ביכולת הדיבור ואפילו לאילמות מוחלטת, פגיעה באונה הימנית לעומת זאת לא תפגע כלל ביכולת הדיבור ואפילו לאילמות מוחלטת, פגיעה באונה הימנית לעומת זאת לא תפגע כלל ביכולות הדיבור של האדם. הבדל נוסף בין האונות הוא שחצי הכדור השמאלי שולט לא רק על הדיבור והבנת השפה כי אם גם על יכולת הכתיבה (שהיא בצד ימין בדרך כלל), על העיסוק במתמטיקה וספירת מספרים, ועל האפשרות לנתח סודיות מורכבות. חצי הכדור הימני לעומתו מתמחה בתפיסה של המרחב, הוא המזהה פנים מוכרות, ובו טמונה היכולת המוסיקלית של האדם. כמו כן האונה השמאלית אחראית על השיקולים השכליים שבאדם והאונה הימנית אחראית על השיקולים הרגשיים יותר של האדם.

עד שלא הונחו לפניו הממצאים המדעיים המורים על כך, הוא לא הסכים לשנות את דעתו. כפי שנראה להלן מחקרי המוח החדישים מאששים את קביעות חכמינו אחת לאחת. קביעות, שנוסחו לאחר שהם התבוננו והעמיקו לחקור אחר שורשי הדברים. דווקא הדאגה הרבה שלהם להגיע לחקר האמת, הובילה למניעה ככל האפשר של תסכולים וסתירות פנימיות הנגרמים בעקבות עשיית דבר המנוגד לאופיו הפנימי של האדם (דיסוננס קוגניטיבי). לכן הם גם פטרו את האישה מלבוא להעיד בבית דין עקב הקביעה ש''אישה בושה לבוא לבית דין'' (יבמות מב), אין לה בדרך כלל את העוז והחוסן הפנימי לעמוד בפני חקירות המנסות להוכיח האם היא דוברת אמת, ולכן פטרו רבותינו את הנשים כולן מהחיוב לבוא ולהעיד בבית דין.

מרכזי הדיבור במוח - את הסימטריה והזהות המופלאה בין הצד הרוחני של הבריאה והצד הגשמי שלה ניתן לראות בבירור בתחומים רבים אך התאמה זו מאוד בולטת דווקא בתחום המתאר את מבנה גוף האדם, כפי המובא בתורת הסוד ולהבדיל כפי הידוע היום באנטומיה המודרנית. מוחו של האדם הוא למעשה מערכת הפיקוד העליונה על גוף האדם כולו ועל כל אבל ואבר ממנו. בקצה כל אבר ישנם חיישנים עצביים זעירים הקולטים את המתרחש בקרבת אותו האבר (קור, חום, לחץ, דקירה וכו') ומעבירים את המסר דרך מערכת העצבים אל מרכז החיישה במוח, שם המוח חש למעשה את תחושות החום והקור, ויודע להגיב בהתאם דרך קליפת המוח המוטורית השולטת על כל אברי הגוף ושולחת לו פקודות, כגון להניע את האצבע או ללכת. המוח מורכב משתי אונות גדולות ומרכזיות המתחלקות לאונה ימנית ואונה שמאלית (מלבד חלקים נוספים כגון המוחון, גזע המוח ועוד).

מעניין להיווכח שגם בפסיכולוגיה המודרנית רווח הטיעון, שנשים טובות הרבה יותר בשיפוט של מצבי רוח ואופי של הזולת מאשר הגברים. שנים רבות הטיחו ביהדות את הטענה, שכללים אלו אודות התכונות השונות בין המינים, הם כללים שרירותיים שאין להם אחיזה במציאות. כל עבודה כך אמרו, מתאימה לכל מין, אין הבדל מי עושה אותה, תמיד התפוקה תהייה זהה, כיוצא בזה, אין הבדל בין הגבר לבין האישה שניהם יכולים להילחם בעוז, ולהוכיח גבורה בשדה הקרב. חז''ל לעומת זאת אומרים, נכון, היו הרבה נשים אמיצות בהיסטוריה היהודית, והיו אף כאלו שהצילו את המערכה, אך למרות הכול: ''איש דרכו לכבוש ואין אישה דרכה לכבוש''(יבמות סה), וכן: ''דרכו של איש לעשות מלחמה ואין דרכה של אישה לעשות מלחמה'' (קידושין ב). אופייה הכללי של המלחמה אינו מתאים לאופי הפנימי העדין של אישה, לפיכך הדין הוא שאישה לא תצא למלחמה. במצרים, העבודה כונתה ''עבודות פרך'' עקב כך שלגברים ניתנו המלאכות שבדרך כלל הנשים עוסקות בהן, והנשים עמלו בעבודות המיוזעות של הגברים. כותב שורות אלו ניהל לפני מספר שנים וויכוח ערני עם איש אקדמיה שטען בלהט שאין כל הבדל ממשי בין התפיסה השכלית של הגבר לבין זה של האישה, והכל הוא המצאה תלמודית.

