האם האמונה באלוקים היא פרימיטיבית?

המדע רלוונטי לגבינו כל עוד הוא נמצא בתחום ''מדעים מדויקים'' המוכרים לנו בהווה (ולעיתים יכול המדע לחזות גם את העתיד [כאשר ההנחה הלוגית היחידה היא שהכל ימשיך להתרחש כמו בהווה] ) אך כאשר אנשי המדע מנסים לחקור את העבר... כאן נמצאת הבעיה הגדולה. לעולם לא ניתן לדעת בוודאות מה היה בעבר.

מה שהיה בעבר לא נגיש לנו בהווה וזו עובדה. יש לנו שרידים מהעבר או פרטים בהווה שהם התחדשות של הישן ואלה אך ורק נותנים לנו את האפשרות ''לחוות דעה'' ולהסיק מסקנות בעזרת ההגיון שברשותנו לגבי מה שקרה בעבר. אך בכל זאת, כל שיישאר בידינו בסופו של דבר זוהי תיאוריה. המדע הוא כלי, ורק בעזרת ההגיון שברשותנו נוכל לפרש את המציאות שלנו.

מסתבר שגם ההנחה הבסיסית הקובעת שחוקי הטבע פעלו בעבר בדיוק כפי שהם פועלים בהווה היא השערה חסרת בסיס אמפירי (לא ניתן להוכיח זאת) אך אם לא נקבל את ההנחה הזאת, לא נוכל לנתח את העבר או להסיק מסקנות לגביו, דוגמה לכך: כאשר קובעים את גיל היקום (לא העולם) ע''י חישוב מהירות ההתרחקות בין כוכבים, ''משערים'' שאותה מהירות שבה אנו צופים היום היא אותה מהירות שהייתה פעם ועל כן ממירים את סך המהירות ממיקום הכוכבים ועד לנקודת המפץ לסך של שנים, מיליארדי שנים.

והאם נכון לעשות כן?

אם אני מודד מהירותה של רכבת כאשר היא חולפת במהירות מולי בתחנה השלישית, האם יש לי זכות להסיק לפי מהירות זו באיזו מהירות הרכבת יצאה מתחנתה הראשונה ? ''הדבר דומה לרכבת העוברת בדרכה בתחנה מסוימת במהירות של 50 קמ''ש, האם אנו רשאים לקבוע על סמך נתון זה בלבד, לגבי מהירותה בשעה שיצאה מהתחנה הראשונה? האם מותר לנו לקבוע באיזו מהירות היא תיסע בתחנה הבאה? על אחת כמה וכמה שאסור לנו לקבוע על סמך נתון זה, מאיזו תחנה היא יצאה כלל!'' (ראה מאמרו של ד''ר פקר, ''מדע'' כרך ו', חוברת 2, עמ' 10).

אנשי המדע אך ורק ''משערים'' בעזרת ההגיון שברשותם את המסקנה ההגיונית ביותר עד שיוכח אחרת, מסקנה זו היא המושכל הראשון או במילים אחרות ''הנחת עבודה ראשונית''. מושכל ראשון, במקרה זה, היא ההנחה כי מהירות תנועת הכוכבים מן נקודת המפץ הייתה תמיד עקבית על אף שאין שום הוכחה אמפירית שכך היה. זוהי, פשוט מאוד, המסקנה ההגיונית ביותר כל עוד לא הוכח אחרת.

הנחת עבודה ראשונית, המושכל הראשון, משרת אותנו בחיינו בכל רגע נתון, בין אם אנו שמים לב לכך ובין אם לא מכיוון ש''זוהי הצורה שבה הראש שלנו פועל'', גם לתווך הארוך וגם לתווך הקצר. לתווך הקצר, יכול אני להבחין בענני עשן רחוקים היוצאים מתוך יער הרחוק ממני מאוד, ולהסיק מיד לוגית כי מתחוללת באזור שריפה. זהו מושכל ראשון מכיוון שהוא הגיוני יותר וזהו הדבר הראשון שנסיק.

לפי הנחת עבודה ראשונית זו נפעל ולכן נקרא מיד למכבי-האש. אך אל לנו לשכוח כי באותה מידה קיים גם מושכל שני: נניח שלא היו אלה ענני עשן כי אם עונה מסויימת בשנה שבה מתקבצים עשרות חרקים מעופפים יחדיו ומרחוק הדבר נראה כמו עשן. זהו מושכל שני מכיוון שהוא פחות הגיוני, ושלא נחשוב עליו לראשונה.

ייתכן מאוד כי זוהי האמת אך לא נוכל לפעול לפי מושכל שני זה, כל עוד לא הוכח במאה אחוזים. כל עוד לא ראינו בעינינו, או דווח לנו כי אלו באמת: ''אך ורק חרקים המתנוססים להם יחדיו במרחק קצר אלו מאלו ונדמים כעשן סמיך מרחוק'' ולא ''עשן העולה כתוצאה משריפה מקומית'', כל עוד לא הוכח לנו המושכל השני, לא נוכל לקבלו או לפעול לפיהו. באותה מידה המושכלים משמשים אותנו גם לתווך הארוך.

אילו היינו חיים לפני ארבעת אלפים שנים וחיים על איזשהו אי, ספינות עדיין לא ברשותנו, ואנו לא יודעים כמעט דבר על כל הקיים סביבנו, אזי, סביר להניח שהיינו מקבלים כי העולם שלנו שטוח ולו ארבע פינות. זוהי הנחת העבודה הראשונית, המושכל הראשון, שהיינו מסיקים ומקבלים מהתבוננות בעולם שלנו.

זוהי דוגמה למושכל ראשון היכול לשרת אותנו לתווך הארוך, מושכל שיכל להפוך לקניין השכלתינו בעבר וכמה שישמע הדבר אבסורדי: הרי שמושכל ראשון זה הוא הדבר ההגיוני ביותר לפעול לפיו במקרה זה, גם אם אינו נכון, ורק משום הסיבה שאין לנו כל הוכחה לאלטרנטיבה פחות הגיונית.

אילו היה מגיע אלינו אדם דאז וטוען כי העולם עגול ואנשים עומדים בתחתיתו ואינם נופלים, אזי וואדי שלא היינו מאמינים לו או מקבלים את דבריו עד שלא הוכיח אותם בכל מאת האחוזים מכיוון שהאלטרנטיבה שלו, בדבר העולם העגול, פחות הגיונית עבורנו, ואינה מושכל ראשון אלא מושכל שני.

רק לאחר שראינו אדם היוצא בספינה מצד אחד של האי וחוזר מן הצד השני, יכולנו להסיק לוגית כי העולם אכן עגול, ובכל זאת לא היינו יכולים להיות בטוחים בכך משום שנדרשת גם אמינות באיש. לכן, ההוכחה השרירה ביותר שהיינו מקבלים, בסופו של דבר, היא תצלומים מן החלל המראים כי העולם עגול ולא רק זאת, אלא גם שיהיה עלינו להכיר במוסד שהראה את אותן תמונות (NASA, מן הסתם) ולקבל כי אין זה זיוף משום שאני מסיק לוגית שמוסד ממשלתי עצום כל כך הנתון לביקורת מיליוני אנשים, לא ישקר לנו.

לאחר שהוכיחו לנו כי העולם, כדורי הוא, נוכל לקבל את המושכל השני לקניין השכלתינו בתור מושכל ראשון שלפיו נחייה ונפעל גם לתווך הארוך. הטענה שרווחה עד לסוף המאה ה-19 היתה שהאור מתקדם בתווך מיוחד הקרוי אתר (ether). זה היה 'מושכל ראשון' עד הנסוי המפורסם של Michelson-Morley ב-1887. מסתבר איפוא כי מושכל שני יכול להיהפך מושכל ראשון עבורנו ואף לידיעה במידה ויוכח אמפירית.

ובדוגמה קצרה

 אם אני רואה עט על השולחן, המושכל הראשון שאני אסיק הוא שמישהו השאיר אותו שם. כל אדם אחר שיביא לי אלטרנטיבה אחרת ''פחות הגיונית'' (לדוגמה, ''העט נפל מהחלל החיצון ונחת כאן'') הציע בעצם ''היפותזה'' הפחות מתקבלת על הדעת ואותה יאלץ אותו אדם לאשש ע''י הוכחות מעשיות (שיוכיח כי עטים אכן נופלים מן החלל).