מחקרי המוח העדכניים מספקים ידיעות חשובות ומעניינות אודות תפקודם הייחודי של יצורי האנוש, תהליכים שעד היום היו בגדר הנסתר והובילו להשערות פורחות באוויר, מתגלים אט אט לעין החוקרים מעל גבי צגי ה- MRI המתקדמים, דרכם הם סורקים את המוח מילימטר אחר מילימטר ומאבחנים היכן מתרחשות פעולות עצביות בכל זמן נתון. כיום יש בידי החוקרים אפשרות לדעת היכן הם מוקדי הדיבור במוח, איפה הם המרכזים המפענחים את הראיה והשמיעה, מהו מוקד הצחוק, והיכן הוא המקום בו מתרחשת הפעילות המחשבתית. לאור כל הנתונים הללו ננסה לבחון מספר סוגיות ביהדות, הנובעות מתפקודו הפונקציונאלי של המוח.

מום נוסף היכול לנבוע מפגיעה מוחית בצד שמאל, קורה כשניתק הקשר בין אזור ורניקה לבין האזור הקולט שדרים מן האוזן, אדם זה נהפך ל''חירש מלים'' והוא לא מצליח להבין מה מדברים אליו, קולות האנשים אינם מתפרשים אצלו עוד כשפת דיבור. שכן שמיעת האדם נובעת גם היא מן האונה השמאלית. מדהים למצוא גם את זה בזוהר (נשא קלח): ''מצד אחד של חלל המוח (צד שמאל-הבינה, ע''פ פירוש ה''מתוק מדבש'') משם תלויים האוזניים (- עיקר יניקתם ממוח הבינה-מתוק מדבש)... לכן אתכליל בקלא דעייל ביה (- היא נכללת גם כן בהבחנת הקול הנכנס במוח הבינה). ראינו כאן רק הדגמה קטנה אודות הזהות בין הגוף הפיזי לבין צורתו הרוחנית כפי המשתקף בתורת הסוד. המוח הוא איבר אחד מתוך רמ''ח איברים המקבילים לרמ''ח מהויות רוחניות המתגלמות בעולמינו ברמ''ח מצוות עשה כפי המובא בלמוד (מסכת מכות). לפיכך, הבנת השורשים הרוחניים בעולם מובילה לידיעת התכונות הגשמיות של אותו דבר.

מבחנים נוספים הראו שלבנים ישנו יתרו מובהק אף במטלות שלחשיבה מתמטית. הבנים הצליחו בכל המבדקים הללו הרבה יותר טוב מהבנות, דבר המוכיח את עליונותם של הגברים בניתוח מצבים מורכבים, כגון סוגיות תלמודיות מסובכות, ואכן מפרשי התלמוד פירשו את המאמר שהובא לעיל אודות החיסרון שבלימוד התלמוד לנשים, שהדבר נובע מהחשש שהן תפרשנה לא נכון את המשא ומתן התלמודי וייתכן שהן תגענה למסקנות הלכתיות מוטעות, אין פירוש הדבר שאין באפשרותן לרדת לעומק הסוגיה, אלא שהדבר הרבה יותר קשה להן מבחינה קוגניטיבית מאשר לגברים [לא שלהם זה דבר כל כך קל...] אופי המבנה התלמודי אינו מתאים כל כך למבנה הלוגי מחשבתי של הנשים, ולכן כדאי שהן תתמקדנה בתחומים תורניים אחרים, כגון הלכה פסוקה, אגדה, וכיוצא בזה. אמנם התברר שאצל נשים המתארות את עצמן כבעלות מאפיינים גבריים יותר, הדבר נובע מכך שקיימת בדמן רמה גבוהה יותר של ההורמון הגברי טסטוסטרון, והן אכן יותר טובות במטלות הגבריות מאשר שאר בנות מינן. וכן, גם בתחום בתוקפנות, קובעים הביולוגים שיש לזכרים עדיפות רבה והדבר טבוע בתבניות הביולוגיות הטמונות במוחם. לא לחינם נקבע אם כן שהמלחמה אינה מתאימה לאופי הנשי, והיא סותרת את המהות הפנימית העדינה והשלווה הצרובה בתודעתה. למרבה הצער דבר זה לא ברור למספר אנשים ''מקוריים'' הטוענים בלהט שאסור שמקומם של הנשים ייפקד מן הצבא. כפי שראינו, אין עיוות גדול מזה בהכרת נפש האדם.

לשם הבנה מלאה יותר של תהליך זה נביא ציטוט מתוך הספר ''גוף האדם – המכונה שלא תאמן'' העוסק בתהליכי הזיכרון המתבצעים במוח: ''מרבית העיבוד הזה [-של הזיכרון] נעשה בקליפת המוח, שבה נאצרים חלק מן הזיכרונות הקבועים. לפחות שלשה רבעים של קליפת המוח, משני צידי המוח, תפוסים בפעילויות מורכבות, המקובצות איכשהו יחדיו תחת השם ''אסוציאציות'' ומשמשות כנראה כתשתית להישגינו האינטלקטואליים. כל אימת שאנו מעלים רעיונות חדשים, מוציאים מסקנות, עורכים תוכניות, ממציאים כלים, מספרים סיפורים, או מחברים מוסיקה, אנו משתמשים בנוירונים מאזורי האסוציאציה של קליפת המוח – במיוחד באותם אזורים המצויים בקליפת המוח הקדמית, כלומר בחלק של האונות הקדמיות המצויות היישר אחרי המוח''. היכן הוא מקומו של זיכרון בסיסי זה? מתברר שהוא טמון מעט מעל העורף בחלק מוחי הנקרא מוחון. לסיכום, ישנם מספר מרכזים המשמשים לשמירת הזיכרונות, הגדול והחשוב שבהם נמצא באונה הקדם מצחית שם נמצאים הזיכרונות הכלליים אודות כל הידע, והנתונים שהאדם רוכש במהלך חייו, מלבד זאת, באונה המצחית מתבצעות רוב הפעולות המחשבתיות. מרכז הזיכרון השני נמצא באחרית הראש, באבר הנקרא – מוחון, שם שוכנים הכישורים שהאדם רוכז במהלך חייו, גם בין שני אזורים אלו, ולאורך היקף כל פני קליפת המוח, מתבצעות פעילויות זיכרון שונות, כפי שראינו.

ועתה נראה את ההקבלה למבנים אלו, על פי תורת הסוד - על פי תורת הקבלה, במצוות תפילין ופרטי הנחתם טמונים סודות רבים הקשורים לאנטומיה של המוח. מקום הנחת תפילה של ראש הוא במרכז הראש מעל המצח – מקום ש''מוחו של תינוק רופס'', משם נמשכות שתי רצועות המקיפות את כל הראש ומסתיימות ב''קשר תפילין'' שאף לו יש את קדושת התפילין, והוא מונח במרכז העורף. לא נאריך בפירוט כל המתואר על כך בקבלה, אך נביא ציטוט קצר מדברי הרמב''ן [שביאר פעמים רבות את טעמי המצוות על פי הקבלה] בדבריו אודות מצוות התפילין, המבאר מדוע מקום הנחת התפילין הוא בראש הקודקוד בין שתי העיניים, על פי דבריו יש קשר הדוק בין התפילין לבין הזיכרון: ''אמר [הכתוב] ''ולזיכרון בין עיניך'' – שיונחו במקום הזיכרון בין העיניים שהוא ראשית המוח, והוא התחלת הזיכרון ומעמד הצורות אחרי הפרדן מלפניו, [דהיינו המקום בו נשמר הזיכרון לאחר שהוא נפרד מהמודע, ועובר לזיכרון לטווח ארוך], והם מקיפים את כל הראש ברצועותיהם והקשר שהוא על אחרית המוח המשמר לזכירה''. (פירוש הרמב''ן על התורה סוף פרשת בא). שני מוקדי הזכירה לפיכך הם, בראשית המוח ובאחרית המוח, והם מקיימים קשרים דרך היקף כל קליפת המוח מצד ימין ומצד שמאל, בדיוק כפי הידוע היום ממחקרי המוח המתקדמים.