כל המושכלים הנם השערות אך מושכל אחד קודם לאחר כאשר הוא מהווה את המסקנה הלוגית הראשונה המתקבלת על הדעת. אם ההוכחות להיפותזה לא רבות כאשר המושכל הראשון נותר הגיוני יותר, אזי אפילו אם יהיה המושכל הראשון פשוט יותר יתקבל הוא, ויהיה לקניין השכלתנו עד שיציעו לנו: א. אלטרנטיבה הגיונית יותר שאינה דורשת ראיות. ב. או אלטרנטיבה פחות הגיונית, אך בעלת מערכת ראיות מוצקה, הוכחות אמפיריות, שעליה ניתן להתבסס.

מכאן יש הסוברים שתיאוריה המפרשת ממצאים והמאריכה בפרטים והסברים עדיפה על תיאוריה קצרה יותר וחסרה בפרטים וזו טעות מכיוון שגם אילו אנו חוקרים חפץ מסוים, ברור הדבר כי יהיה זה קשה בהרבה לנסות להמציא תיאוריה המנסה להסביר ''האיך החפץ יכול היה להיווצר ממש לבדו'' בעזרת כוחות הטבע הקיימים, ומתוך החומרים הקיימים, ''ומהי ההסתברות לכך שהדבר יקרה באופן אקראי מלכתחילה'', ופירוש ממצאים שונים באופן לוגי כדי שיתמכו בתיאוריה ובכל זאת התיאוריה תהיה שגויה.

אמנם בתיאוריה שכזו הפרטים וההסברים יהיו מרובים הרבה יותר אך האמת היא שהחפץ נוצר בידי יוצר בשר ודם (נכון הדבר שהפרטים וההסברים בתיאוריה על ''החפץ תוצר בשר ודם'' אינם מרובים כמו בהשקפה המנסה להסביר ''האיך החפץ יכול היה להיווצר ממש לבדו'', אך הם יהיו נכונים).

וזוהי השאיפה שלנו, לחתור לאמת. אנשים המקבלים או הפועלים לפי מושכל שני, בלא הוכחות ברורות לנכונות המושכל השני, אינם רציונאליים וקניין השכלתם בנידון מסתכם ''באמונה'', והכרח הוא שאמונתם אינה רציונאלית. וכך אמר פרופסור סטיבן הוקינג (פיזיקאי, מגדולי המדענים במאה עשרים) : ''כל תיאוריה פיזיקאלית היא ארעית תמיד, במובן כזה שהיא בגדר השערה: לעולם אי אפשר להוכיח אותה. אין זה משנה כמה פעמים יעלו תוצאות הניסויים בקנה אחד עם איזו תיאוריה, לעולם איננו יכולים להיות בטוחים שתוצאות הניסוי הבא לא יפריכו את התיאוריה. לעומת זאת, אפשר להפריך תיאוריה בכך שאנו מוצאים אפילו תצפית יחידה המנוגדת לניבואיי התיאוריה'' (מתוך ספרו ''קיצור תולדות הזמן'', ת''א 1981, עמ' 19).

אכן נכון הדבר כי תיאוריות מדעיות הן בנות הפרכה אך גם טיעונים לוגיים הם בני הפרכה. כאשר יינתן הסבר לוגי מספק יותר מקודמו אז ההסבר הקודם ייהפך למושכל שני ונקבל את הטיעון ההגיוני יותר כהנחת עבודה, כמושכל ראשון. כמו כן, אל לנו להגביל את רמת השגתנו רק לידי אותם דברים שביכולתנו לחקור פיזית.

כי הרי אנו עושים בדרך זו את אותו מעשה מטופש שעשה הרשל'ה כאשר איבד מטבע במרתף וכיוון שהייתה הפסקת חשמל במרתף הלך הוא לחפש את המטבע בחדר המדרגות כיוון ששם יש אור! הרשל'ה העדיף לחפש את המטבע היכן שאינו נמצא, ובלבד שיוכל להאמין שיש ביכולתו למוצאו.