וכאן באה תשובתם המפתיעה. בעולם כל דבר כלול בדבר המנוגד לו מידת הרחמים כלולה בדין וכן להיפך. ולכן צריך להזכיר תפילת השחר את הלילה ובתפילת ערבית את הבוקר, וגם בגוף האדם הדבר כן: ''שרוח החיים אשר כלול בגידי יד ימין הוא משמאל, ורוח החיים בגידי יד שמאל בא מימין''! ולכן רמוז הדין ברחמים שמשם הוא נובע וכן להיפך. רואים אנו שעל פי תורת הסוד ידוע שהימין נובע מן השמאל והשמאל מן הימין (רעיון זה מוזכר בזוהר הק' פעמים רבות מספור כגון בראשית דף טו' זה''ח שיה''ש צא. – ועאל כדין שמאלה בימינא, ואתכליל דא בדא, ימינא בשמאלה ושמאלה בימינא'', ועוד) ודבר זה מתבטא באברי האדם שכן האדם נקרא עולם קטן. וכך אנו מוצאים שיכולת הדיבור של האדם נובעת מהשם ו-ה (בינה) הנמצא באונה השמאלית (תיקו''ז תיקון ע') והשולטת על יד ימין. הקבלה שאנו יכולים למצוא אף בפסוק מתהלים (פרק קלז' ה'): ''אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני-תדבק לשוני לחיכי אם לא אזכריכי'' המורה על הקשר בין שיתוק יד ימין לאי יכולת הדיבור.

ואכן במבחנים פסיכולוגיים נמצאו מספר הבדלים עיקריים בין זכרים לנקבות, הראשון והבולט שבהם היה יתרון מובהק לבנות במבחנים מילוליים (ורבאליים), השפה שלהן הרבה יותר עשירה, ומלאת מינוחים מקוריים, מאשר הגברים. כפי שנראה בהמשך, מרכז השפה של האדם הוא בעיקר באונה השמאלית של המוח, בעוד מרכז השפה באונה הימנית כמעט ולא משפיע על מהלך הדיבור, נשים לעומת זאת מפעילות מעט יותר גם את האונה הימנית בעת שיחה [אמנם גם אצלן המרכז העיקרי והחשוב הוא באונה השמאלית]. אין כל ספק, בכל הקשור ליכולת המילולית, ישנו יתרון גדול ובולט לנשים. לעומת זאת, בניתוח של סוגיות מורכבות גברו דווקא הבנים, הם הצליחו הרבה יותר במבחנים של תפיסה מרחבית, בה מראים לנבדק ציור של מבנה המורכב מכמה צורות גיאומטריות יחדיו, ולאחר מכן מראים לו את המבנה מזווית אחרת, על הנבדק מוטל להחליט האם שני המבנים שהראו לו הם זהים או שמא הם אומנם דומים אך שונים. הבנים, כפי שאמרנו,הצליחו בכך הרבה יותר טוב.

התגלית המפתיעה הייתה שהשליטה על חלקו הימני של הגוף נמצא בידי האונה השמאלית והשליטה על החלק השמאלי של הגוף נמצא בידי האונה הימנית, ולדוגמא בשעה שהאדם רוצה להרים את ידו הימנית ניתנת הוראה מן האונה השמאלית אל היד להתרומם ובדומה לכך בשעה שהיד השמאלית מקבלת מכה, קליפת המוח החישתית הנמצאת באונה הימנית חשה בזה.

היכן נמצא הזיכרון? ישנם מבנים מוחיים נוספים הרמוזים על פי תורת הסוד. כבר הזכרנו בעבר שלאדם ישנם מספר סוגי זיכרון השונים במהותם, ישנו הזיכרון לטווח קצר השומר בתוכו אירועים שהתרחשו מול עינינו, למשך מספר רגעים, וישנו הזיכרון לטווח ארוך בו נשמרים הזיכרונות לטווח של שנים ארוכות. כיום ידוע שהמרכז העיקרי של הזיכרון לטווח ארוך שוכן בקדמת המוח באונה המצחית, בחלק זה של המוח גם מתבצעות רוב הפעולות המחשבתיות המורכבות בחיי היום יום, כינויו המדעי של אזור זה הוא ה''ניו קורטקס'' דהיינו ''המוח החדש'', והסיבה לכך היא שחלק זה קיים רק אצל בני האדם ולא אצל אף בעל חי, ובנוסף לכך הוא החלק המוחי המפותח ביותר מכל חלקי המוח. בנוסף לכך, שאר חלקי קליפת המוח הסובב את כל היקף הראש, פעיל אף הוא בהעלאת זיכרונות אסוציאטיביים, אך עיקר הזיכרון נמצא כאמור בניו קורטקס.