הרשל'ה לא יוכל למצוא את המטבע במרתף החשוך אך אין זה תירוץ לחפש אך ורק היכן שידו משגת. יתכן שאין אנו מסוגלים לבדוק ולחקור פיזיקאלית, בעזרת הכלים העומדים לרשותנו, את ישות הבורא אך אין זה תירוץ להאמין כי קיימות תשובות ''טבעיות'' למוצאנו, גם כאשר אינם בנמצא. (עליך לזכור כי כל אותן תיאוריות נמצאות עדיין בגדר תיאוריות, היפותזות עם ראיות, כביכול, ההופכות אותן לתיאוריות מדעיות אך גם הן עדיין לא הוכחו אמפירית ויכולות להשתנות בכל עת שבו ימצא ''פירושים הגיוניים יותר'' לממצאים השונים). אל תזלזל בהיגיון ובידיעה שאמנם המטבע נמצא בחושך ולעולם לא נמצא אותו ובאותה מידה, שלא נוכל לחקור ולמצוא הסברים טבעיים אודות מוצאינו. הרשל'ה אמנם לא יוכל למצוא את המטבע אך הוא יכול ''לדעת'' שהוא שם.

גם אנחנו נוכל בהחלט להסיק לגבי קיומו של הבורא מתוך אינספור מושכלים ראשונים בעולמנו וביקום. מכאן נלמד שאל לנו להגביל את יכולתנו להבין את היקום אך ורק ע''פ הכלים הפיזיקאליים שברשותנו (כמשל הרשל'ה). לפעמים, בן אדם, צריך להשתמש גם בשכלו כי הוא מוגבל בידיו. אמנם למדנו כאן כי החשוב הוא מציאת האמת ולא ''התיאוריה המתאימה לנו מבחינה רגשית'' אך בכל, אתייחס לדעה נפוצה של אנשים רבים הסוברים שכאשר נקבל ונחייה לפי התיאוריה הבריאתנית, המושכל הראשון, אזי נגביל את המדע שברשותנו, לא נתור עוד בחיפוש אחר ידיעות מדעיות ולא נחכים יותר. כל אדם רוצה להחכים, גם אני רוצה להחכים ולכן אני קורא מאמרים מדעיים, אנציקלופדיות וספרי מדע פופולאריים רבים.

השקפת הבריאתן שרכשתי לעצמי מעולם לא הגבילה אותי לכל אלה. כל הידע המדעי הקיים כיום על החי והדומם בעולם לא יפחת בשום אופן אם נקבל את המושכל הראשון, התיאוריה הבריאתנית. רק ההשקפה וההתבוננות על אותו הידע ישתנה בכל סוגיה. כאשר ניתקל בקונכיה סימטרית דמוית ספירלה, עדיין נמשיך ללמוד על היצור השוכן בתוכה, צורתו, איבריו, יכולתו, מאכלו ופעולותיו, ונמשיך לערוך תצפיות על אותו יצור.

ובכל זאת, כאשר נתבונן על הנתונים שברשותנו לבסוף, לא נצטרך לבקש הסבר הגיוני וסביר לשאלות כגון ''מהי ההסתברות לקונכיה סימטרית ויפה להפליא, שתיווצר בשלבים אקראיים?'' אלא נקבל את הקונכיה כיצירה נוספת שהבורא מצא לה שימוש בעולמו ואנו נמצא בה הוכחה לוגית נוספת לחוכמתו ויכולותיו.

במקום להתבונן באיבר מסוים ולנסות לחפש השערה מסתברת והגיונית ''האיך האיבר הגיע לתפקודו בתהליכים הדורשים אקראיות ומהי ההסתברות לכך'' - יהיה זה הרבה יותר נכון להתבונן על אותו האיבר ולהסיק לוגית מהן מטרות היוצר ביצירת אותו איבר ואיך ישרת אותנו האיבר בצורה הטובה ביותר שבה חפץ היוצר.

נסה פעם אחת, אפילו בצורה היפותטית בלבד לצפות בספרי ''עולם החי'' ו''גוף האדם'', או להתבונן אפילו על גופך שלך, על החיות השונות בחצר ביתך, דרך השקפת בריאתן (ההשקפה הסוברת שכל עולם הדומם והחי נבראו ע''י גורם אינטליגנטי). הנני מבטיח לך, שבדרך זו תסיק מסקנות רבות על ההגיון הנמצא בין מושכל ראשון לשני בעניין זה.