ההבדל הפשוט הוא, שישנם תחומים קוגנטייבים (שכליים) בהם מצטיינים הגברים דווקא וישנם תחומים בהם מצטיינות הנשים הרבה יותר מאשר הגברים. באותה מידה התכונות הטבועות בהם גורמות מטבע הדברים גם לחולשות בתחומים אחרים, ובהשאלה ממאמר חז''ל: ''יצא שכרו בהפסדו והפסדו בשכרו'' (פרקי אבות פרק ד), ניתן לומר שתכונה שהיא חיובית מאוד במצב מסוים, מהווה חולשת אופי במצב אחר. הרגישות הרבה הטבועה באשה [''נשים רחמניות הן'' (מגילה יד)] גורמת גם לכך שהיא [בדרך כלל] נוטה יותר להאמין לדברים הנאמרים לה מאשר הגבר שהוא [בדרך כלל...] שכלי יותר. באותה מידה, תחת לחץ של חקירה, נשים עמידות פחות מאשר גברים ולכן בשעה שרבי שמעון בר יוחאי ברח מאימת הרומאים והוא נימק זאת בכך ''שנשים דעתן קלה עליהן''. לעומת זאת יש לרגישותן של הנשים מעלות רבות, ולדוגמא: האישה רגישה הרבה יותר בכל הנוגע להבנת האופי האמיתי של השני,] גם אם היא מכירה אותו זמן קצר. לעומת זאת הגברים הרבה יותר כהי חושים ולא מבחינים באופיים אלא רק לאחר הכרות ממושכת. כפי שנכתב בתלמוד: ''אישה מכירה באורחים יותר מן האיש'' (ברכות י) דהיינו שהיא מבחינה בתכונות שלו יותר טוב מן האיש. תכונה חיובית זו נובעת מהעובדה שבינה יתירה ניתנה לנשים. בינה – פירושה להבין דבר מתוך דבר.

בנוסף על כך, כפי שראינו, מרכז החשיבה מתרחש בקדמת האונות בדיוק מאחורי המצח, כידוע היה נושא הכהן הגדול את ציץ הקודש על מצחו, על הציץ שהיה אחד משמונת בגדי הכהונה היה חקוק שם השם. בתורה הדבר מנומק בכך שעל ידי זה הוא יכפר על עוון מחשבת הפיגול בקודשים, רבי אברהם אבן עזרא כותב על הסוד הטמון במיקומו המדויק של הציץ: ''דע כי בשניים הנקביים שהם במוח על המצח [כך מכנה תמיד האבן עזרא אתו אונות המוח], שם יתחבר כוח חמש ההרגשות ושם כוח הדמות [הדמיון] ושם תחל המחשבה, על כן כתוב על הציץ: לשאת את עוון הקדשים, אולי לא היה מחשבת המקדשים כהוגן''. (ראב''ע פרשת תצווה). פרוש הדבר הוא שמיקומו של הציץ מעל המצח היה מכוון להפליא שכן שם מתרחשת הפעילות המחשבתית של האדם ואכן זהו הדבר היחיד המכפר על עוון שמקור במחשבה! ראינו אם כן כיצד במספר מבנים מוחיים שתפקידם התברר לא מכבר, מתקיים מתאם מדויק למובא ברובד הסוד העומד מאחורי מצוות התורה.

בין תכונות הגבר לתכונות האישה - כפי הידוע, ביהדות מושם דגש רב על ההבדל בין המנטאליות של הגבר לזו של האישה, לכל אחד יש אופי שונה, רצונות שונים ועולם חוויתי שונה,ובהתאם לכך ניתן לכל אחד מהם תפקיד שונה בעולם. לאורך הדורות היו שניסו לומר שהיהדות מתייחסת כביכול אל האישה בזלזול, בכך שהיא טוענת שישנה נחיתות שכלית מסוימת אצל הנשים יחסית לגברים, ולשם כך הם מצטטים את האמרה הידועה: ''נשים דעתן קלה'' (שבת לג), וכן ''כל המלמד את ביתו תלמוד כאילו מלמדה תיפלות'' (סוטה כ), אך הם שוכחים לציין את המקומות הרבים בהם משבחים התנ''ך והתלמוד את יכולתן הייחודית של הנשים ואת הנשים הרבות הנקראות בתנ''ך ובתלמוד ''נשים חכמות'' כגון: ''פיה פתחה בחכמה'' (משלי לא), ''חכמת נשים בנתה ביתה'', ו- ''בינה יתירה ניתנה לנשים'' (נדה מה).

בין שני האונות ישנו סיב עצבי רחב המחבר ביניהם ומעביר את התחושות והמחשבות מאונה אחת לשנייה. כל הנתונים הללו נמצאו אודות לבדיקה מוחית ע''י מכשירי F-NRI חדשניים. וכאן אנו מוצאים שהגדרות אלו מופיעות במקורותינו במדויק, בספרות הסוד. התגלית המפתיעה מתגלה אודות לחישוב של גימטרייה המובאת בספר הזוהר (בראשית דף כד): בתורה נאמר (שמות ג' טו'): ''זה שמי... וזה זכרי...'', ומבאר הזוהר הקדוש שהמילה שמי ועוד י-ה שווה שס''ה כמניין מצוות לא תעשה שבתורה, והמילה זכרי ועוד ו-ה שווה לרמ''ח כמניין מצוות עשה. המקובלים מקשים על כך (עי' עץ חיים לאר''י שער ג' פ''ד) שמצוות לא תעשה מרמזות על דין והשם י-ה המשלים למניין שס''ה מרמז על רחמים, וכן מצוות עשה מרמזות על רחמים והשם ן-ה המשלים למניין רמ''ח מרמז על דין, וכיצד השלמת הגימטרייה נעשית על ידי השם המתאים למידה הנגדית.

בין מוח הגבר למוח האישה - אחת התכונות המאפיינות את הנשים על פי התלמוד היא ש''נשים דברניות הן'' (ברכות מח) וכן שהנשים ''נטלו תשעה קבין של שיחה'' [מתוך עשרה כאלו שירדו לעולם] כמובא במסכת קידושין (מט). הדבר נובע מכוח אותה בינה יתירה שניתנה לאישה שכן על פי תורת הסוד, הלשון קשורה קשר אמיץ לכוח הבינה (לעיון: מלבי''ם משלי לא' טו'), ומכיוון שלנשים ניתנה בינה יתירה, גם השפה שלהן מפותחת הרבה יותר. במחקרי המוח שנעשו על מנת להבחין בהבדלים המוחיים בין גברים לנשים, הובחן ראשית לכל שמשקל מוח הגבר גדול מזה של הנקבה ב- 5%, בין שני החצידורים של המוח (דהיינו בין האונה הימנית והשמאלית) ישנן מספר אלומות עצביות המעבירות מידע ביניהן, (אלמלא אלומות מקשרות אלו, האדם היה בעל ''פיצול אישיות'', דהיינו – שני רצונות סותרים שאין ביניהם התאמה) האלומה הגדולה והחשובה ביותר מביניהן מכונה ''כפיס המוח'' (קורפוס קאלוסום), ונכללים בה כ- 200 מיליון סיבי עצב, אותו החלק המקשר בין אזורי השפה הימניים והשמאליים, גדול הרבה יותר אצל הנשים מאשר אצל הגברים.

אירוע מוחי קשה הפוגע באונה אחת יגרור מידית שיתוק קל או קשה בצד הנגדי של הגוף. תופעה נוספת נתגלתה לחוקרי המוח והיא ששני האונות אינן זהות לחלוטין באופיין, לכל אונה ישנה התמחות מיוחדת בתחומים המיוחדים רק לה, לדוגמא יכולת הדיבור המאפיינת את האנושות בלבד, נובעת כפי שכבר הזכרנו לעיל, משני אזורים הנמצאים באונה השמאלית של בני האדם בלבד. הרופא הצרפתי פול ברוקה גילה את אחד מהם בקדמת האונה השמאלית בשנת 1861 ועמיתו הנוירולוג הגרמני ורניקה גילה את האזור השני באונה הרקתית השמאלית מספר שנים לאחר מכן. כצפוי נקראו שני אזורים אלו במוח, אזור ברוקה ואזור ורניקה.