ניתוח לוגי של המציאות

''תארו לפניכם אדם בשם דניאל שהולך לו בג'ונגלים רחבים שאיש לא ביקר בהם בעבר. אותו דניאל לא מכיר את תרבויות העולם והוא מעולם לא שמע על מבנה לבנים בשם ''פירמידה''. לפתע דניאל מגלה בלב הג'ונגלים, בפעם הראשונה, את מבנה הלבנים הקרוי ''פירמידה''. ממש עצום בגודלו! דניאל מתבונן במבנה העצום ורואה כי כל אבן גדולה עשרת מונים מגופו.

הוא מבין מיד כי בני אדם פרימיטיביים ממנו לא היו יכולים ליצור כזה מבנה ענק (ואיך ירימו כאלו סלעים? אפילו מנופים לא היו להם). דניאל חושב לרגע.. אולי אלו ענקים שבנו את המבנה? בני אדם עם המצאות מתוחכמות? חייזרים? אלים מיתולוגיים?'' עכשיו נעצור לרגע את הסיפור ונתבונן על דניאל מגוף שלישי. שימו לב שדניאל חשב כמעט על כל סיטואציה אפשרית בנוגע לבניית הפירמידה.. אבל רק דבר אחד לא עלה בדעתו, גם לא פעם אחת.. שאולי מבנה זה הגיע לצורתו הנוכחית ''לבדו''.

ועתה נמשיך בסיפור

''דניאל מהרהר.. מדוע יבנו יצורים אינטליגנטים מבנה שכזה? על שום מה המאמץ? לפתע דניאל שומע קול מאחוריו.. הוא מסתובב חיש מהר ולפתע הוא רואה לפניו עוד אדם, הנראה שיכור, הצועד לו בג'ונגלים. ''ומי כבודו'' דניאל שואל. ''שמי הוא סטנלי'' עונה השיכור. דניאל מוותר על הכרות עמוקה יותר ושואל מיד את סטנלי שהגיע ''מי יצר מבנה מופלא זה? איך ייתכן שהגיע לתפארת שכזו בלי מכשירים מתקדמים משלנו?'' סטנלי מגהק קמעה, ולאחר מכן מבטל את הממצא במחי יד.

''זה?'' סטנלי צוחק לו ''זה יצר את עצמו.'' ''סליחה?!'' דניאל מערער לגבי שפיותו של האיש.. ''אתה מרגיש טוב?'' ''ברוך אלוהי האבולוציה,'' עונה סטנלי ''אני מרגיש מצוין..'' ''מה כוונתך 'יצר את עצמו'?'' דניאל שואל. סטנלי עונה: ''הכוונה שלי שאנחנו לא יודעים מאיפה החומרים של הפירמידה הגיעו אבל יכול להיות שאיזו סופת ברקים והרי געש באזור גרמו להיווצרות האבנים הללו ולבסוף התגבשו להן בצורה זו אחת על השנייה תוך זמן רב מאוד'' סטנלי מגהק בשנית.

דניאל איננו מבין ''ומה גורם לך להאמין במעשיה כל כך לא הגיונית?'' ''למה לא הגיונית?'' שואל סטנלי בהיתממות ''אם זה אפשרי אז וואדי שזה קרה'' דניאל מקשה ''יש לך הוכחות מהעבר שכך קרה?'' ''בערך'' עונה סטנלי ''יש לנו הרבה מאוד אבנים זרוקות בעולם שאינן מסודרות.'' ''ומה זה מוכיח?'' שואל דניאל.

''שהפירמידה הזו היא מבנה הלבנים היחיד שהצליח להגיע לצורה מפוארת מכל מיליוני האבנים בעולם שסתם זרוקות להן בחוסר צורה או סדר..'' דניאל מאבד את סבלנותו ''אני לא אקשיב לפטפוטי הבל שכאלו!'' הוא אומר ''אני רוצה לראות הוכחות ברורות לכך שפירמידות נוצרות באופן ספונטני זה גם בהווה..'' ''אין בהווה'' אומר סטנלי ''אבל יש לי כמה חבר'ה סיינטסטס כאלה.. הם עכשיו יושבים בג'ונגלים אחרים ומנסים לבנות פירמידה כזאת בעצמם...'' ''ומה זה יוכיח?'' שואל דניאל.

''שזה אפשרי שפירמידות יכולות להיווצר בעצמן!'' עונה סטנלי. ''אבל הם ייצרו את הפירמידה הזו בכוונת תחילה, אם יצליחו בכך!'' אומר דניאל ''זה לא מוכיח כי הדבר ייתכן גם מעצמו..'' ''אז מה!'' מתרגז סטנלי ''לא מזמן תיעדו איזה חלקיק עפר שקפץ על חלקיק אחר בגלל הרוח.. זה מיקרו-אבולוציה של פירמידות!''

''אבל אין זה מוכיח'' אומר דניאל, ''שמבנה עצום כל כך יכול להגיע לרמה זו בדרך איטית ובלתי מכוונת שכזו !'' ''אולי לא היום,'' אומר סטנלי ''אבל מיליוני חלקיקים שכאלה בעוד מיליארדי שנים יוכלו ליצור כזאת פירמידה!'' דניאל כבר ממש מאבד את עשתונותיו ''מה עובר לך בראש?!''

דניאל אמנם כבר מעוצבן מטיפשותו של האיש אך בכל זאת עונה: ''זה יכול לקחת שנים עד שחלקיק יגיע לשם במקרה וגם אז, למה שהחלקיקים ייפלו בדיוק באותו האופן שייצור בעוד מיליוני שנים את הפירמידה הזו?!'' כאן סטנלי מאבד את שפיותו ומתחיל לגנות את דניאל, אופיו, השכלתו, חברתו ומעשיו.

''התייחס אך ורק לטענותיי,'' אומר דניאל אבל דבר לא עוזר.. סטנלי בשלו, כועס על כך שדניאל העמיד את הרציונאליות שלו במבחן ולבסוף אף מנסה להכות.. דניאל בורח כל עוד נפשו בו...'' ומי באמת צודק בנקודה זו? השאלה נשמעת אבסורדית אך בכל זאת, האם עצם היות תהליך אפשרי יכול להעיד שכך היה? מסתבר שלא. כדי להביא אדם להאמין בדבר שהוא פחות הגיוני אז יהיה עליו להביא ראיות ברורות למה שהוא טוען, שאם לא, אין לנו סיבה להאמין בדבריו..

אך הסיפור עדיין לא נגמר

''דניאל הצליח להתחמק מטלפיו האימתניות של סטנלי שאיבד את שפיותו וברח ממנו חיש מהר. כעבור שנה, בפעם השנייה שדניאל הגיע לבחון את הפירמידה ראה הוא שוב את סטנלי! -אך הפעם חבוש מצנפת צהובה, זקן מלאכותי ומשקפיים. ''אתה באמת חושב שתצליח לעבוד עליי, סטנלי?'' שואל דניאל. ''מי זה סטנלי? האם הוא זה ש'תקע' אותך בפעם האחרונה?'' שואל המתחפש בחיוך מאוזן לאוזן. ''אני חושב ש'הוא' זה שנתקע ועל כן נהיה אלים בפעם האחרונה'' עונה דניאל בציניות. ''טוב..'' עונה סטנלי המחופש ''אני לא כזה.. ושמי הוא 'קרקר' '' דניאל צוחק לעצמו, ''עם ריבה?'' דניאל אמנם זכר את הפעם האחרונה שסטנלי איבד את שפיותו וקיללו נמרצות אך בכל זאת, דניאל חשב כי סטנלי שינה את אופיו ואולי יהיה מוכן לחשוב לרגע בצורה רציונאלית.

אז דניאל שאל את סטנלי, סליחה, את 'קרקר' המחופש: ''תאמר לי בקשה, קרקר, ואם אמצא משהו בפירמידה הזו שלא היה יכול להיווצר מאוסף של גרגירים? האין זה יראה כי מבנה שכזה לא יכול להיווצר בדרך זו?'' קרקר חושב לרגע ואז עונה ''לא יכול להיות דבר שכזה!'' אז דניאל לוקח את קרקר לפתח הפירמידה ושם ניצבת לה דלת.. ''אתה רואה, קרקר, דלת זו?'' דניאל מצביע על הקורה העליונה של דלת זו.. ''אם היו אלה גרגירים, לא יכולים הם היו לדעת להציב דלת פתוחה זו בשלבים..'' ''יצא במזל, חד-פעמי'' עונה קרקר.

דניאל שואל ''באמת?'' ולוקח את קרקר לעוד עשרה פתחים דומים הנמצאים מכל צד של הפירמידה.. ''וגם אלה במזל חד-פעמי?'' קרקר מסביר בטבעיות מדומה כי ישנם דברים שלא ניתן _עדיין_ להסביר לפי התיאוריה שלו אך וואדי שתיאוריה זו מוצלחת מהרבה מאשר הרעיון שאלו הם יצורים אינטליגנטים שיצרו את אותה פירמידה. דניאל מראה בדרך זו לקרקר עוד עשרות ''הפרכות'' שכאלו בפירמידה המורות שהייתה פה יד מכוונת. לבסוף קרקר איבד את עשתונותיו, שוב, הוריד את תחפושתו וקילל נמרצות, רדף, צעק, לגלג, קפץ והכה. דניאל למד את הלקח שלו.. ''עם 'מאמינים' בלבד אין להתעסק'' בני אדם מאמינים הם מאמינים בתיאוריות שלהם ולא יבדקו שום אלטרנטיבה באובייקטיביות.

ומה הלקח הנלמד לנו?

''שכאשר אין לדעת מה היה בעבר וכל שקיים הוא עדויות מקוטעות אז וואדי שעלינו לבחור בתיאוריה ההגיונית ביותר לנו'' האלטרנטיבה ההגיונית יותר, ''המושכל הראשון'', היא שיש בורא לעולם. לא ניתן לחלוק על כך שזהו המושכל הראשון מהסיבה הפשוטה שזהו הדבר הראשון שתסיק אילולא היכרת את האלטרנטיבות המוצעות. מכאן שכל מושכל שיבוא אחריו יהיה ''פחות-מתקבל-על-הדעת'' שאם לא כך הדבר אז יהיה הוא עצמו למושכל ראשון בלא כל שאלות נוספות.

זוהי אף הסיבה שרוב בני העולם שלנו מאמינים במציאות אל זה או אחר שברא את העולם. הללו מסיקים מושכל ראשון, אפילו בתת המודע ובלא כל מחשבה נוספת, כי יש בורא לעולם, משום שהעולם שלנו מסודר. מושכל שכזה ניתן גם להסיק כאשר רואים עשן ולכן המסקנה הברורה היא שיש בנמצא אש המכלה חומר כלשהו לעשן, מושכל זה ניתן להסיק גם בלי לחשוב על כך יותר מידי זמן. ולכן מושכל זה, בנוגע למציאות הבורא, הגיוני יותר. עליכם לשים לב כי אני טוען לקיומו של בורא ולא אלוקים. אני עדיין לא בורר את הדתות ועדיין לא סיכמנו שחייב יהיה זה להיות אלוקים.

אני לא טוען לקיומו של בורא עולם מתוך ''אמונה'' שהוא ''קיים'' ונמצא ''איפשהו'' כמו איזו פיה טובה, שדים או רוחות מסיפורי ''מאמינים'' ועם זאת לא נכון יהיה לבקש ''למדוד'' את אלוקים כדי לדעת על קיומו, זאת מהסיבה הפשוטה שניתן לדעת על קיומו של דבר מה אף מהראיות שהשאיר אחריו. אנו למדים שיש בורא לעולם מתוך טביעות אצבעותיו שהשאיר בעולם.

מתוך קיומם של חוקי טבע הפועלים בהרמוניה ויצורים חיים הקיימים. מעצם מורכבותם אני מסיק מסקנה שיש לאלה בורא שבראם בחוכמתו ויהיה מי שיהיה, שלו הכוחות והאינטליגנציה הנדרשים ליצירת העולם וכל הפרטים החיים שעליו.

אני בודק אלטרנטיבות אחרות למוצא החיים המנסות להוכיח מדעית את האמונה כי החיים והדומם היו יכולים להתקיים ולהגיע למה שהם כיום, לגמרי לבדם, בלי הזדקקות לשום יד מכוונת או בורא אינטליגנטי. אני מוצא את האלטרנטיבות הללו למוצא החיים בלתי מבוססות, חסרות ואינן סבירות.